קשרי משפחה

[TheGuest123]

קשרי משפחה

בתקופה האחרונה נדחקתי לפינה. מידי סופ"ש אני והחבר הולכים לארוחות משפחתיות - ביום שישי אצל הורי החבר וביום שבת אצל הורי. ברור שזה לא משאיר לנו הרבה זמן להיות ביחד. הבעיה היא שכשאנחנו הולכים להורי ביום שבת, אנחנו מגיעים בצהריים ועוזבים רק בערב. החבר שלי לא מרוצה מהעניין בטענה שאין לנו הזדמנות לבלות יחד. כשאנחנו עוזבים קודם, ההורים שלי מתחילים לשאול לאן אנחנו הולכים ולמה דחוף לנו כל כך לעזוב. ברור לי שאין טעם להישאר אצל ההורים כל היום. זה רק פוגע בזוגיות שלנו. אז מה בכל זאת הבעיה? אני צופה את תגובת הורי, שיטענו שהקשר שלי עם משפחתי היה פעם מאוד טוב ועכשיו אני פוגעת בקשר ומתרחקת. אני לא יודעת איך להתמודד עם טענות כאלה... בנוסף, רציתי לשאול איך הקשרים שלכם עם בני המשפחה - איך הייתם מגדירים אותם ובאיזו תדירות אתם מתראים.

 

[shellyland]

תשאלי את ההורים שלך

אם כשהם התחילו לצאת, הקשר עם ההורים שלהם היה להם חשוב יותר מאשר הקשר בינהם. זה לא שאת לא רואה אותם יותר, את פשוט רואה אותם פחות. יש לך עכשיו משהו יותר חשוב שאת משקיעה בו יותר. הם חייבים להבין את זה.

 

[TheGuest123]

לצערי

ההורים שלי הם לא דוגמה. ולא ניכנס ללמה בדיוק.... מה שכן חשוב לי לשמוע, זה איך זה אצל אחרים. באיזה תדירות אנשים שהקשר שלהם עם ההורים טוב פוגשים אותם?

 

[shellyland]

תדירות היא לא מדד לאיכות הקשר.

ובטח לא כאשר את בתקופה בה חשוב לך להשקיע בקשר עם חבר. קשר איכותי עם ההורים נמדד, בין השאר, בכמה הם מסוגלים להבין (וכמה את מסוגלת להסביר להם) שיש לך סדרי עדיפויות אחרים בחיים ושסדרי-העדיפויות האלה לא פוגעים במקום שלהם אצלך. ממש כמו עם חברים.

 

[shellyland]

חוצמזה,

עוד לא יצא לי להכיר הורים שלא מתלוננים על התדירות בה הילדים שלהם מבקרים אותם, גם אם היא גבוהה.

 

[גנגי]

לי תמיד היה קשר טוב עם הוריי

ולבעלי היה קשר טוב עם הוריו, אבל אמא שלי תמיד הדגישה שחשוב לה שאני אנצל את הזמן הפנוי שלי להיות עם חברים שלי ולא רק עם המשפחה (זאת ההוכחה שגם לפולניות יש צדדים מופלאים לפעמים) ומעולם לא תבעה בעלות על זמני. נהפוך הוא, היא תמיד שאלה אם אין לי אולי מסיבה או משהו כייפי לעשות, ושלא אוותר על זה. ההורים של בעלי חשבו בהתחלה שאנחנו אמורים להיות אצלם בכל שישי או שבת, אבל הבהרנו די מהתחלה שאין לנו שום כוונה לוותר על הזמן שלנו ביחד, ושיש לנו גם חברים ותוכניות לטייל בשבתות - והם קיבלו את זה מאוד יפה ולא עשו מזה עניין אף פעם. בקיצור - הקשר תמיד היה טוב ואף פעם לא צפוף. אני חייבת לציין שמיעטנו לבוא למפחה בשבתות, ושעד היום, גם כשאני מטפלת באמא שלי, אני שם כמעט כל יום בשבוע, למעט שבתות. שבת זה הזמן היחיד שיש לי להיות עם המשפחה המצומצמת ועם החברים שלי, ואני לא מוכנה לוותר על זה, ודאי לא באופן קבוע. לדעתי צריך להעמיד את הדברים באופן מאוד-מאוד נחרץ (לא תוקפני, חס וחלילה, נחרץ = חד-משמעי) כך שיובן שיש לך חיים משלך, וזה לא שאת לא אוהבת את המשפחה שלך, את רק צריכה גם מרחב שיתיר לך לפתח חיים פרטיים.

 

[מוּסקט]

אצלנו

הקשרים טובים ולו רק בגלל שאנחנו קובעים את התדירות, כל מה שאנו קובעים מקובל על ההורים - וגם להיפך, כהורים לילדים בוגרים אנו נותנים להם להחליט ומכבדים את ההחלטות שלהם. כמו ששלי אמרה: טיב הקשר לא נמדד בתדירות אלא ביכולת של שני הצדדים לכבד אחד את צרכיו של השני. כשלא מכבדים - הקשר לא משו. זה מה יש.

 

[אטיוד5]

כבר עניתי

שם.