קשר השתיקה

[איילת פלוס]

לא ידעתי שבנושאים האלה יש בכלל קשר שתיקה

האמהות שאני מכירה היו מודעות לכל הדברים - בדיוק כמו שהם בחיים האמיתיים.

 

[ממתינה לפיצי]

כפי שציינו קודמותי - זה כבר מזמן לא כך!

מי שקורא, שואל ומתעניין שומע גם את הדברים הפחות 'ורודים' באימהות. גם ברשת וגם בספרים. נראה לי משהו כבר טחון היטב.....

 

[טלטוש]

גם אני לא נתקלתי בקשר של שתיקה

בהיריון הראשון שאלתי את החברה שלי איך זה להיות עם ילד והיא ענתה לי: its the end of the life as you know it בהיריון השני שאלתי אותה איך זה עם שני ילדים? והיא ענתה לי: "תחשבי כמה קשה לך להיות עם ילד אחד, שני ילדים זה הרבה יותר מכפול עבודה" בשני המקרים היא הכינה אותי נכון, ובשני המקרים היא צדקה. אף אחד לא אומר לי כמה כיף זה כשיש לך ילד. אף אחד לא אומר לי שחופשת לידה זה כיף (בחופשת הלידה הראשונה שלי סבלתי וחזרתי לעבודה אחרי 3 חודשים, בשניה ממש נהניתי וגם חצי השנה שלקחתי לא הספיקה לי. אם היה לי כסף הייתי ממשיכה בחל"ת). שילוב של קריירה עם אמהות? השאלה איפה את שמה את הדגש, על קריירה או על אהמות? כל אחת ומה שעושה לה טוב. יחד זה לא הולך. חלוקה בנטל? היום בעלי עושה בבית ועם הילדים יותר ממה שאני עושה, מישהו הבטיח לו חלוקה של הנטל? הוא ישמח לקבל את זה.

 

[לימיצ]

אני דווקא כן מבינה על איזה קשר שתיקה המדובר

אני חוה אותו גם היום, ובעיני הוא חזק מאד כבר משלב ההריון... לא אהבתי להיות בהריון, למעשה לא סבלתי להיות בהריון, או שכן סבלתי, תלוי איך מסתכלים על זה שנאתי את הגוף שלי שנאתי את ההרגשה שנאתי את הכובד שנאתי והרגשתי עם זה מגעיל (אגב, זה לא משנה את העובדה שמאאאאד אהבתי כשבעטו בי מבפנים ושראיתיאיך הבטן זזה, זה לא קשור בכלל) ועד היום אני לא מצליחה להבין את מי שמשתיק אותי (ויש כאלה רבים) כשאני אומרת שזה סיוט להיות בהריון, ושאני לא אדבר שטויות ושזה נפלא ובלה בלה בלה.כי זה לא. לא בעיני ולא בעיני מי שהרגישו כמוני בהריון. זה נקרא קשר שתיקה. אין לזה שום שם אחר. ואגב, האם לא הייתי עושה ילדים אם הייתי יודעת? הייתי עושה ועובדה שעשיתי עוד אחד, זה לא משנה את זה שהריון, גם בריא, יכול להיות סיוט. ועוד לא דיברתי על האמהות...

 

[אמיתמי]

עוד כמה מחשבות על "קשר השתיקה"

ברור לי שחלק מהקשיים שאני מתמודדת איתם בתור אמא, הם לא קשיים שכל אמא מתמודדת איתם. לא כל אחת מתמודדת עם נושא ההשכבה במשך כמעט ארבע שנים , שעה ויותר בכל ערב. לא כל אחת התמודדה עם קשיים בהנקה, עם ריפלוקס, עם עיכוב התפתחותי. לא כל אמא מתמודדת עם טנטרומים כמוני. לא לכל אחת זה קשה. מעבר לזה, בחוויה האישית, יש אמהות שמתמודדות עם קשיים אובייקטיביים פחות חמורים משלי, אבל מרגישות את עצמן סובלות הרבה יותר ממני. אמהות זו מילה כל כך גדולה וכל התמודדות שלנו איתה שונה, כפי שאנחנו שונות. יש אמהות לשמונה שלא מרגישות את הקושי שיכולה להרגיש אם לאחד. אני אומרת את מה שאני אומרת לחברות שלי, מתוך הצורך שלי, מה נכון ומה לא נכון לי להגיד בשביל התחושה שלי. אני לא מקטרת ללא הפסקה, כפי שאני משתדלת לא לקטר על שאר הקשיים בחיים שלי ללא הפסקה. מעבר לזה, הרבה פעמים לקטר על אמהות באוזני לא אמהות מרגיש לי כמו צרות של עשירים. נכון, קשה לי, אבל טוב לי כל כך. ההורות שלי קשה ומספקת כאחד באופן משמעותי. עוד סיבה לא לקטר, למשל מול חברות רווקות בעבודה, היא כי זה תמיד נשמע קצת כמו תירוץ. כן, חודשיים לא עבדתי בגלל מחלות:דלקת ריאות, סטרפטוקוק, מונו, סתם אלרגיה למוקסיפן. חודשיים שעבדתי יום או יומיים בשבוע. נדמה לכן שמישהי מהרווקות אצלנו בעבודה באמת "קונה" את הסיפור? ובכלל, איזו רווקה באמת תחשוב ש"לה" זה יהיה קשה. הרי לרווקות, (לפחות לי בתור רווקה) ברור שכשהן תתמודדנה עם אותה משימה, זה יהיה אחרת לגמרי. בשביל מה חיכינו להתבגר, להחכים לפני שמגיעים להורות? ברור שבגיל מבוגר יותר, עם חוכמת חיים, נדע לעשות את הדברים הרבה , אבל הרבה יותר טוב.

 

[אמאשלרננה]

../images/Emo45.gifאמיתמי את כל כך צודקת

לדוגמא, תמיד אני משתאה מאימהות שאחרי שבועיים מהלידה מסוגלות להתלבש, לצאת בערב עם חברים וליהנות מהחיים כשלי לוקח כל כך הרבה זמן להשתחרר מכל השינוי הזה. לפני שחברה שלי ילדה את בנה השני באותו הפרש/ כמו שלי, הסברתי לה את הקשיים שהיו לי ואיך התמודדתי והנה היא ילדה ולא הבינה מה אני רוצה ממנה...(כמובן שיש לה קשיים אחרים אבל לא את הקשיים שהיו לי). כל אחת תופסת את האימהות אחרת, כל אחת מתמודדת עם האוצרות הפרטיים שלה. לך נולדה ילדה כזאת ולי נולדה ילדה אחרת ועם כל ילד נולדים גם רגשות חדשים ואחרים. בעיניי זה פשטני לדבר על קשר שתיקה, גם כי ההגרדרה לא נכונה וגם כי באמת לכל אחת מאיתנו יש קשיים אחרים בהתאם למבנה האישיותי שלה ובהתאם לתנאים הבסיסיים שבהם היא חיה. (לנו למשל אין עזרה כמעט מההורים).