קשיים.

alfiekeren

New member
קשיים.

אז ככה, אני ישראלית והוא בריטי. אנחנו חיים בארץ כבר כמעט שנתיים. לאחרונה אנחנו רבים המון. הוא לא עובד כבר 8 חודשים כי החברה שלו נסגרה. וקשה לו למצוא עבודה בלי השפה. לכן הוא לומד באולפן. הייתי רוצה לשמוע על כל הקשיים מזוגות דומים. קשיי השפה תרבות מנטליות משרד הפנים, רגשות האשמה...ואיך מתמודדים איתם. קרן.
 

cielo

New member
אז ככה ../images/Emo13.gif

אני ישראלית והוא דרום אמריקאי, אנחנו חיים בארץ כבר שנתיים וחצי
אחותי היקרה, הייתי בסרט הזה, אני עדיין בסרט הזה ואני יודעת טוב מאוד על מה את מדברת. בעלי מחליף עבודות בערך כל שלושה חודשים ועד שלוקח למצוא עבודה חדשה עוברים להם שבועיים בכיף. הוא גם עשה אולפן א´ ואז לא עבד במשך חצי שנה, אחרי שנה הוא עשה אולפן ב´ והוא שוב פעם לא עבד חצי שנה. כן, זה קשה, במקרה שלכם הוא אפילו מדבר אנגלית, במקרה לי האנגלית שלו עוד פחות טובה, שכך ממש לא עומדות בפנינו הרבה אפשרויות, אלא לעבוד בעבודות פשוטות ולפעמים אף עבודות פרך, אבל ... כל עבודה מכבדת את בעליה, הא ?
קושי השפה הוא קושי די רציני, מניסיון, אחרי שקולטים את השפה הרבה יותר קל להשתלב בחברה, אני בחצי שנה האחרונה רואה אצל בעלי התקדמות משמעותית בשפה, מה שגם עוזר לו הרבה בהשלבות החברתית. התרבות - כן אנחנו באים ממנטליות שונה, אבל במשך הזמן לומדים להכיר את האחר. מבחינת חברתית-מנטלית, כן זה קשה, שאני קוראת את מילותייך אני כ"כ מבינה ומרגישה אותך, כי למעשה אנו עוברות את אותו תהליך. בשלב מסויים הוא יתחיל לקלוט את המנטליות החברתית, או שהוא כבר התחיל
זהו תהליך ארוך, תהליך קליטה במקום חדש לוקח לפחות כמה שנים, אז תחשבי חיובי - עברנו כבר את אמצע הדרך. משרד הפנים - ללא מילים. אנחנו עברנו מסכת ייסורים לא מהעולם הזה, עד שיום אחד אבא שלי החמוד "הרים" את משרד הפנים וצרח עליהם שאין להם זכות להחליט בשביל הבת שלו עם מי היא תתחתן, מאז ... מתייחסים אלינו הרבה יותר יפה. האמת היא שהבעיות שלנו איתם נגמרו אחרי שהתחתנו בקפריסין, אתם כבר נשואים ? בכל אופן, גם החתונה שלנו הייתה משהו די חפוז ומהיר כדי שלא יעיפו לי אותו מפה. אחרי הנישואים בן הדוג זכאי לשהות בישראל, אחרי חצי שנה הוא מקבל תעודת "תושב אירעי" שכוללת מספר ת.ז. ישראלי ואת כל התנאים הסוציאלים שאנו זכאים להם. אמנם רק אחרי 4 שנים הוא מקבל תעודת זהות כמו שלנו, אבל אחרי שהוא "תושב אירעי" - די נגמר לו הרומן הנוראי איתם. רגשות אשם - קרן, נשמתי, מדוע יש לך רגשות אשם ? כואב לי לשמוע אותך מרגישה כך, לא עשית שום דבר רע, ואך תיתני לחברה או לאף אחד אחר לתת לך להרגיש כך. התאהבת וזה דבר נהדר, תהיי שלמה עם עצמך, אני מאחורייך. זהו, הייתי שמחה לשמוע עוד עליכם, אל תתייאשי, שבעיות כספיות לא ייאיישו אותך, תאמיני לי שאני יודעת כמה זה קשה, כי את בטח מרגישה שכל האחריות עלייך, אני חווה את זה כל פעם מחדש, אבל אני מאמינה שאנחנו צריכות להיות סבלניות, לא ? נכנסנו למשהו יותר מסובך מהרגיל, אז ננצח אותו, לא ? מחכה שלמוע ממך, שלי
 

alfiekeren

New member
שלי, אני כל כך שמחה שאת פה...

בקשר שלנו יש הרבה עליות וירידות. אבל זה מאד תלוי בו. אם הוא מאושר אני בשמיים וכשהוא לא....אני מרגישה שזה יותר מדי קשה. כמו ששמתם לב אנחנו עכשיו בירידה. חזרנו לא מזמן מארצו. אנחנו לא נשואים. אני לא רוצה להתחתן כל עוד יש לי את ההרגשה הזו שזה קשה לי מדי. שלא נדבר על משרד הפנים. רק המחשבה גורמת לי חלחלה. נאבד התיק,נעלמה הבקשה. צריך להגיש מחדש וחודשים עוברים...ושנינו מתוסכלים. לצערי שנינו נותנים לצרות להכנס בינינו. עכשיו הוא לומד באולפן א+ שהוא הקשה מכל השלבים. הוא מאד לחוץ מזה. אני מנסה לעזור לו. אבל לשים את שנינו ביחד כשאני מלמדת אותו זה מלחמת עולם. אני חושבת שחלק מזה זה אגו. אבל אני אוהבת אותו. לגבי המשפחה. פחדתי להגיד להם שהוא לא יהודי. אבל הם הפתיעו אותי. הם קיבלו אותו כמו בן. לא משנה שאבא שלי בכלל לא מתקשר איתו בגלל חוסר שפה. אבל הם עדיין מנסים להצחיק אחד את השני. האחריות שציינת היא לפעמים גבוהה מנשוא. כי אני עובדת מאד קשה ותחת הרבה לחץ. הלוואי והדברים היו נעשים יותר קלים.. יש לי עוד הרבה מה לומר אבל נסיים לעכשיו... אשמח לשמוע עוד עליכם. ותודה רבה על התשובות.
 

cielo

New member
השמחה היא הדדית ../images/Emo13.gif

יקירתי, אני שומעת אותך ואני שומעת את עצמי. כשאני רואה שלבעלי קשה, אני לפעמים ממש נופלת איתו ביחד. אבל את יודעת מה למדתי בשנתיים אחרונות ? אסור, אסור ואסור לעשות את זה. פעם, כל פעם שהייתי רואה שהוא בודד (רק בחצי שנה האחרונה הוא התחיל "לעשות" חברים) או שהוא מחליף מקום עבודה - הייתי נכנסת לדכאונות קטנים והייתי חושבת עליו 24 שעות ביממה, ומה יהיה ? והאם הוא בסדר ? ובאשמתי הוא צריך לסבול את המקום הזוועתי הזה, ואלף ואחת מחשבות שהובילו אותי לשום מקום. אני יודעת שאנחנו אנושיים וקשה להימנע ממחשבות כאלו, אבל חשוב לנסות. שניים בדיכאון- לא מועיל לשום דבר. את יורדת אחריו, והוא רואה שאת עצובה והוא יורד יותר אחרייך. תנסו לצאת מהמעגל הזה, ולעשות דברים ביחד,אפילו קטנים וחסרי משמעות, שיכולים להועיל לכם. הרי אחרי הכל אתם אוהבים, אל תיתנו למצב לנצח אתכם. לגבי נישואין - אין לי הרבה מה לומר, זוהי החלטה שלך, אני יכולה לומר לך שלא הייתי בטוחה האם להתחתן או לא, אבל במקרה שלי היו מעיפים אותו אם לא היינו מתחתנים. תמיד אמרתי לעצמי שגם אם לא ילך זה מסמך חסר משמעות בישראל, ומקסימום הוא הולך לפח. הנישואים עוזרים הרבה מבחינה בירוקרטית בישראל, הוא זכאי להרבה דברים וזה עושה את המצב הרבה יותר, משרד הפנים די עוזב אתכם, אבל ... עוד פעם, אני לא מנסה לשכנע אותך לכלום. שתרגישי בטוחה עם עצמך - זה כבר יבוא. האם הוא רוצה להתחתן ? משרד הפנים - חבל להוציא אנרגיות עליהם. חיות אדם, המטרה שלהם היא להוציא לכם את האוויר מכל המפרסים כדי שתרדו מהנושא. אל תיתנו להם לעשות לכם את זה, אל תיפלו בפח. מבחינתם - לכו לחדש את הויזה כל כמה חודשים וזהו. אני מכירה טוב מאוד את הסיפור, התיק נעלם, הבקשה נעלמה, תגישו עוד פעם .... אני חיכיתי חצי שנה עד שנתנו לבעלי להיכנס לארץ בכלל, היינו צריכים לשים עליו ערבות של 10,000 ש"ח - חוצפה ! בסוף, אבא שלי נסע למשרד הפנים בירושלים, חיכה לגב´ בתיה כרמון שתצא ממשרדה, והתחנן בפניה שתחפש את התיק, התיק היה שם זרוק מתחת לאיזה ארון .... ללא מילים. אל תנסי אפילו ללמד אותו עברית
- אנחנו כבר הבנו שזה מוביל למלחמות עולם. פעים היינו יושבים ומנסים, עד שהבנו שעדיף לרדת מזה אלא אם כן אנחנו רוצים להתגרש
. הדרך הטובה ביותר עבורו ללמוד את השפה זה להתאמן, לדבר עם אחרים, כן, שיישבור את השיניים, בסוף הוא יבין, וזה גם יעזור לו מאוד מבחינה חברתית, הוא פחות ירגיש מנותק מהסביבה. שישב ויראה טלוויזה, שיתחיל לאט לאט לקרוא את התרגום. הטלנבולות (בספרדית) עזרו לשנינו בצורה בלתי רגילה.
אני יודעת כמה קשה האחריות, אני עובדת כל יום עד 5-6 בערב ולומדת 3 פעמים שבוע עד 10, בסוף השבוע אני כבר סחוטה לגמרי, וגם אם בא לי לפעמים לעזוב את העבודה, אני לא מרשה לעצמי אפילו לחשוב על זה משום שאני עדיין לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו. אני כ"כ מבינה לליבך, אבל, אתם חייבים לשתף פעולה בנושא. תאמיני לי שגם לו קשה, בחור, שחברה שלו צריכה לפרנס אותו. זה נחמד לשבת בבית, אבל לא להרבה זמן, זו מאין תחושה שאת אימפוטמציה. מורכב ... הא ?
זמן, הכל עניין של זמן והרבה סבלנות. גם לי יש המון רגעי משבר, ומותר לנו להרגיש ככה, אבל כל ירידה היא לשם עלייה. זהו, "זיינתי" לך הרבה את המוח הא ?
נחזיק מעמד ביחד ? נשיקות, שלי
 

אטיוד5

Active member
אצלי הפוך

אני ישראלי , היא אמריקאית. לרוב האנגלוס יש בעיות קשות עם שפת קדשנו, עדיין לא ירדתי לפשר הדבר הזה. גם לאשתי. זה מנע ממנה "להתקדם בחיים" כפי שהיתה יכולה בארה"ב. שם היא היתה בתחילת קריירה מצליחנית שנגדעה במחי עליה לארץ. חייבים להבין שהסיכוי לחיות חיים כפי שהיו צפויים בארץ המוצא נפגע במקרים רבים. את זה חייבים להבין עוד לפני העליה. רגשות האשמה שלי. נו כן, אז מה עושים? אנחנו החלטנו החלטה אסטרטגית לחיות פה, לטוב ולרע. ויש רע, אין ספק. לפעמים אני מרגיש שבכלל ההחלטה להנשא היתה שגויה. לא בגלל שאיננו אוהבים חו"ח אלא בגלל ההבדלים האלה שציינת. בגלל שפה היא לא יכולה למצות את עצמה, ושם אני לא יכול למצוא שום עניין בחיים המקומיים שלהם. אני רק משתף אותך, לא מציע פתרונות.
 

cielo

New member
מממ ...

בעיית שפה היא בהחלט קשה ואין ספק שהעולה / מהגר אף פעם לא ירגיש בבית. אפילו בביטויים לפעמים יש בעיה. אני אספר לך משהו שקרה לנו בהתחלה. זה היה בחודש הראשון שהוא היה בארץ והוא עדיין לא עבד. אני לא זוכרת מה הוא ביקש ממני ואני עניתי לו בצחוק (בתרגום לספרדית) " תגיד לי, מה אני עובדת בשבילך ?" אין לך מושג כמה הוא נעלב ממני, ולקח זמן להבין ממה הוא נעלב. כן, שפה זה קטע לא פשוט בכלל. אין ספק, שלכל אחד מאתנו יש סיכוים יותר בארץ מוצאו, זה שמהגר ממקום מוצאו תמיד מקריב יותר מהשני, אין מה לעשות, זה פשוט ככה. אנחנו חשבנו בכלל לעבור לגור במקום אחר, "ניטרלי", מי יודע מה יהיה. וכן, גם אני משתפת ולא מציעה פתרונות, כי אני לא חושבת שיש דבר שהוא ה"פתרון הנכון".
 

אטיוד5

Active member
עוד קצת בעניין שפה

בציבור, בעבודה, בחוץ יש לה בעיה להתבטא. בבית אנחנו מדברים בינינו אנגלית. האנגלית שלי מצוינת בכל קנה מדה. עם זאת, שמתי לב שפשוט אינני שומע חצי מהדברים שהיא אומרת. כלומר, אני חייב להקשיב, אפילו יותר מזה, אני חייב להאזין. והיא, מצידה אותו דבר, מבקשת תמיד להגביר את הקול בטלויזיה. אני כבר לא מדבר על ההנאות האינטלקטואליות של משחקי לשון שהן בכלל מחוץ לתחום. איך אצלכם?
 

cielo

New member
מורכב

אני די מבינה אותה שקשה לה להתבטא, עברית היא שפה לא פשוטה והישראלים לא כ"כ עוזרים בנושא, היא בטח חסרת בטחון בנושא השפה לא ? למה שלא תדבר איתה פשוט עברית ? האמת היא שאני יודעת שזה קשה, כי זה מצריך המון סבלנות. אנחנו בערך כל חודשיים מחליטים, זהו - עכשיו נדבר עברית וזה עובר אחרי שעה בערך. היא צריכה להתרועע עם אנשים, זה ממש עושה פלאים, מאז שלבעלי נהיו חברים הוא מדבר הרבה יותר טוב. הטלוויזיה - כן, צווחות, תמיד, מה לעשות ? אין לי מה להגיד, אתה פשוט צודק, יש לי לפעמים יציאות בעברית, שאני מתרגמת אותם לספרדית ואלוהים ישמור מה יוצא מהן
, כן, לכל דבר יש מחיר. אני במקומך, הייתי די מתעקשת שהיא תלמד עברית, שתדבר עם אנשים, כן, הפוש הראשוני יהיה קשה, אבל זה שווה את זה. סה"כ - היא רק תרוויח אם היא תדע עוד שפה. בהצלחה ....
 

alfiekeren

New member
אטיוד.

יש בעיה לישראלים שהם לא אוהבים לדבר אנגלית הם פשוט מתביישים. קרה לך שנפגשתם עם חברים ישראלים וכל הערב הם דיברו עברית למרות שאשתך ישבה ולא הבינה כלום ולמרות שכל אחד ואחד מהם יודע אנגלית. והוא יושב שם ומחייך מנימוס. והתחושה של שלב שלו גדלה. ולי זה קורע את הלב. ועל הקריירה... הוא היה על הסוס באנגליה. משכורת בשמיים ותפקיד מכובד. והוא ויתר על הכל בשבילי. ופה במדינה קטנה שנמצאת במיתון הוא לא מצליח למצוא עבודה. והוא רואה את הקריירה שלו מתרחקת ממנו והוא מתוסכל ואני אכולת רגשות אשמה. וכן חשבנו לעזוב את הארץ ולעבור לארצות הברית (הוא נולד בארצות הברית). אבל הוא יודע שלי יהיה אפילו עוד יותר קשה שם כי אני מאד קשורה למשפחה. לי לא אכפת לנסות העיקר שהוא יהיה מאושר. למרות שאני מפחדת. בינתיים החלטנו להשאר פה ולתת עוד צאנס. קרן
 

cielo

New member
צודקת

ישראלים באמת לא אוהבים לדבר אנגלית, מאותה סיבה בני הזוג שלנו מתפדחים לדבר עברית. אפילו אני, שאני מדברת ספרדית סבירה, שאני עם חברים של בעלי אני קצת מתפדחת לדבר .... קרה לי המון פעמים, בייחוד שהוא בא לארץ, שאנשים ידעו שזה יעזור לנו אם הם ידברו אנגלית, אבל - לא, קשה לישראלים, הבעל לי ישב כמו אידיוט וחייך. אוי, קרן, אני כל פעם מבינה אותך מחדש
גם לי יש כ"כ הרבה רגשי אשמה בנושא, שהוא עזב הכל בשבילי, בשביל לבוא למדינה גזענית, שלא מקבלת אותו, בשביל למכור סנדוויצ´ים, לצבוע קירות, לשבור קירות, לעשות פרקטים וכו´. זה טוב שהחטלתם לתת עוד צ´אנס, אל תשכחי שתהליך קליטה לוקח כמה שנים טובות. תדעו שניסיתם באמת, ואם לא תצליחו - תנסו רעיונות חדשים. אמא שלי תמיד אומרת שאני לא אהיה כ"כ בטוחה שבמקום אחר יהיה יותר טוב, אבל אני מאמינה שהיא פשוט רוצה אותי לידה
מה עושים ? אין תשובות, הא ? לפחות נשרוד ביחד
 

מורמי

New member
מזדהה איתכם

זה קשה אין ספק הזוגיות הזו קשה לכולנו אבל לכל בני הזוג יש בעיות אצלינו הזוגות המעורבים אנחנו חשופים ל"בעיות בונות" הכוונה היא שאנחנו מודעים לכך שהכל הולך לאט יותר ולכן צריכים להיות סבלניים יותר, אנחנו מתמודדים יום יום עם הקושי של בן הזוג ומנסים להגיע לפטרונות וכל אלה לשם חיזוקינו כזוג לעומת זוגות נורמליים שממצים את עצמם הרבה יותר מהר אצלינו זה לוקח כנראה כפול זמן עד למיצוי אם זה טוב או לאאני לא יודע זה קשה? כן!!! נו מה החיים לא פיקניק
אצלינו זה ככה אנחנו על קונטיינרים כבר שמונה שנים כל שנתיים בערך אנחנו מחליפים מקום בין פינלנד לישראל. אבל אני רוצה להגיד לכם כאן ועכשיו אם אתם רוצים להשאר שפויים במערכת היחסים הזו אתם צריכים לקבל החלטות חד משמעיות בראש ובראשונה איפה? בן הזוג הזר חייב להבין שהוא לוקח על עצמו משימה לא קלה ועדיף שיקח או תיקח את המשימה באהבה אחרת הסיכוי קלוש בן הזוג צריך לרצותלהצליח בכל מאודו לא חשוב מה אחרת אנו הופכים להיות בייבי סיטרים של בני זוגינו. אשתי למשל לא ידעה להדליק את הגז לבישול ונרתעה מזה בהתחלה תארו לכם מה זה שאני צריך להיות שם בכדי שהיא תבשל. וזו דוגמא אחת מאלף ... אז זוגות מעורבים יקרים אני מאחל לכולכם בהצלחה בדרך הקשה אך מעניינת , מגוונת ,מתסכלת ומה שרק תרצו ושוב אני יודע שלהתנחם בצרות של אחרים זו טפשות אבל גם עם בן זוג ישראלי יש קשיים!!!
 

alfiekeren

New member
<font color=red> סבלנות - המפתח

מסכימה לכל מילה. אבל לא משנה כמה הבן זוג מכין את עצמו לקשיים. הוא תמיד מקבל שוק תרבותי. ואני הכנתי אותו חודשים לחוסר הנימוס הישראלי. לדחיפות בתור . לנהגים הסוציומטים ולכל דבר אפשרי. וכשהוא הגיע הוא שכח כל מה שאמרתי... הוא פשוט לא מוכן לקבל את זה. הוא חושב שהוא יוכל לחנך 6 מיליון ישראלים נימוסים אנגלים. אני יודעת שלפעמים אני לא בסדר. ושאני לפעמים חסרת סבלנות לתלונות שלו. אבל קשה גם לי. ואני לא מתלוננת בפניו.
 

cielo

New member
אני לא יכולה להפסיק לכתוב ../images/Emo13.gif

יש הבדל בין להכין לקשיים לבין להתמודד איתם בפועל. הבעל שלי כבר שנתיים וחצי פה, והוא עדיין לא מצליח להבין את פשר ה"בהמיות" של הישראלים. לנסות לחנך אותם הוא כבר לא מנסה, מה לעשות זה קצת קשה, אז הוא זורם. לעבור מתרבות לתרבות זה קשה, בייחוד במדינה שחיה בקצב היסטרי ועצבני כשלנו. קרנושי, עשית טוב ששלחת אותו לאולפן, זה אמנם חממה והחיים האמיתיים הם בחוץ אבל זוהי בהחלט התחלה טובה. הוא עוד יגיד לך תודה. אנחנו צריכים להיפגש יום אחד ....
 

cielo

New member
יותר מזה - אין מה להוסיף ../images/Emo13.gif

אחי, קבל ח"ח, מיצית את העניין כמו שצריך, אני איתך לאורך כל הדרך. אני חושבת שכדי שנקרא דברים אילו כל פעם שקשה לנו. שיחקת אותה !
 

cielo

New member
לא, ממש לא התכוונתי

ממש לא התכוונתי להישמע צינית, אני מקבלת את דבריך, אני חושבת שסיכמת את הדברים בצורה נפלאה, ועוד פעם סליחה, לא התכוונתי להישמע צינית
 

מורמי

New member
יש לי קצת רגשי

וסליחה על שחשבתי שאת צינית משהו את בעצם אחלה גברת תמשיכי כך
 

cielo

New member
כולנו ריגשי

אני מאמינה שכולנו ריגשי בנושא, לא ? תרגיש חופשי, האמת היא שאני לפעמים קצת צינית, אז .... אז ... אחלה גבר, עד מתי אתם בישראל ? או שאתם שם ? נשיקות, שלי
 

מורמי

New member
אנחנו שם

אני מרגיש קצת וירטואלי לעומתכם שם בארץ אבל אם יתממש מפגש פורום אני אעשה מאמצים כבירים להגיע לארץ.
 
למעלה