קשור לגיל?

shandror

New member
קשור לגיל?

שלום לכולן אחרי שקראתי את הכתבה על "בנות ללא אם" אני ממש מתביישת לבכות על אמא שלי! אני מרגישה שאין לי זכות בכלל לכתוב כאן איבדתי את אמא שלי לפני שנה בגיל 30!! והרגשתי " שזה סוף העולם " ושזה הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות לי. אני שותפה לפחדים שלי על הבנות שלי - פחד שאני אמות והם יהיו ללא אמא!! פחד נוראי. תמיד ידעתי וחשבתי שאמא שלי תשאר לצידי כל החיים , או לפחות על גיל 60, ואמרתי לעצמי שאם יקרה לי משהוא , אז תמיד יהיה לבנות שלי את אמא שלי, שאני סומכת עליה הכי בעולם אבל עכשיו - אני מתה מפחד שיקרה להן משהוא, אני מפחדת שהן יצאו לבדן החוצה - לחצר (הן בנות 7, ו-5), או שיקרה לי משהוא ואני אמות והן יהיו חסרות אונים בעולם לבדן!! אני ממש בחרדות!!!
 

אור שי

New member
ממש לא....

אני בת 28, ואימי נפטרה לפני פחות משנה, לכולם זה קשה, אין גיל.... אני גם הרגשתי שכל העולם שלי מתמוטט עליי, שאני רוצה אותה! ועכשיו! שלא יכול להיות שהיא מתה! שזו בטח לא היא ! אבל כן...הנורא מכל קרה, זאת היתה היא, והיא באמת נהרגה... מאז ועד יום אני בוכה כל הזמן...במיוחד בלילות... קשה בלעדיה.... יש לי תינוקת בת חודשיים, אני גם חרדה כל הזמן שאולי משהו יקרה לי...במיוחד כשאני קמה אליה בלילה....(אבל אולי זה קשור ללידה?!...)
 

shandror

New member
../images/Emo24.gifמזל טוב!

מזל טוב על הולדת התינוקת!! תהני ממנה כל שניה אחותי ילדה בן 10 ימים לפני שאמא שלנו נפטרה, היום הוא בדיוק בן שנה. והוא עזר לה לשמוח ולא ליפול ליגון, אבל יחד עם זה העול הזה של לטפל בתינוק שרק עכשיו נולד, ויחד עם זאת להתאבל על אמא ולגדל אותו לבד! זה קשה מנשוא. בחודשים הראשונים יש המון דאגות לתינוק - איך הוא יתפתח, אם הכל בסדר, המון חששות, במיוחד שאין הדרכה של אמא , אך יש גם המון חוברות (הורים וילדים) שמאוד עוזרים, אני הייתי מחכה להן כל חודש לקרוא... זה הרבה קשור ללידה, אך ללא ספק יש לזה גם קשר לאמא!!! אוהבת ומבינה לליבך!! מוכנה תמיד לשמוע ולעזור שלך שני
 

אור שי

New member
תודה

זה מצחיק...באתי לתמוך בך ולחזק אותך, ובסוף מצאתי שאת מעודדת אותי, תודה
 

libi4

New member
יקירתי../images/Emo20.gif

גם אני קראתי את הכתבה על בנות שאיבדו את אימן בילדותן והרגשתי כמוך כאילו שאין לי כלל זכות להתבכיין אבל חשבתי על זה יותר לעומק ואני חושבת שלאבד אמא בכל גיל זה אובדן,וככל שאני חושבת על זה אין מקום להשוואות בת בלי אמא באשר היא היא אומללה נקודה. אני איבדתי את אימי לפני 10 חודשים בדיוק ביומהולדתי ה-28 לקראת לידת ילדי השלישי....קשה מאוד.חיי התהפכו,נהייתי בנאדם אחר לחלוטין. מקווה לטוב אני גם ירושלמית אז אם תרצי ליצור קשר את מוזמנת לשלוח לי מסר. לילה טוב!
 
תשמעו משהו -

אבל קודם - היי shandror, שמחה לראות אותך שוב כאן! בקשר למה שאמרת. כשהקמתי את הפורום, ומן הסתם בהשראת הספר של הופ אדלמן, חשבתי לייחד אותו לנשים שאיבדו את אימן בגיל צעיר. בדיוק בגלל כל המאפיינים שהופ מתארת. אבל אז הפרום נפתח, והתחילו לזרום נשים שאיבדו את אימן בכל מיני גילים, ואז הבנתי שאין גיל לכאב, ושהבור הוא כ"כ עמוק, שחשוב לתת פתרון ומקום גם לנשים כאלה. אז נכון, ברור שיש הבדל מהותי בין מי שהספיקה להתבגר לפני מות אימה ומי שלא - הבדל מהותי מאוד. אבל יש כאן מקום גם לכאב הזה, ובודאי שאין מה להתבייש. מה שכן, אולי זה נותן לך משהו חיובי לראות בכל הסיפור - לפחות "הספקת" אותה יותר, ולא השתנה כל מסלול חייך בילדות עקב חוסר אם, אלא זה קרה לך בגיל שבו אופייך כבר היה מעוצב, ויכולות ההתמודדות שלך משופרות יותר משל ילדה. מקווה שתישארי איתנו או לפחות שתקפצי מידי פעם! סקאלי
 

דואבת

New member
אובדן הוא אובדן

ברור כי אובדן משפיע אחרת בגילאים שונים ולאובדן בילדות יש השלכות על אישיות האדם הבוגר שתתעצב. עם זאת, אובדן הורה בכל גיל ,ולצורך העינין אם, טומנת בחובה אובדן של העולם המובן מאליו, אובדן של המוכר והתמודדות עם מושג המוות באופן מוחשי. אני איבדתי את אימי כאשר הייתי בת 8, אין לי כמעט זכרונות ממנה ואין לי כל מושג איזה אדם היא היתה (פרט לסיפורים ממקורבים)..כך שבעיני יש קושי עצום להתמודד עם אובדן בגיל מבוגר יותר, כאשר אתה יודע מה אתה "מפספס" והזכרון מוחשי ובוער. אל לך לחוש "בושה", כאבך מובן, אין להשוות בין אובדנים...כל אובדן הוא של עולם שלם
 
למעלה