קשה , קשה

טוב

New member
קשה , קשה

ביום שישי אריאל בעלי קיבל צו 8. אני מדברת איתו בטלפון והוא לא יכול לומר איפה הוא, אסור למסור מידע בסלולרי. ולא יכול לומר לכמה זמן. אני חושבת הכי רחוק ושואלת אם הוא יהיה ביום הולדת של נגה. זה עוד חודש(!). הוא לא יכול להגיד אם כן או לא. היום בבוקר אני נוסעת לעבודה בכביש מספר חמש, ושיירה של כ-50 נגמשים עומדת בנתיב הימני. אני מגיעה לעבודה. העבודה שלי בכפר-סבא, היא גם ככה אחד המקומות המאובטחים, מטעמי סודיות מידע. כניסות נעשות רק ע"י כרטיסים מגנטיים, אנשי בטחון בלובי ובכניסות. היום המקום מאובטח מכרגיל. כבר בכביש הגישה לעבודה עומדים שני אנשי אבטחה שעוצרים אותי ושואלים שאלות. עכשיו אני פותחת את הרדיו, ושומעת על 15 הרוגים בטבח בחיפה. מספר זמני. מה יהיה? אני כל-כך מבולבלת, וכל-כך חוששת. יש לי משפחה גדולה בחיפה. יש לי בעל בצבא. יש לי ילדה שעכשיו בירושלים. יש לי חברים בכל מקום. חברים, למישהו יש מילת עידוד? נחמה "ולכאורה עסקנו בשלנו, רק בשלנו, בלי לבקש גדולות ונצורות, שלווה מופרת, וכבר אחרת, ואין טעם לכסות, כי בפתח נכנסות התמורות. מי שצמא לכל מחווה של חסד, אזנו תופסת, איך השמועות חוצות את הרחוב, שואל עדיין, שואל מאין, כן מאין כוחות לשאוב. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה. לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה".
 

da12

New member
העיקר שהמנהל שלך

קורא לחייילי צהל נאציםםםםם!!!!!!!!
 

טוב

New member
אני מאמינה שזה לא הצער שלי, חייקה,

זה הצער של כולנו.
 
כואב הלב אך אין לי נחמה

טוב יקירתי הלואי שיכולתי להאמין שיהיה טוב. במישור האישי אני מייחל מכל לבי שאישך היקר יחזור במהרה בשלום. במישור הלאומי אין למה לצפות. שני שבטים פרימיטיביים המאמינים בקדושת קברים, חומות ושאר מבנים דתיים, מתעקשים לצלול לתהומות שנאה. הבעיה היא לא אצלם כי מהם אין לי כל ציפיה לרציונליות. הבעיה היא שמנהיגינו הנכלוליים, האפטים, הפחדנים והטפשים לא מוכנים לאמר את האמת המרה: זו אינה מלחמה על הבית אלא על ההתנחלויות. הרי אפילו מיקי איתן מהליכוד אמר היום שהמנהיגות מפקירה אותנו בכך שאינה בונה גדר בקו הירוק. הסיבה היא שבכך יש הודאה במצב השונה שלהן. אני משוכנע שבעוד 20 שנה ישאלו עצמם ההיסטוריונים איך קרה שבגלל 200,000 איש שישבו במקומות שנויים במחלוקת, הופקרו 6,000,000.התשובה תהיה שזו עוד דוגמא ל"מצעד האיוולת" ( ספרה המרתק של ההיסטוריונית ברברה טוכמן). במחשבה שניה זה כלל לא מפתיע. הרי הפוליטיקאים שלנו נותנים כבר שנים העדפות לחצי מיליון פרזיטים על חשבון רוב ציבור משלמי המיסים רק משום פחדנותם. בקיצור,המצב עגום ושום בלבולי ביצים על צור ישראל וגואלו או על החוזק של עם ישראל לא יפתרו אותו. כל שנותר לנו הוא לשמור על עצמנו.
 
איולת גדולה יותר היא

המחשבה הילדותית, שאם רק נהיה לרגע ילדים טובים, ו"נחזיר" להם את השטחים, הם יתחילו לאהוב אותנו ויוותרו על יפו, רמלה ועוד. איוולת גדולה היא המחשבה הילדותית, ששנאה לא אנושית כזו, היא בגלל קרית ארבע או קרני ראמים. ושפינוי המקומות האלו יגרום להם להפסיק להתאבד עלינו. והרי מדינות ערב, לו רצו יכלו לפתור את בעית הפליטים זה מכבר, וללא מאמץ רב, ותוך כדי גריפת יתרונות רבים לעצמן. כל זמן ששונאינו הערבים יחשבו שיש להם סיכוי להרוויח משהוא באלימות, הם לא יפסיקו את עידוד מעשי ההרג. (לצערי, חלק מתושבי מדינת ישראל, התמימים אם לא טיפשים, מעודדים אותם לחשוב שכדאי להם להרוג בנו עוד ועוד) הדרך היחידה להפסקת מעגל האימה, היא, להביא אותם להכרה, שהמשך המצב יגרום להם הפסד בלתי הפיך. >אתאיסט מזכיר לכולם, זה הוא התחיל עם פוליטיקה! <
 

שחף -בת

New member
רק משפט אחד,טוב:

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" (הוא גם כתוב בכרטיס האישי שלי) קשה לי להיות אופטימית היום אבל משתדלים...
 

מטאור38

New member
רק כמה משפטים,

שחפיתוש את יודעת מה ההבדל בין אופטימי לפסימי? אופטימי חושב שאחרי הכל הוא יקבל מהעולם שלנו את הכי טוב שיש לעולם להציע. פסימי חושב אותו דבר! ולטובוש (את מרשה לי לקרוא לך ככה נכון?) לי אין ילד(בכל אופן לא שידוע לי)וגם אין לי בן זוג בצבא.ועל עצמי אני לא דואג. אבל אני ממש מבין אותך ומקווה שהכל הייה בסדר.אני לא יודע אבל בזמן האחרון אני פשוט לא שומע חדשות ,לא קורה עיתונים אני לא יודע אם אני מדחיק או פשוט מעדיף לא להתעמת אם האינפורמציה המחורבנת,עוד פיגוע עוד לוויות.לא יודע אני מעדיף פשוט להתעלם.אני לא תמיד מצליח אבל אני אופטימי. בכל אופן אל תשכחי שאנחנו אוהבים אותך.
 

מני3

New member
מטאור, בוא ת´שמע משהו

ההבדל בין "אופטימי" ל"פסימי" הוא... שפסימי הוא אופטימי עם נסיון "תעביר את זה הלאה"
 
ועוד משהו

מוכר אבל חביב האופטימיסט אומר: בקצב הזה בסוף כולנו נאכל חרא? והפסימיסט: מי יודע אם יהיה מספיק חרא לכולם? >ואתאיסט שואל: מה זה פסימיסט?<
 
לא. אין מילת עידוד ../images/Emo10.gif

אני מזדהה עם כל מילה שלך. מרגישה חוסר אונים נורא ופשוט מחכה שהזוועה תעבור כבר. לא יודעת מה אפשר לעשות. לא נראה לי שיש משהו...
 

אחר

New member
כמעט חטפתי התקף לב היום...

חזרתי לי לתומי הביתה ופתאום אני רואה מבצבצת מתיבת הדואר מעטפה חומה, מוכרת ושנואה... תוך כדי שאני בוהה באי אמון בסמל צה"ל על המעטפה ובמשפט האל-מותי "כל החיים לפניך- שמור על כושר", פתחתי את המעטפה וגיליתי דף לבן מודפס שכתוב בו: לא, זה לא עוד צו מילואים, רק רצינו לאחל לך מזל טוב ליום הולדתך" אתם חושבים שרק במקרה זה הגיע באחד באפריל? ומשהו רציני: טוב, אני מאד מקוה שהמצב המטורף הזה שהגענו אליו יחלוף בקרוב. אמנם לי, ולרבים מאיתנו, לא היו אף פעם קרובים במילואים, אך הדאגה והחרדה בהחלט ניתן להזדהות איתה. מה שלום נוגה?
 
אתה רציני? דוקא חמוד מצידם...

ולמה לא שלחו לך איזה צק שמן כאות הוקרה על פעילותך?
 
למעלה