קשיים בקיום...
אני בת 19. משרתת בבסיס סגור כרגע. מטופלת ע"י קפ"ס (סוג של קב"ן).
אני נמצאת בבית עם בעיות מאוד חמורות מאז שאני זוכרת את עצמי.
הבעיות בבית שרק עולות עוד ועוד ומציפות לי את המוח וגולשות ממנו כי כבר אין לי מקום להכיל.
אין לי מקום לאן להכניס את כל הקשיים, אני לא מצליחה לנשום בלי לרעוד בגוף.
אני לא מצליחה להקשיב לאף אחד באמת כי אני עסוקה בעצמי.
בשבוע האחרון הגעתי למצב קיצון שיכול להפוך את הירידה שלי בחיים להרבה יותר תלולה.
אני לא מצליחה להתמודד עם החיים, אין לי מאיפה להשיג כוח.
אני לא מצליחה לישון אפילו, אני מתעוררת כל כמה שעות.
אני חייבת קצת שלווה, ואני חייבת להחזיר לחברים שלי קצת אהבה בחזרה, כי הם נותנים לי המון.
אני הופכת לאנוכית, כי אני דורשת המון תשומת לב מהחברים ולא מצליחה להחזיר משהו.
אני לא מצליחה לנסות לפתור את הבעיות שלי כי אני מרגישה שהמוח שלי מתחשמל מרוב בלגן, אני לא מצליחה להתרכז במשהו.
אם אני מבשלת לדוגמא אני פתאום שוכחת מה שמתי ומה לא.
בשורה התחתונה, במצב הקיצון הזה אני כבר לא מצליחה להסתיר את העצבות ואת הלחץ ואפשר להגיד שהתפקוד הבסיסי שלי לקוי.
זה מפחיד אותי מאוד. ההורים שלי לא שם בשביל לעזור לי ועם הקפ"ס אני נפגשת אחת לשבועיים וזה לא מספיק.
אני כנראה הולכת לסגור 21 או 28 (ימים בצבא), מה שאומר שאני לא אהיה עם חברים שלי (בבסיס אין לי חברים).
מה לעשות? איך להתמודד? למי לפנות? אני מפחדת לשתף יותר מדי את הקפ"ס שלא ייתן לי דברים שיוציאו אותי מהצבא.
תודה רבה לכל המגיבים.
אני בת 19. משרתת בבסיס סגור כרגע. מטופלת ע"י קפ"ס (סוג של קב"ן).
אני נמצאת בבית עם בעיות מאוד חמורות מאז שאני זוכרת את עצמי.
הבעיות בבית שרק עולות עוד ועוד ומציפות לי את המוח וגולשות ממנו כי כבר אין לי מקום להכיל.
אין לי מקום לאן להכניס את כל הקשיים, אני לא מצליחה לנשום בלי לרעוד בגוף.
אני לא מצליחה להקשיב לאף אחד באמת כי אני עסוקה בעצמי.
בשבוע האחרון הגעתי למצב קיצון שיכול להפוך את הירידה שלי בחיים להרבה יותר תלולה.
אני לא מצליחה להתמודד עם החיים, אין לי מאיפה להשיג כוח.
אני לא מצליחה לישון אפילו, אני מתעוררת כל כמה שעות.
אני חייבת קצת שלווה, ואני חייבת להחזיר לחברים שלי קצת אהבה בחזרה, כי הם נותנים לי המון.
אני הופכת לאנוכית, כי אני דורשת המון תשומת לב מהחברים ולא מצליחה להחזיר משהו.
אני לא מצליחה לנסות לפתור את הבעיות שלי כי אני מרגישה שהמוח שלי מתחשמל מרוב בלגן, אני לא מצליחה להתרכז במשהו.
אם אני מבשלת לדוגמא אני פתאום שוכחת מה שמתי ומה לא.
בשורה התחתונה, במצב הקיצון הזה אני כבר לא מצליחה להסתיר את העצבות ואת הלחץ ואפשר להגיד שהתפקוד הבסיסי שלי לקוי.
זה מפחיד אותי מאוד. ההורים שלי לא שם בשביל לעזור לי ועם הקפ"ס אני נפגשת אחת לשבועיים וזה לא מספיק.
אני כנראה הולכת לסגור 21 או 28 (ימים בצבא), מה שאומר שאני לא אהיה עם חברים שלי (בבסיס אין לי חברים).
מה לעשות? איך להתמודד? למי לפנות? אני מפחדת לשתף יותר מדי את הקפ"ס שלא ייתן לי דברים שיוציאו אותי מהצבא.
תודה רבה לכל המגיבים.