קשר סבתא ----> למייקי...
סבתא מלכה, היתה אישה נבונה ומתונה... חיה לה שם בין גבול פולין ורוסיה הלבנה הימים של פעם היו ימים קשים וסתבא מלכה - היתה אישה, שלקחת הכל במתינות... תמיד יכול היה להיות יותר גרוע - נימה את עצמה וכך גם הסביבה למדה ממנה את אותה התורה. האיש שחיה איתו - היה איש סוער שמן הסתם הוריש לשבעת ילדיהם את הגן הרושף מן הסתם אם אומר שהיה אדמוני - וכך גם ילדיהם תבינו - שהסבתא... המלכה...חיה בין זהובי ראש ואם לא היתה ... מתונה כמות שהיתה סביר להניח שהיתה מן הסתם משתגעת בין מלחמות ראשים הזהובים וטמפרמנט שמתאים יותר לפחות לשלהי המאה העשרים.. ומדרך הנשים - המוצאות לעצמן ניחומים, מצאה לה גם סבתא מלכה מנוחה - נחמה... ושם - בגינתה הקטנה זו שמרבית הזמן היתה מושלגת היה בור קטן בכניסה - ליד הדלת ובכל פעם שהצליחו שבט האדומים להוציאה משלוותה היתה קושרת קשר - בפקעת חוטים ישנה ומרוטה וטומנת חזרה באדמה... קושרת - וטומנת.. טומנת וקושרת.. ילדיה גדלו - פרעות החלו - כל אירופה סערה, וילדתה אהובתה "חיה" החליטה לברוח עם תנועת ההכשרה לארץ המובטחת - ההיא הזהובה מהחלומות... אבל היות והכל היה סודי.. ולא ידעו - מפאת חסיון ובטחון - מתי "יעלמו".. לא הספיקה סבתא מלכה לתת לביתה ולהסביר לה את אשר רצתה... חיה, הגיעה כבר לארץ המובטחת עוד הספיקה לשלוח מכתב לרשום מילים ראשונות בעברית... עוד הספיקה לספר כי את שלמה הכירה וכנראה שחתונה תהיה עם בוא האביב... מלכה - שצמאה היתה לדעת מה קורה עם ביתה האהובה היתה קושרת בפקעתה רבות....דאגה מאוד ומרוב שהיתה קושרת- כבר מזמן לא טמנה הפקעת.. עד לבוא המכתב... חיה כבר היתה נשואה - הרה ללדת ואירופה..... היתה בבחינת פצצת זמן מתקתקת... אבל המכתב הגיע, וסבתא מלכה קראה וידעה כי ביתה האדמונית, המספרת על שלמה... מתכוונת בכך היא לאמר, שהרה היא כבר וחתונה - תתקים כשפשוט יתאפשר.. מיהרה לארון במזווה שבתחתי הבית הוציאה ממיטב חוטיה, גילגלה וגילגלה... ליטפה את החוטים - כמו היתה לוטפת ראשי נכדים ודמעות יודעות טעם מר - נטפו על החוטים המשובחים והחבילה.....יצאה לדרכה... חודשים לקח עד שהחבילה הקטנה הגיעה לארץ הקודש המיוחלת חיה - כבר היתה הרה בשנית, אמא לילדה זהובת תלתלים - בלונדינית... עבדה קשה במשק ביתה - ושלמה בנה כבישים ובתים והחבילה.... כשהופיעה סוף סוף החבילה שלפה חיה את המכתב המצורף.. היו בו תמונה, תמונת כל בני המשפחה ומכתב בכתב סדור - מתון ושלו , ממש כמו אמה.. שם סיפרה כי המצב רק מחריף -שאינה יודעת מתי יגיע תורם שמותירה בידיה את הפקעת.. פקעת שליטפה ובכתה עת גילגלה... עת ליטפה באצבעותיה את נכדיה שידעה שלא תראה.. ביום המחרת, נודע לחיה כי לא נותר זכר ממשפחתה... כולם - נטווחו בידי הנאצים המרצחים... והיא נותרה עם תמונה-מכתב-ופקעת חוטים... זכרון לימי עבר- ולימים הבאים... שבה הביתה - ואת כאב נפשה קשרה בחוטים - קשרה ובכתה בכתה וקשרה עד ששלותה חזרה אליה... אז - טמנה הפקעת בין ערוגות הכרובים... הירק שאהוב היה על אמא שכבר לא היתה בין החיים.... וכך... התגלגלה לה הפקעת... את הפקעת, העבירה לימים חיה לבנותיה שנולדו..... ובנותיה... שרק שתיים מהן נישאו - העבירו את הפקעת לבנותיהן.... ובימים הקשים - עת ילדי שיהיו לי בריאים מתנדנדים על קצה גבול היכולת האמהית שלי....... אני שולפת את הפקעת שלי... וקושרת...עוד קשר בקשר המיוחד שבין אמא לילדים שבין הנשים שבין המשפחה...... טש
סבתא מלכה, היתה אישה נבונה ומתונה... חיה לה שם בין גבול פולין ורוסיה הלבנה הימים של פעם היו ימים קשים וסתבא מלכה - היתה אישה, שלקחת הכל במתינות... תמיד יכול היה להיות יותר גרוע - נימה את עצמה וכך גם הסביבה למדה ממנה את אותה התורה. האיש שחיה איתו - היה איש סוער שמן הסתם הוריש לשבעת ילדיהם את הגן הרושף מן הסתם אם אומר שהיה אדמוני - וכך גם ילדיהם תבינו - שהסבתא... המלכה...חיה בין זהובי ראש ואם לא היתה ... מתונה כמות שהיתה סביר להניח שהיתה מן הסתם משתגעת בין מלחמות ראשים הזהובים וטמפרמנט שמתאים יותר לפחות לשלהי המאה העשרים.. ומדרך הנשים - המוצאות לעצמן ניחומים, מצאה לה גם סבתא מלכה מנוחה - נחמה... ושם - בגינתה הקטנה זו שמרבית הזמן היתה מושלגת היה בור קטן בכניסה - ליד הדלת ובכל פעם שהצליחו שבט האדומים להוציאה משלוותה היתה קושרת קשר - בפקעת חוטים ישנה ומרוטה וטומנת חזרה באדמה... קושרת - וטומנת.. טומנת וקושרת.. ילדיה גדלו - פרעות החלו - כל אירופה סערה, וילדתה אהובתה "חיה" החליטה לברוח עם תנועת ההכשרה לארץ המובטחת - ההיא הזהובה מהחלומות... אבל היות והכל היה סודי.. ולא ידעו - מפאת חסיון ובטחון - מתי "יעלמו".. לא הספיקה סבתא מלכה לתת לביתה ולהסביר לה את אשר רצתה... חיה, הגיעה כבר לארץ המובטחת עוד הספיקה לשלוח מכתב לרשום מילים ראשונות בעברית... עוד הספיקה לספר כי את שלמה הכירה וכנראה שחתונה תהיה עם בוא האביב... מלכה - שצמאה היתה לדעת מה קורה עם ביתה האהובה היתה קושרת בפקעתה רבות....דאגה מאוד ומרוב שהיתה קושרת- כבר מזמן לא טמנה הפקעת.. עד לבוא המכתב... חיה כבר היתה נשואה - הרה ללדת ואירופה..... היתה בבחינת פצצת זמן מתקתקת... אבל המכתב הגיע, וסבתא מלכה קראה וידעה כי ביתה האדמונית, המספרת על שלמה... מתכוונת בכך היא לאמר, שהרה היא כבר וחתונה - תתקים כשפשוט יתאפשר.. מיהרה לארון במזווה שבתחתי הבית הוציאה ממיטב חוטיה, גילגלה וגילגלה... ליטפה את החוטים - כמו היתה לוטפת ראשי נכדים ודמעות יודעות טעם מר - נטפו על החוטים המשובחים והחבילה.....יצאה לדרכה... חודשים לקח עד שהחבילה הקטנה הגיעה לארץ הקודש המיוחלת חיה - כבר היתה הרה בשנית, אמא לילדה זהובת תלתלים - בלונדינית... עבדה קשה במשק ביתה - ושלמה בנה כבישים ובתים והחבילה.... כשהופיעה סוף סוף החבילה שלפה חיה את המכתב המצורף.. היו בו תמונה, תמונת כל בני המשפחה ומכתב בכתב סדור - מתון ושלו , ממש כמו אמה.. שם סיפרה כי המצב רק מחריף -שאינה יודעת מתי יגיע תורם שמותירה בידיה את הפקעת.. פקעת שליטפה ובכתה עת גילגלה... עת ליטפה באצבעותיה את נכדיה שידעה שלא תראה.. ביום המחרת, נודע לחיה כי לא נותר זכר ממשפחתה... כולם - נטווחו בידי הנאצים המרצחים... והיא נותרה עם תמונה-מכתב-ופקעת חוטים... זכרון לימי עבר- ולימים הבאים... שבה הביתה - ואת כאב נפשה קשרה בחוטים - קשרה ובכתה בכתה וקשרה עד ששלותה חזרה אליה... אז - טמנה הפקעת בין ערוגות הכרובים... הירק שאהוב היה על אמא שכבר לא היתה בין החיים.... וכך... התגלגלה לה הפקעת... את הפקעת, העבירה לימים חיה לבנותיה שנולדו..... ובנותיה... שרק שתיים מהן נישאו - העבירו את הפקעת לבנותיהן.... ובימים הקשים - עת ילדי שיהיו לי בריאים מתנדנדים על קצה גבול היכולת האמהית שלי....... אני שולפת את הפקעת שלי... וקושרת...עוד קשר בקשר המיוחד שבין אמא לילדים שבין הנשים שבין המשפחה...... טש
