קשר חדש

[אורחת חדשה2]

קשר חדש

בוקר טוב, לפני פחות מחצי שנה, נפטר גיסי, שהיה חלק בלתי נפרד מחיינו במשך שנים ארוכות. אחותי נותרה לבדה עם ילדים קטנים וההתמודדות שלה מאוד הדאיגה אותי (פיזית ונפשית כאחד). היא הייתה שבורה לחלוטין ובטוחה שבזאת תמו חייה. לא אלאה אתכם בכל הקשיים שעברנו ביחד איתה ושעודנו עוברים, בעיקר עם הילדים, ובייחוד עם הבכור.. היא וילדיה מסתייעים בעזרה מקצועית בדרכים שונות. לאחרונה, היא למדה להסכים לקבל עזרה ותמיכה מסביבתה. באופן זה, יצא שאחד ממכריה הרחוקים הציע לה לצאת ולהתאוורר קצת והיא הסכימה. זה קרה פעמיים ומאז החל ביניהם קשר רומנטי, אמנם אלו ממש ניצני התחלה של קשר, אך דובר והוסכם שזהו הכיוון.. מצד אחד, אני כ"כ שמחה ומתרגשת בשבילה. כייף לשמוע אותה מדברת עם חיוך, נרגשת, הרבה פחות כאובה פיזית ונפשית (לא שאין "נפילות", אבל הן פחתו משמעותית). מצד שני, אני חוששת מעצם העובדה שהבחור רווק - האם ייתכן שהוא מוכן להיכנס למערכת יחסים רצינית במצב שכזה? האם ייתכן שוויתר על ילדים משלו ולא יתחרט על כך בעתיד (הנושא דובר ביניהם ובכל זאת..)?... ברור לי שאין לכם תשובות ודאיות, אך אשמח לשמוע את דעתכם בנושא. כדרך אגב, אחותי שוחחה איתו על כל התהיות האלו שעלו גם מצידה, אך היא לא שיתפה אותי בתשובותיו יותר מידי ואני לא רוצה ללחוץ עליה לספר לי. בנוסף - כרגע הקשר ביניהם נשמר בסוד, בשל הזמן הקצר יחסית שחלף מאז מות בעלה ובעיקר כדי לגונן על ילדיה שוסבלים גם כך מקשיי התמודדות עם המצב.

 

[נסיכת הכוכב]

קשר חדש

זה שהישיש מעודד אותה זה טוב ונחמד, לאין ילך הקשר רק הזמן יעיד אם הם יחליטו שהם רוצים קשר מחייב הוא יכלול את הילדים שלה , על זה היא בטח תדבר איתך בבוא העת זה לא מחייב שלא יהיו ילדים משלהם בקשר בתוספת לילדים שיש לה כיום תראי כמה אלמנות של צה"ל, כי הנושא הזה נסקר בעיתונות, נשאו לחבר של הבעל ז"ל הוא גדל את ילדיההיתומים והיה להם כאב , ונוספו ילדים חדשים למשפחה מהקשר החדש וזו היתה משפחה לכל דבר תשמרי על קשר פתוח עם אחותך , תאהבי אותה ותראי לאין הקשר מתפתח עם הזמן אני בטוחה שהקשר יהיה רציני היא תחשוף אותו לילדיה , אבל בנתיים טוב שיש לה עידוד וסיבה לחייך

 

[אורחת חדשה2]

לנסיכת הכוכב

חחח לא מדובר בישיש, אלא בבחור בתחילת שנות ה -40 לחייו וזה המקור לדאגה.. מדוע שלא יימצא רווקה, ללא ילדים, שאינה במצב נפשי סבוך וכו'..? אני מעריכה שאחותי מאוד מצאה חן בעיניו, אבל אי אפשר לנתק אותה מההקשר המשפחתי.. והיא עצמה הדגישה זאת בפניו. אם לא הבהרתי את עצמי נכון - הם כן בכיוון של קשר מחייב, שיכלול את ילדיה בבוא העת, ושלא יכלול ילדים משותפים. ברור שהכל יכול להשתנות, אבל זו נקודת המוצא שסיכמו עליה. נקודה נוספת למחשבה שנשמטה מזכרוני - האם עבר די זמן כדי שהיא תצליח לקבל החלטה שקולה בנושא? ולא שאני חלילה מזלזלת בה וביכולותיה, נהפוך הוא..

 

[נסיכת הכוכב]

תשמעי

אם הוא באיזור גיל 40 והוא רווק, הוא נכנס לקשר עם אם לילדים , אולי הוא לא מוודע לצרכים של ילדים כי הוא לא טרם היה אבא על זה את יכולה לשוחח עם אחותך, תלוי בקשר שהוא יצור עם הילדים חושבת שהיא לא תכנס לקשר מחייב שלא יהיה נוח גם לילדים שלה מה גם שאת אמרת שהם מטופלים ע"י גורם מקצועי הוא יתן את הדעת לעניין וילמד אותם לבנות משפחה יחד , שהוא ישתלב במשפחה הקיימת

 

[אורחת חדשה2]

לגבי זה..

נסיתי לשוחח איתה, היא הסכימה עם הכל ואפילו לפני שאמרתי זאת, היא ציינה את אותן הדאגות. לצערי, את ההתייחסויות שלו לנושא, אני לא ממש מכירה.. פרט לכך שהוא טוען שהוא מספיק "גדול" כדי להבין את המשמעות וההשלכות ושהוא קיבל החלטה בנושא. אני מאוד רציתי שאחותי תשתף את הגורם המקצועי שאיתו היא בקשר, בנושא זה. בינתיים היא לא מרגישה בנוח לדבר על זה.. אמרתי לה שלדעתי איש מקצוע יוכל לסייע לה בצורה המיטבית להחליט לגבי הקצב והמינון המומלצים ביחס למצבה, איך ומתי לספר ולמי וכו'...

 

[נסיכת הכוכב]

מבינה אותך אבל ,,,

היא אשה בוגרת ואמא לילדים , היאזו שצריכה לקבל החלטות לגבי אופי החיים שלה היא הקברניט של הספינה שלה , היא צריכה להוביל אותה בבטחה עצות ניתן לתת למי שמבקש אותם , אם היא תיזום שיחה נוספת זה משהו אחר מהנסיון שלי, היא צריכה ללמוד לבנות חיים עצמאיים ללא תלות זה בריא יותר את מהצד רואה דברים אחרת , נסי לאהוב אותה לתמוך בה במקום שהיא תבקש את העזרה ותנסי לתת לה לעמוד על רגליה ומשם להמשיך קדימה ללא תמיכה , זה בריא יותר עבורה מקווה שמאוחר יותר יכנסו אנשים נוספים ויתנו לך את ההרגשה שלהם בנושא

 

[אורחת חדשה2]

תודה רבה לך, נסיכה..

אני נוטה לחשוב כמוך, ואכן אשמח לשמוע דיעות נוספות. כדרך אגב, למי שיודע - האם יש מגבלה מבחינת זכאות לקצבת ביטוח לאומי או זכאות כלשהי, כשיש לאלמנה בן זוג? נדמה לי שבעבר קראתי על זה משהו כאן בפורום ולא הצלחתי לאתר זאת..

 

[הים רגוע]

אורחת יקרה

דאגתך לאחותך מחממת לב ,אבל קחי דברים בפרופורציות ,הקשר בתחילתו ,לרב קשר ראשוני לאחר תקופה קצרה של האובדן ממלא צורך מסוים בתקופה זו ונגמר ...אז להתחיל לחשוב שבע צעדים קדימה זה מוקדם ,תנו לקשר לזרום וימים יגידו לאן יתפתח ,אחותך בחושים הבריאים (כמשתמע מדברייך) ידעה לשאול את השאלות הנכונות את הבחור . ותדע להתמודד עם הדברים בהמשך, רק קחו את הזמן ותנו לקשר להבנות. לגבי בן זוג וקצבת השאירים ,כשיש בן זוג ולא גרים ביחד הקצבה משולמת . ברגע שעוברים למגורים משותפים מקבלים מענק של 36 חודשים X הקצבה של האלמנה(לא של ילדים) בשני תשלומים אחד קרוב למועד ההודעה והשני אחרי שנתיים. ...קצבת השאירים של הילדים לא נפגעת.

 

[אבשלום68]

לאורחת

ראשית כפי שהבנתי גיסך נפטר לפני חצי שנה. הקשר בין גיסתך לבחור יותר טרי מטרי....... נראה לי ממש מוקדם בכלל לדון בנושאים שהעלית. אלא אם אתם חיים בחברה מאד דתית עד חרדית..... אם נצא מנקודת הנחה שהם יצאו חמש שש פעמים זה עדיין ניצני קשר ולא קשר. אם אני גבר, שאשה מתחילה לדבר איתו בפגישה השניה שלישית על ילדים משותפים כן או לא העשן שיצא מעקבי יהיה כל כך גדול.... ואני אברח כ"כ מהר...... מנסיוני כאחד שהיה בפרק ב' שלדאבוני נסתיים אני יכול לייעץ לגיסתך להתקדם עקב בצד אגודל לא למהר בשום דבר, להתייעץ עם גורמים מקצועים ולשקול היטב איך לעשות כל צעד וההשלכות שלו - איך לספר לילדים על החבר - איך לשתף בארוחות משותפות - איך ליצור בילויים משותפים על מגורים משותפים זה בכלל עוד רחווווווווווווקקקקק,

 

[דוביבר]

בכל זאת

נסיכה, אבשלום ואולי גם אחרים, אני שמח בשבילכם ואולי אף מקנא בכם(ושוב, למען הפרוטוקול שמחה אמיתית, קינאה אמיתית. הציניות בהפוגה) על יכולתם לראות את הדברים בבהירות כה גדולה ובהחלטיות המאפשרות לכם לקבוע/להמליץ על הלכות פסוקות לסוגיות הסבוכות שמעלה האורחת החדשה. אולי זה קוצר הראייה שלי ואולי תפיסות מציאות שגויות שלי, אבל אני עדיין חש שיש צורך בצעד יותר עדין ומהוסס. יש לטעמי הרבה יותר מקום ל״כל מקרה לגופו״, ליותר פתיחות לשכול אישי, שונות ביחס לזוגיות, שנייה ובכלל, לעצם הצורך בפרק ב' ולמועד ה״נכון״ לו. לטעמי המועד הנכון ביותר לפרק ב' הוא אחרי פרק א'(אם בכלל, ישנם סיפורים שאין בהם פרקים כלל). מעבר לכך לאיש – טעמו. ע"פ הבנתי הצנועה יש הרבה פחות מקום לנסיון האישי של האחר כבסיס להמלצות ו״הלכות". כל אחד ואחת חווים אחרת את האובדן והחסר מול הצורך במילויו, כל אחת ואחד חשים אחרת את המחויבות לבן/בת הזוג שאיננו/ה. מסוכן להקיש על איכות הקשר ומשמעותו ע״פ לוח זמנים ונסיבות של האחד/אחת ביחס לאחר/ת. אבל זו רק דעתי, אומנם כבר לא ״דעת יחיד״, זוגתי לעמדה, שיבולת שמטה את הבסיס לייחודיות שלי. (המותרת לנו זוגיות אינטלקטואלית שכזו בשלב האבל שלנו, ע״פ כללי האבלות האוניברסליים ? אינני בטוח...) לסיום, בין כל דברי הקשים, הלכה לאיבוד החמלה, רגישות וההערכה למקום האיכפתי והרגיש שממנו הגיעה פנייתך הראשונית לפורום אורחת חדשה. מצטרף בשמחה למילות החיזוק של שיבולת על התמיכה באחות – יודע עד כמה תמיכתם של בני/בנות המשפחה חיונית להמשך בריא – עם או בלי פרקים נוספים. דובי

 

[שיבולת7]

דובי ..

איני יודעת מהם אותם כללים אונברסלים.. ובכלל.. כאשר מישהו רק מעז לומר לי משהו שמתחיל במילה : "נהוג..." אני מייד עונה בשאלה: "מי הנהיג?". אם אין תשובה חד משמעית..לא מקשיבה. (בדרך כלל השאלה שלי מונעת מהנשאל כל רצון להמשיך ולשוחח איתי,אבל לא נורא..). ונראה שאנחנו גם שותפים הלילה לאי היכולת לשהות במיטה... מקווה שזה עומד בתו התקן לאלמנים ואלמנות. (טוב נו..אם אהיה כנה..זה לא ממש מטריד אותי..

)

 

[אורחת חדשה2]

תגובה לאבשלום (ואחרים)

שלום אבשלום, מדבור באחותי ולא בגיסתי. אין קשר לדת - כשאדם מצוי במצב נפשי רעוע ולא בוודאות סיים לעבד טרגדיה עמוקה שחווה (גיסי נפטר באופן פתאומי, מהיר ואכזרי והייתה להם זוגיות נפלאה וארוכת שנים), ייתכן כי אין זו קרקע פורייה דייה כדי להתחיל קשר חדש, בייחוד בכל הנסיבות שציינתי (רווק בסביבות גיל 40 וכו') לכן רציתי לדעת האם ישנן אלמנות שהיו במצב שכזה, שיוכלו לשתף מניסיונן.. אם תעיין במאמרים שבפורום שלכם, תראה שגם שם ציינו זאת, כך למשל טוענת אירית ברנזי, פסיכולוגית, מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת: "עיבוד לא מספק של האבל הוא אחד הגורמים העיקריים לבעיות בפרק ב' על רקע אלמנות..." כפי שציינתי, אחותי אינה מעוניינת לשתף אנשי מקצוע בנושא, למרות שהיא נעזרת בגורם שכזה להתמודדות עם האבל ולהתארגנות מחדש.. מכל מקום, לא התכוונתי לייעוץ לגבי מגורים משותפים וכו', אלא להיעזר בחוו"ד מקצועית האם היא אכן בשלב שבו היא מסוגלת להיכנס לקשר כזה ומהו הקשר המתאים לה כעת. מה גם שיש לכל השלכות על ילדיה הקטנים, שסובלים מקשיי התמודדות קשים עם המצב כפי שהוא כעת.

 

[אבשלום68]

לאורחת

מסכים לכל מילה שכתבת ואכן נראה לי שהכל עוד מוקדם מדי . ובהמשך למה שאמרה אירית ברנזי אמרה לי מטפלת אחרת שפניתי אליה במצב של שפל קשה להתיעצות בדבר שימוש בציפראלקס - כדי לעבור את תהליך האבל צריך לעבור אותו ואין דרכי קיצור!!!!! אני לא בטוח שזה אפשרי מבחינת חסיון יחסי לקוח ..... אבל אולי המטפלת הנוכחית שלה תייעץ לכם? או אולי תכוון אותה

 

[אורחת חדשה2]

לאבשלום

הפלא ופלא, בדיוק כעת הייתה לי שיחה עם אחותי, ובין היתר עידכנה אותי שחשבה על הנושא ואכן תתייעץ עם אשת המקצוע בנוגע לאיך ומתי לספר לילדים בהמשך וכדומה.. (היא מרגישה שזה כנראה כן הולך לכיוון רציני מצד שניהם, לפחות מבחינה רגשית). אני מניחה שכל התהיות שציינתי (כולל מה שכתבת - שאין דרכי קיצור לעיבוד אבל), כבר יעלו מאליהן בשיחות הבאות ביניהן (אני משתדלת שלא להיכנס לזה יותר מידי ולתת לה מקום לבחור מה לספר לי ובאיזה עיתוי).

 

[דוביבר]

דעת יחיד

אורחת חדשה, נסיכה, ים, כולם, סליחה שאני הולך לקלקל את הר העצה הטובה שהולך ומוקם כאן לשירותה של האורחת החדשה והנכבדה, אבל עם כל הרצון לייעץ ולהציע תובנות שונות – האין זה מצב המחייב שניגש אליו ממקום מעט יותר צנוע, בבחינת מאמרו של סוקרטס(אפלטון ? ארטסטו?) היודע כי איננו יודע. יש כאן כל כך הרבה פרמטרים המשפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה. כל אחד מהם בפני עצמו הוא כל מורכב שהשילוב ביניהם הופך זאת למקרה חד פעמי ופרטי שנראה לי שאי אפשר ללמוד ולהשיא אליו עצה ממקרים אחרים, דומים, לכאורה ככל שיהיו. שכול ואובדן של בן זוג, מורכב בפני עצמו. זוגיות לכשעצמה מורכבת, לא כלשכן זוגיות פרק ב', גידול ילדים וחינוכם ובמיוחד בעידן שלנו – מורכב וקשה. מתן אמון באנשים, בניית אמון ועוד סוגיות בשדה זה – טעון ובעייתי. שילובם ביחד ? אינני חושב שאפילו עצה שלפני מעשה מנשות/אנשי מקצוע, פסיכולוגים/יות ודומיהם יש בהן תועלת של ממש. יש כאן משמעות רבה לאופי, לרקע ולאישיות של הילדים המסויימים, בן הזוג החדש ועוד. גם אם יש בינינו כאלו שהתמודדו עם סוגיית פרק ב' כולל רכיב הילדים, הרי זה בהקשר הנתון של הילדים שלהם והאלמנות שלהם ואופן ההתמודדות שלהם. אינני חושב שזה נכון להשיא עצות ולהציע תובנות רבות. צר לי על הקיר האטום שאני מגיש לך, אורחת חדשה. חושב שמה שדרוש לך ו/או לאחותך יותר מעצות מבעלי/ות נסיון, לכאורה - זה בר/בת שיח בדמות איש/אשת מקצוע, חבר/ה טוב/ה, וקאוצ'ר/ית(הטוב ביותר לדעתי, שהרי זו בדיוק מומחיותם – עזרה לאדם לזהות את המטרות הנכונות לו/לה ואת המשאבים שיש לו והוא/היא יכול /הלגייס כדי להגיע למטרות אלו) שיעזרו לך/לה לסדר את המחשבות, להגיע לתובנות הנכונות לה/לך/לכן ולקבל את ההחלטה שתהיי/תהייו שלמה/ות איתה ככל האפשר. כך גם יגדל הסיכוי שתוכלו ביתר קלות להכיל ולהתמודד גם עם משגים שיקרו (ויקרו....כי הלו מדובר בכל כך הרבה מרכיבים אנושיים). אולי, כאשר את/ן מצויידת/ות בהחלטה שהתקבלה – יהיה כדאי להתייעץ עם מומחים/יות ובעלי/ות נסיון בדבר הדרך הטובה ביותר לפעול. לא קודם לכן. מצד שני, אולי אינני רואה נכון את הדברים. באיחולי כוחות, תבונה, סבלנות והרבה רגישות ואכפתיות דובי דובי

 

[נסיכת הכוכב]

קשר רגשי

דובי יקר קשר חדש בין אשה ובין גבר צריך את ההכרות הראשונית שלו , ומי שמביט מהצד תמיד מדבר רק עם צד אחד בלבד ומי צריך לדבר זה גבר והאשה , לשוחח להכיר זה את זו לעיתים הקשר נוצר מהר ועיתים הולך לאט יותר אבל חושבת שצריך לתת להם את השקט לעשות את הקשר בלי לחצים ורק שמתחילים לגבש התחייבות לדבר על זה בניהם ואז שבטוחים שרוצים להתחייב זה בפני זו לדבר עם בעלי הכשרה ולהתיעץ איך לחשוף את הקשר בפני הילדים והמשפחה

 

[שיבולת7]

רוצה להצטרף לדעת היחיד (ובכך לקלקל את יחודה.)

אך מסכימה בהחלט עם הנאמר על כי כל נסיון לייעץ מבלי להכיר בדיוק את הנפשות הפועלות הוא בעייתי משהו. ומנגד.. אחות יקרה, כל כך מזדהה עם אחותך. כל כך מבינה את הצורך ב"ביחד". את הרצון להמלט מהחור השחור והמאיים לכלות, הקרוי "בדידות". את התקווה לחוות שוב את מה שאבד,ופעם היה כל כך נגיש ויומיומי. את השאיפה לחלוק שוב במטלות היומיום ואף יותר מזה..בקבלת ההחלטות. גם אנוכי רק בתחילת הדרך..אך אותן סוגיות שהועלו כאן..רלבנטיות עבורי ומעסיקות אותי עוד לפני שהזדקקתי להתעמת איתן באמת. ואם למדתי משהו מחיי המלאי ריגושים.. זה בעיקר ללכת עקב בצד אגודל. לאט..בסבלנות..תוך בחינת המצב בכל רגע נתון. מבלי להחליט מראש..ובעיקר..מבלי להביט אחורה בחרטה. לכל בחירה שאנו עושים,כך אני מאמינה, יש השפעה על חיינו, והיא מזמנת מקום ללמידה ולצמיחה. מחזקת אותך על התמיכה באחותך.