קשיים (?)

[רוח על המים]

קשיים (?)

למה שיהיה לי קשה? עברתי הריון קל יחסית... לידה קלה ומהירה, ללא זירוז, ניתוח, או תפרים, ההנקה מסתדרת. אז מה הבעיה?

קשה לי לישון ביום, אז אני עייפה מאוד כי שי מאמין בחיי לילה (אני ערה עכשיו כי שי ער)

רק אני יכולה להיניק אותו.

הילדה שלי עדיין צריכה את אמא שלה, ואין טעם לנסות להעסיק אותה עם מישהו או משהו אחר, כי העובדה שאני עסוקה עם תינוק קטן רק גורם לה עוד יותר להיצמד, אני מאמינה שככל שאשתף אותה יותר וככל שאתן לה יותר להיצמד, כך היא תרגיש בטוחה מספיק לשחרר... אם ירחיקו אותה, כך יהיה לה חשוב עוד יותר להיצמד, נכון? מה שאומר שרק אני יכולה לעשות הכל...

אה, וקשה לי שמישהו אחר עושה דברים בבית, כביסה, כלים, מטבח אז ניסיתי להיות הגיבורה ולהשתלט על הבית. התוצאה כאבי ראש, כאבי בטן, התגברות הדימומים אולי קשור ואולי לא והמגלובין שירד ל 9.5 (כשבהריון הוא היה 11) האמא השניה שלי (לא אוהבת את הכינוי חמתי) הגיעה לעזור, כן היא עזרה גדולה. בכביסה בישולים של אוכל, וסתם אווירה רגועה ושפויה יותר, אבל לי קשה נורא לקבל עזרה, ואני מרגישה מפונקת כזאת... לא יודעת להסביר...

 

[רוח על המים]

ואם כבר התחלתי לשפוך...

כל זה היה רק לוגיסטיקה שמגרד את השטח, רגשית זה סיפור אחר מתעוררת באמצע הלילה למצוא את בעלי מסתובב עם שי בסלון מנסה להרגיע אותו. אני מצליחה בקול רגוע לבקש שיתן לי אותו להנקה, ובפנים אני כבר קצת כועסת, למה הוא לוקח אותו? למה אני צריכה להתעורר ולמצוא מיטה ריקה?

מה הוא חשב? שהוא יכול להרגיע אותו? ובו זמנית אני כועסת על עצמי הרי הוא גם עייף, הוא עובד במשך היום, הוא בסה"כ ניסה לעזור, כי הוא יודע שאני עייפה... למה אני בכלל חושבת במושגים רכושניים? זכותו על הילד היא כמו זכותי, למה אני כועסת עליו זכותו ללמוד לטפל בו גם כן...למה בכלל אני לא התעוררתי אליו? כמו שכתבתי למעלה, הבת שלי זקוקה לי מאוד. באיזושהי פינה במח אני לא מבינה למה היא לא מאפשרת לי להתמסר אל התינוק הזה. כלומר אני יודעת למה, אבל כשחשבתי למה אני מרגישה קצת חסרת סבלנות מולה, הבנתי שזה מה שמפריע לי, כשהיא היתה תינוקת יכולתי להתמסר אליה כמה שרציתי, עכשיו הכל מסובך. מפסיקה פה...

 

[סינטה1]

יקירה ../images/Emo24.gif

את מזכירה לי את עצמי. לא יודעת לקבל עזרה, חושבת שיש בזה מן הודאה בכישלון. חולשה. את חייבת לדעת לקבל את העזרה הזאת, להעריך את העובדה שיש לך אותה. אל תרכזי את כל האחריות על עצמך עם שי. אל תחזרי על הטעות שאני עשיתי. יש בהנקה משהו שאכן כובל אותך אל התינוק ומרכז את האחריות כמעט בלעדית אליך, אך לפחות תני לאנשים ברקע לעזור. אם בעלך מנסה להרגע אותו- אשריך. אם חמותך עוזרת עם הכביסה והבישולים- מצויין! בשביל זה בדיוק יש משפחה.

 

[רוח על המים]

בדיוק כך

מרגישה כישלון האימהות שלנו גידלו 7 ו 5 ילדים לבד (הסבתות היו בחו"ל ובקשר מינימלי) אז למה עם 2 אני כבר מתמוטטת? באמת כבר יותר מאוזן עם העזרה, ואפילו ישנתי במשך היום קצת רק שהגדולה תפסה ווירוס ויש לה הקאות...

 

[נוריה]

כן, קשיים...

רוח חמודה לא ידעתי במה לפתוח ולומר לך, עד שקראתי את ההודעה השניה, בעיקר את הקושי בחלוקת הקשב והתשומי בין הגדולה ולקטן... אומרים (כמה דודות פולניות לפחות ככה טוענות) שהמעבר מילד אחד לשניים הוא הכי קשה כי פתאום צריך לחלק את האהבה, הקשב, הסבלנות - לשניים - ולכל אחד מהם, יש צרכים אחרים לחלוטין (והם מופיעים באותו רגע כמובן). כשמגיעים לילד השלישי, כבר האמא רגילה להיות כמו תמנון עם שמונה-מאות ידיים, ושלוש מאות אוזניים... אז קודם כל - עצה ראשונה לגבי הבת הבכורה - לנסות ולשמור כל יומיים-שלושה, זמן מיוחד שלה, בלי האח הקטן שלה. שעתיים-שלוש (אם אפשרי מבחינת הנקות) שיש בייביסיטר (אבא/סבתא)ואת יוצאת איתה מהבית ונמצאת איתה מבלי שחצי מהקשב שלך עסוק בלנסות ולשמוע אם הקטן בוכה בחדר... אפשר גם להיות בבית (אבל אסור להזעיק אותך) בחדר שקט ולשחק במשחק אהוב, או לעשות אמבטיה ביחד או משהו אינטימי מיוחד שלכן שתמיד אהבתן פעם לעשות. ככה היא תראה שאמא נשארה שלה (לפחות חלק מהזמן

). עצה שניה - לגבי ה- wonder women שקצת התחלת להיות מהר מדי. חמודה שלי, את עדיין במשכב לידה. בבקשה ממך. מותר לקבל עזרה. מותר לקבל עזרה. רגע, מה מותר? מותר? חובה לקבל עזרה. חובה חובה חובה. לוקח המון זמן עד שלומדים איך עוזרים בשיעורי בית לגדול, מכינים מיץ לשני ומניקים את השלישי... ובמקביל מכינים עוגה לשכנה שזה עתה ילדה, ותופרים מיכפלת לחצאית ו.. ו... ו... לא צריך לעשות הכל ביחד (גם כשיכולים, לא צריכים). בשביל מה? תהני מזה שעושים עבורך את הכביסה, גם אם את נורא נהנית להפריד אותה לבד ולקפל בשיטה שלך המיוחדת שפיתחת עם השנים. אני חושבת שנושא העזרה גם עונה אולי על מה שקרה בלילה עם בעלך. הוא כנראה נורא רצה שתשני קצת (אחרי שכל היום כיבסת, בישלת, הנקת, טיפלת) וניסה בכוחות עצמו להרגיע את שי כדי שיהיה לך כוח להניק אח"כ. וגם בגלל שהוא עובד המון הוא מרגיש שהוא לא עוזר לך אז אפילו בקצת דקות האלו שהוא הסתובב איתו - ונתן לך עוד כמה דקות שינה (מי יתנני דקות נוספות של שינה!!!) - ככה הוא מרגיש שהוא נותן יד למפעל המשפחתי שבעצם מנוהל על ידך! התחושות שלך מאד נורמליות לאחרי לידה ולאחרי לידה של ילד שני בפרט. מחבקת ומקווה שאת כבר ישנה

 

[רוח על המים]

הקטע עם בעלי

כל כך זיעזע אותי, כי התעוררתי באמצע הלילה והמיטה היתה ריקה (וגם הבטן), כל כך נבהלתי חשבתי שאולי חלמתי את כל ההריון והלידה של שי,

אח"כ פחדתי שקרה לו משהו...

בעלי אומר שזה בסה"כ היה מס' דקות מצומצמות, שהוא היה איתו, ושהוא חשב שאולי הוא יצליח לחזור לישון, כן הוא רצה לעזור... אין לי סיבה לכעוס עליו ולכן אני כועסת על עצמי, זה פשוט היה כל כך מפחיד... בייחוד עם כל החדשות בארץ ובעולם, והוויכוחים על כל הנושאים החמים, פשוט מפחיד אותי שמשהו רע מאוד יקרה, ואפילו שאני לא בזירת ההתרחשויות, המחשבה שיש לי תינוק כל כך קטן ועוד ילדה פשוט גורמים לי להרגיש כל כך פגיעה וחסרת אונים.

 

[תמי ס]

כן, קשיים (בלי סימן שאלה)

גם אצלי ההריון היה בעצם קל (גופנית) נפשית הוא היה נורא ואיום ומלא חרדות, והעייפות שלי כרגע היא גם נפשית לאחר כל השנים האחרונות. גם אני עייפה, מותשת, לא יכולה לישון ביום כי ייסורי המצפון הם גדולים, הרי גם הגדולים רוצים לראות קצת אמא, ומלבד זה, יהלי ישנה במשך היום רק דקות ספורות כל פעם (חוץ מאשר כשאני מחוץ לבית ואז היא עושה על כולם רושם של ילדה שישנה המוןןןןן... גם אני מרגישה שרק אני יכולה וצריכה לעשות הכל, האיש עובד בזמן האחרון מאד קשה וזה לא פייר להפיל עליו מטלות נוספות כשאני בעצם פנוייה, הוא קם מוקדם לעבודה (ב-06:00) ואם יהלי מעירה אותו בלילה הוא כבר לא מצליח לחזור לישון וכואב לי עליו. אני רואה אותו לעיתים מתעורר עם יהלי ב-04:30 לפנות בוקר, מנסה להרגיע אותה ובסוף מביא אותה אלי למיטה להנקה, אני חוזרת לישון אבל המיטה לצידי נשארת ריקה, הוא כבר לא מסוגל לחזור לישון. והבת שלי, כבר גדולה, בת תשע, עצמאית לכאורה, אבל כנראה זקוקה מאד לאמא, משתדלת לא להראות קינאה אבל יש שינוי בהתנהגותה, דורשת המון חום וחיבוקים וקירבה (שזה בסדר ונפלא) ואני מאד משתדלת גם כשזה נורא קשה וגם כשאין לי כבר סבלנות, אבל בכל זאת יש שינוי בהתנהגותה ויש התפרצויות זעם מצידה (שנגמרות לאחר דקות בחרטה גדולה). והבית... הבית... כמה שאני מנסה לסדר הוא נותר מבולגן, עמוס בחפצים חדשים ומקבל ציביון של מחסן, ואני יושבת בתוך הבלגן עם הציצים בחוץ ומסתכלת חסרת אונים על הבלגן שנערם. אפילו האוכל הפך לתעשייתי ביותר, (איפה אבות המזון? איפה?) ארוחת צהריים מורכבת מנקניקיות או מזון מוכן אחר, למי יש כוח להכין ולהשקיע? מזל שחמותי מפציעה מפעם לפעם עם סירים מלאים כל טוב. אבל מי מתלונן??? חיוך אחד של יהלי, ואני נמסה, עפר לרגליה, אושר קטן שלי.

 

[פלגיה]

../images/Emo24.gif אי אפשר הכל

מילת הקסם זה "סדרי עדיפויות". ולכן בית-כביסה-כלים נמצאים בתחתית. חשוב שתהיה אמא חזקה, תינוק שבע, ואחינועם מרוצה. כל השאר פחות חשוב. חוץ מזה נוריה ותמי כבר כתבו הכל, אז אני אפשיק פה.

 

[תמי ס]

פלגיה: אפשיק? את רומזת משהו../images/Emo3.gif

 

[פלגיה]

אני רומזת שאני עייפה

או לא רומזת. אומרת במפורש.

 

[תמי ס]

אז למה את לא הולכת לישון?

 

[פלגיה]

כי האיש שלי לא בבית

הבן שלי חולה, והבת הגדולה סתם לא מצליחה להירדם בגלל החום. חוץ מזה - אני מכורה...

 

[תמי ס]

רפואה שלמה לבן

מקווה שהבת תירדם למרות החום (אצלנו דווקא לא כ"כ חם) ואת ההתמכרות אני מכירה...

 

[רוח על המים]

רפואה שלמה לבן../images/Emo24.gif

גם אחינועם קצת חולה היום

 

[קובולט]

קוראת מה שכתבת ורואה את עתידי....

גם לי מאוד קשה לקבל עזרה- אצלי העזרה באה מאמא שלי אז בנוסף אליה תמיד יש ביקורת למה שמת את זה שם, למה לא נתת לו לאכול מלון? למה הבאתי אותו. צופה שבעוד 5 חודשים אני יאלץ לגייס הרבה סבלנות לא בשביל התוספת החדשה בטח לא בשביל ברברון אלא בשביל האימהות שכבר עשו בינהן חלוקת עבודה- מי נמצאת אצלי ומתי.... אני אתן להן לעזור לי הרי הן לא יהיו שם לנצח בערך בגיל 6 של הילדים אני מקווה שלפני גיל 18 הן ישחררו אותי להיות גם אופה וגם מנקה והכי חשוב אמא. בנתיים- לנוח לנוח ולנוח. ולצבור קצת כוחות אם יש מישהי שעוזרת לך כמה שאנחנו לא יודעות לקבל את העזרה הזו ככה נהוג בכל השבטים בעולם- אז דממיני שאת באפריקה ככת תרווחי טיול לח"ול על הדרך

 

[רוח על המים]

מאמצת את רעיון הטיול../images/Emo6.gif

מנסה לדמיין את האמא השניה שלי כאפריקאית בעלת שיער מקורזל,

(במקום השיער הערמוני הגולש שיש לה) <מגניב> בהצלחה בהמשך

 

[אמא של פילפילון]

קשיים../images/Emo35.gif אצלנו בפורום../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif ../images/Emo12.gif../images/Emo8.gif

שמחה כל כך שכתבת, כי הפורום הזה הוקם במיוחד כדי לענות על הצורך לפרוק את כל הקשיים הללו שאנחנו אפילו לא מפרגנות לעצמנו להרגיש. אני מסכימה מאוד עם נוריה ותמי, במיוחד לגבי זה שהמעבר לשני הוא הכי קשה (חשבתי שאני המצאתי את האמירה הזו, אולי אני פולניה בכל זאת). אני החלטתי שהמטרה שלי היא לעבור כל יום, להגיע לערב די שפויה ועם שני ילדים שעבר עליהם יום סביר. נראה לי שאפתני מספיק

מה לעשות

לקבל בברכה ובפתיחות כל עזרה (אני יודעת זה לא קל) ולנסות לגייס מישהו שיהיה עם אחינועם או עם שי ככה שתוכלי להקדיש לה או לו תשומת לב אישית. אחינועם כל הזמן בבית (בחופשה)? זה באמת קשה מאוד, כי אני הרגשתי, בזמנו ששעות המשפחתון הספורות של הסופגניה נותנות לה מקום שהוא השגרה שלה ומנותק מאחיה וזה וזה הזמן בו עשיתי את מירב הטיפול בו (אמבטיה ופינוק, למשל) וכשהיא נכחה זה היה ממש טיפול "מינימלי הכרחי". תני לעצמך קצת זמן ותיכף תרגישי איך צומחות לך עוד ידיים. והעיקר העיקר, תזכרי שני דברים: הקושי הזה הוא זמני ו

הוא המתנה היפה ביותר שיכולת להעניק לאחינועם ואם תחשבי ככה, גם היא תפרש את זה ככה. חזקי ואמצי, ותראי איך עוד חודשים שלושה את כבר מחלקת עצות "פיקוד ושליטה" לחברות חדשות בפורום.

 

[רוח על המים]

החופש הגדול../images/Emo180.gif

אחינועם בקיטנה כעיקרון. רשמנו אותה לקיטנה, אבל מתוך ידיעה שמתישהו עם התוספת המבורכת, יהיו ימים שהיא תרצה להישאר בבית איתי ועם התינוק, כך שקיטנה זו אפשרות ולא חובה. לפעמים היא בקיטנה , לפעמים בבית (במיוחד בימים הראשונים, בינתיים היא גילתה שתינוק בגיל הזה זה קצת משעמם), לפעמים הולכת עם אבא לעבודה שזה גם כיף . תודה אש"פית לא הייתי בטוחה האם זה המקום המתאים כי הרי כאן זה מקום של שוויץ וחרדות. לי המעבר מאחד לשניים הוא מן הסתם יותר קל מלאחרות כי הילדה שלי כבר גדולה ומבינה, לא כמו עם פעוט, ובכל זאת זה מדהים כמה מסובך זה נהיה עם שניים.

 

[happy]

רוח יקרה איך החזרת אותי אחורה

לפני חצי שנה. רק שלי היה יותר קל כי היה לי רק את ליהי ולתת תשומת לב לHAPPY הכלבה שלנו שתמיד היתה בעדיפות ראשונה.

. גם אני לא יודעת לקבל עזרה וכל מי שרק ניסה לעזור חטף נביחות. אבל אז אחרי כמעט חודש החצי חטף קריזה שלך אותי לישון והוא ואמא שלו סידרו, בשלו כיבסו ואני ישנתי כמעט 3 שעות. וזה היה מנהג פעם בשבוע!!! זה מאוד עזר לי. לצערי המנהג הזה התמוסס איך שהוא

יקירה את לא מפונקת מותר לקבל עזרה.

 

[רוח על המים]

איך החזרתי את עצמי אחורה

5.5 שנים היה קשה וזכרתי שהיה קשה, הייתי כל כך בודדה בתוך האימהות החדשה הזאת. האמת, שזה לא יותר קשה עם שניים כי בעצם את כבר יודעת ואמא עם ניסיון כלשהו ,אבל זה הרבה יותר מבלבל לחלק את התשומי והקשב לשניים. ורגשי האשמה שאין להם גבול: כלפי הגדולה שפתאום היא כבר לא בת יחידה וצריכה הסתגלות כלפי הקטן כי הוא לעולם לא יהיה בן יחיד ולא יקבל את אותה התמסרות שילד ראשון מקבל.. וזוהי רק ההתחלה

אבל אני מאמינה שזה משתפר...