קשה

[פרידה22]

קשה

מה אומר.....קשה אני בת יחידה אמי "מקשישה" ועדינה העול המנטלי והפיסי (נסיעות למוסד) נופל ברובו עלי.אין עם מי לעשות תורנויות....וכו... חושבת פעמיים אם עלי להיעדר מהעיר ליותר מיום.... אני אוהבת את האבא מאוד. ואפילו לו היו לי אחים לא הייתי בשל כך נמנעת מלבקרו אך זה מעיק במיוחד כששואל: "אני מיותר בבית"? "אמא לא רוצה אותי יותר"? זה קורע ומכמיר לב. אלמלא התנהגותו המסכנת היינו מושכים ...ומשאירים בבית לכן אני כה כועסת על כל מני חכמולוגים שתמהים למה במוסד...ומפמפמים לי: אל תשליכני..... ההטעיה במצבו רבה מחד מנהל שיחות די באופן ברור ולעניין....אולם מאידך אינו מודע למצבו,שוכח מייד וחושב שהוא בריא כשור שבוע טוב כתיבה זו עבורי היא מעין תיראפיה.....

 

[שש שבע]

"אל תשליכני לעת זיקנה" 70 פנים לתורה

ואל תדון את האדם עד שתעמוד במקומו... מוסד זה אולי יותר טוב, כי לפי מה שאני רואה, כשטיפלנו בלי עזרת מטפלת, היינו עייפים ומותשים, והסבלנות שלנו ירדה לקרקעית, ולהיות חסרי כבוד וסבלנות לבנאדם שגידל אותך זה הכי "תשליכני" אבל אם דואגים לו למקום טוב, שבו יש לו באמת טיפול טוב, ולנו יש כוחות וסבלנות אליו, זה יותר טוב. ושכל החוכמולוגים לא יצטרכו להתנסות על בשרם...

 

[פרידה22]

תודה

דיברת נכונה כי את אחת שמבינה. חזרתי הרגע מביקור אבי רחוץ מגולח .בבית ימים שלמים היה מסרב ולא היה מסכים שבביתו משהו יסעדו. כך שבאמת כל אחד עם הפתרונות שלו.

 

[zs1957]

אל תשליכני לעת זקנה

המעבר למוסד לא הוא לזרוק את החולה החוצה ולהתפטר ממנו. לפעמים מגיעים למצב שלא ניתן להחזיק עוד בבית בגלל אלימות של החולה כלפי בני המשפחה, בגלל שמבחינה נפשית בני המשפחה המטפלים ממוטטים .המעבר לבית אבות הוא סידור מצוין גם לחולה וגם למטפל. בני המשפחה באים לבקר את החולה ומשגיחים שיקבל את הטיפול הטוב ביותר.יש לזכור שהטיפול במוסד יקר ומצריך הערכות כלכלית. פרידה, אל תקשיבי לחוכמולוגים שמייעצים לך. הם לא מטפלים באביך ואינם מודעים לקשיים העוברים עלייך. עשי מה שאת חושבת לנכון מבלי לשים לב לביקורת מסביבך. זהבה

 

[פרידה22]

תודות והרבה

תיארת לחלוטין את המצב.

 

[אפס שתיים1]

הצלחת להביא לי דמעות....

מאידך, את יודעת מתי התחלתי להבין שאמא שלי דועכת? ביום שהיא הפסיקה לשאול אותנו על אבא ז"ל.

 

[פרידה22]

כן.....

זה קורע אותי שהוא שהיה הצוק החזק שלי מתנהג לעיתים כילד "קחי אותי הבייתה" "תצילי אותי" אך יש ימים שהוא רגוע ושליו (הודות לתרופה) ואז אני נשארת יותר מנשקת מחבקת למרות גילי....לתפוש את הרגע נראה לי שאני קצת יותר מתחזקת זו מחלה שלי לפחות ,לקח זמן להפנים ולהבין. ומאחר ונראה לי שהוא מטופל יותר נכון במוסד אני מגרשת רגשי אשמה.....

 

[ענתי44]

פרידה יקירה

אני קוראת אותך כבר זמן מה וליבי נצבט. חשה כאילו את עוברת את דרכי שלי, עם הכאב לב והצער וההדרדרות ועם כל נותני עיצות שמדברים. יקירה, חכמים פה בפורום ממני כתבו לך שאת בחרת נכון עבור אביך ועבור אמא שלך. ושבעצם מאז שהוא חלה התהפכו היוצרות ואת, הפכת להיות ההורה שעליך מוטלת האחריות להוריך. מעמסה ענקית לזוג כתפיים, אבל את לא לבד, כי אנחנו כאן איתך, נצעד איתך בדרך החתחתים של האלצהיימר. אני רוצה לשתף אותך במשהו שקרה לי עם אמא שלי, כאן בבית שלה. הבית בו גרה עשרות שנים. בחדר שלה. נכנסתי לחדר לראות אם התעוררה משנת צהריים. מצאתי אותה נסערת מאוד. ( הדופק שלה היה חזק ) "טוב שהגעת" היא לוחשת לי. " תצילי אותי" היא מתחננת. לא הבנתי להציל ממה? " ההם, כך היא מספרת, לקחו אותי מתוך הבית וכלאו אותי במרתף הזה" ... החדר שלה. רציתי למות. אבל זרמתי איתה, החלפתי טיטול, הושבתי על כסא גלגלים, ו"חילצתי" אותה מהמרתף והחזרתי הביתה, כלומר עברנו מהחדר האהוב שלה לסלון. יקירה, השבוע קניתי מטאטא קטן לאחיינית שלי בת השלוש וחצי כדי שתגרש את "בלולו" השד ואת המכשפות המפחידות. זה מצחיק שהיא מגרשת מכשפות בכלי התחבורה שלהן, אבל אם זה מה שנדרש שתרגע.... גרשי יקירה את רגשי האשמה. כשאת מגיעה תרעיפי עליו אהבה ותשומת לב ותזרמי עם הדברים שיגיד, כואבים ככל שיהיו. שולחת לך יקירה מטאטא אלצהיימרי. אי אפשר לגרש את האלצהיימר מיקירנו, אפשר לנסות לגרש רגשי אשמה. את בת נפלאה.

 

[פרידה22]

עידוד

תודה על האמפתיה והטיפים. כנראה שלחלק מהם אזדקק בעתיד שכן אבי בשלב שמבין שאינו בביתו, מצבו הקוגניטיבי יחסית לשאר יותר טוב הוא לא מדמיין \הוא מבין שאינו בביתו ולא מבין למה. מבחינתו הוא נמצא ב"קן הקוקיה" סוף ציטוט.....והגבול בין המחלה לצלילות מה מאוד דק...וזה מה שקורע... זה לא שהוא בבית ומבקש הבייתה. אך פורום זה בהחלט יעיל ורגיש ולצערי....בעתיד אף אוכל אני לסייע לאחרים.... תודות והרבה