כולם רועדים - זה בדיוק העניין!
וכשאתה מבין שאתה חלק מקבוצה גדולה של אנשים כמוך, גם אם אף אחד לא בדיוק כמוך (ואף אחד לא בדיוק כמו מישהו אחר, בעצם) - החשש נהיה יותר פשוט, יותר נסבל, יותר עביר. כולם חוששים - גם אלו שמכירים את עצמם כחזקים בקשרים חברתיים חדשים - כי כולם חוששים מפני הלא ידוע, ואף אחד לא מכיר את האנשים החדשים ולא יודע מה צפוי לו מהם. אלא שמי שיש לו ביטחון ביכולת שלו, חושש פחות, כי הוא מבין שהגרוע ביותר שיכול להיות לא בלתי אפשרי. בשורה התחתונה - אתה מכיר את עצמך שאתה מסתדר, רק לוקח לך יותר זמן (לא נורא, אם תקבל את זה בנחת, לא תהיה לחוץ), אתה לא בדיוק שפיץ חברתי (לא נורא, להיות שפיץ תובע הרבה כוחות, חבל לבזבז אותם אם אפשר ליהנות גם בפחות מזה) - אתה ממוצע. וממוצע זה טוב. לא צריך להיות טוב מאוד, כדי ליהנות מהחיים ולהיות מרוצה מעצמך. עבודה לחופש - רואים שאבא נעול על הקטע שלא תעבוד אצל הדוד, לא ברור מה הסיבה ולא חשוב מה הסיבה. האפשרויות הן מודעות בעיתונים ובאינטרנט לעבודה לבני נוער (דורש המון השקעה של חיפוש), מידע שמגיע מפה לאוזן אצל אנשים שמצאו עבודה במקום שיש בו הרבה דרישה לעבודת צעירים בחופש או חבר שמכיר מוסכניק שצריך עזרה וכו', ניסיונות עצמאיים של להציע את עצמך בבתי קפה או במקומות שסביר שהם מחפשים צעירים ושמה שהם עושים מעניין אותך (לחלק פליירים, להפיץ בעמדות מכירה וכו'). אם כל זה לא זמין עבורך מסיבות שונות - יש האופציה הפשוטה והבטוחה, אם כי הפחות יוקרתית - לגשת ללשכת העבודה ולקבל את העבודה שהם נותנים שם (בד"כ תמורת שכר מינימום). זה לא פופולרי, אבל זה משפשף מצויין בשוק העבודה, זה נותן כסף בשורה התחתונה (הרבה יותר כסף מאשר לא למצוא עבודה) וזה נותן ביטחון עצמי למי שאין לו ביטחון עצמי ליזום ולייצר את ההזדמנויות שלו. בהצלחה!
