בגדול כן
אם כי אגואיסט גמור נחשב לאדם בעל הפרעה נפשית (אולי גם אלטרואיסט גמור לא בדיוק בריא בנפשו, אבל על זה אפשר להתווכח).
הענין הוא לא שיש אינטרס, אלא למי הוא מכוון. כאשר האינטרס מכוון לעצמך, את אגואיסטית. אם האינטרס הוא לתת לזולת בלי לצפות לתמורה, ממנו או בזכותו, זה אלטרואיזם.
הורות אכן נחשבת להשקעה שמקדמת את האינטרס של ההורה. "מערכת יחסים" כמו שרואים אותה היום היא בהחלט חיבור של שני אגואיסטים, גם אם נאורים, שיוצרים קשר כדי שצרכיהם האישיים יסופקו ע"י הצד השני.
וזו בעיה שקיימת היום, שהיא אחד הגורמים העיקריים לאי הצלחה של "מערכות יחסים".
אפשר ששני אנשים (או יותר) יתחברו מתוך רגש כנה לאחר, מתוך רצון בטובתו של האחר, ולא מתוך חיפוש אחר סיפוק הצרכים האישיים שלהם. נראה שסוג כזה של יחסים נחשב לקלוקל בימינו.
התמורה שבה מדובר צריכה לבוא מבחוץ, לא מתוך האדם עצמו. זו השאלה - האם את מצפה שהמעשה שעשית יביא לתמורה או מהאדם שלו נתת, או ממישהו אחר בזכות הנתינה שלך. אם את לא מצפה (למרות שאולי כן תבוא תמורה), פעלת באופן אלטרואיסטי. אם את כן מצפה לתמורה מבחוץ (למרות שאולי לא תבוא), פעלת באופן אגואיסטי.