עוד כמה מחשבות על "קשר השתיקה"
ברור לי שחלק מהקשיים שאני מתמודדת איתם בתור אמא, הם לא קשיים שכל אמא מתמודדת איתם. לא כל אחת מתמודדת עם נושא ההשכבה במשך כמעט ארבע שנים , שעה ויותר בכל ערב. לא כל אחת התמודדה עם קשיים בהנקה, עם ריפלוקס, עם עיכוב התפתחותי. לא כל אמא מתמודדת עם טנטרומים כמוני. לא לכל אחת זה קשה. מעבר לזה, בחוויה האישית, יש אמהות שמתמודדות עם קשיים אובייקטיביים פחות חמורים משלי, אבל מרגישות את עצמן סובלות הרבה יותר ממני. אמהות זו מילה כל כך גדולה וכל התמודדות שלנו איתה שונה, כפי שאנחנו שונות. יש אמהות לשמונה שלא מרגישות את הקושי שיכולה להרגיש אם לאחד. אני אומרת את מה שאני אומרת לחברות שלי, מתוך הצורך שלי, מה נכון ומה לא נכון לי להגיד בשביל התחושה שלי. אני לא מקטרת ללא הפסקה, כפי שאני משתדלת לא לקטר על שאר הקשיים בחיים שלי ללא הפסקה. מעבר לזה, הרבה פעמים לקטר על אמהות באוזני לא אמהות מרגיש לי כמו צרות של עשירים. נכון, קשה לי, אבל טוב לי כל כך. ההורות שלי קשה ומספקת כאחד באופן משמעותי. עוד סיבה לא לקטר, למשל מול חברות רווקות בעבודה, היא כי זה תמיד נשמע קצת כמו תירוץ. כן, חודשיים לא עבדתי בגלל מחלות:דלקת ריאות, סטרפטוקוק, מונו, סתם אלרגיה למוקסיפן. חודשיים שעבדתי יום או יומיים בשבוע. נדמה לכן שמישהי מהרווקות אצלנו בעבודה באמת "קונה" את הסיפור? ובכלל, איזו רווקה באמת תחשוב ש"לה" זה יהיה קשה. הרי לרווקות, (לפחות לי בתור רווקה) ברור שכשהן תתמודדנה עם אותה משימה, זה יהיה אחרת לגמרי. בשביל מה חיכינו להתבגר, להחכים לפני שמגיעים להורות? ברור שבגיל מבוגר יותר, עם חוכמת חיים, נדע לעשות את הדברים הרבה , אבל הרבה יותר טוב.