קשה קשה . . .
ילדים צוחקים עלי בבצפר , גם אני צריך לסבול עוד יותר כי אני בפנימיה והם גורמים גם לכך שהלימודים שלי יהיו ברמה על הפנים . גם אני מגיע לבית ואני צריך לסבול את המשפחה , את האי כימיה ביני לבין אבא שלי , את הרעש של האחיות , את אמא שלי שצועקת כל הזמן ומנג'סת לי ללמוד . אני גם לא מושלם עם עצמי , עם המראה שלי , כל הזמן מול המסך , בחוץ יאכלו אותי . אתמול , יום שבת , יצאתי ל"גן העיר" - שם הגן שעל יד הבית שלי . הלכתי לשם במקום לרוץ כדי להראות טוב בגלל שהייתי מלא באוכל ואפשר להקיא מהריצה . כשנכנסתי לפתח הגן , ראיתי שני ילדים קטנים שלמדו איתי בבצפר קודם , צחקנו אחד על השני , אני גם התנהגתי יותר אלים , ניסתי להיות כמו חבר שלי , אני לא יכול להיות נשי בחוץ ועוד ליד ... אז ככה , אחרי כמה דק' משחק כדורגל , הגיע ילד אחד , עיניים ירוקות , כל כזה חמוד . הוא שאל אותי איך קוראים לי . אמרתי לו ומאז הוא המשיך להרבות ולקרוא לי בשם הזה . התנהגתי קצת אלים (איך בנים מרשימים בנות
) , שחקנו , אני הייתי גם שחקן טוב (טוב נו ילדים קצת קטנים ממני) , הוא גם היה צריך להגן על אח שלו , גם חטף קצת מכות מילד , אח"כ הגנתי עליו בזה שהרחקתי את אותו ילד , והייתי שולט . אני לא מספר בדיוק הכל כי ... לא יודע למה אבל בעיקרון ובקצת פירוט ספרתי הרבה ואתם מבינים את העניין . בסופו של כיף יש סוף , הוא הלך , ילדים הלכו , אני לא יכול להמשיך לעקוב אחריו , רק השמתי עם העובדה (ועכשיו מנצנצים לי הדמעות) שאני לא נראה הכי טוב , אני לא משקיע בעצמי , אני סתם ילד פחדן , כולם צוחקים עלי והעניין שהכי הכי חשבתי עליו באותו זמן , הכי הרבה , הוא שאני בן 16 . אני גדל , הזמן עובר ומה שמאוד כואב שאם אני יהיה בגיל מבוגר , אולי אפילו 30 , 40 או זקן 50 , ואני הסתכל על ילד כמוהו , או עוד ילדים אחרים יפים , אני רק יתגרה , וגם לחשוב על הילדות שלי , שלא הכי טובה , לא הכי נצלתי אותה , אני משועבד למחשב-אינטרנט , כי פה אני מרגיש יותר בנוח . אבל אי אפשר להמשיך ככה
בתוך תוכך אתה מרגיש רע
אין את האושר בחיים . אני גם לא יכול לצפות במורדים (שאגב , נגמר העונה לא מזמן) בגלל שאמא שלי דתיה ומקפידה . למי שלא יודע , המורדים - סדרה שמלמדת איך להסתדר בחיים . בסדרה מנסים להכניס את כל סוגי הבעיות כדי שכולם ידעו איך להסתדר . יש לי עוד הרבה מה לספר , למשל שאני הבכור במשפחה . הבן הבכור של הבן הבכור וגם הכי גדול מהנכדים של סבתא מצד אמא . ו.. עד לא מזמן הייתי ה"גבר" (בן , זכר) היחיד . היום כבר יש תינוקות . טוב הגיע זמן שיחליפו אותי . מילא אני עלול לעזוב את העולם בקרוב . אז ככה שיש לי עוד המון מה לספר , אבל בערך ספרתי את כל העיקרון . הדבר הכי הורס ויגרום לי לאכול ת'לב שתכתבו שאני צריך להשלים עם זה
זה נורא ואתם לא יודעים עד כמה
אני חייב לגדול ואין לזה פתרון
אי אפשר להמשיך לצפות בסדרה החדשה "אחד העם" ולראות איך הוא מתחפש לבת עם אודם והולך למסיבה של איזה חתיך כדי שהוא יסתכל עליה(עליו) . אי אפשר לחיות ככה
אני חושב שאני מרחיב יותר מידי , אני בטוח . לא רציתי לכתוב ועכשיו אני מוצא את עצמי כותב לכם בתקווה שתעשו עם זה משהו . אגב , אני פעם כתבתי בכינוי אחר פה . קבלתי מכם תגובות . חלקם לא היו מוצא חן בעיניי . ולמי שסקרן , זה היה על החשק שלי כלפי מישהו .
ילדים צוחקים עלי בבצפר , גם אני צריך לסבול עוד יותר כי אני בפנימיה והם גורמים גם לכך שהלימודים שלי יהיו ברמה על הפנים . גם אני מגיע לבית ואני צריך לסבול את המשפחה , את האי כימיה ביני לבין אבא שלי , את הרעש של האחיות , את אמא שלי שצועקת כל הזמן ומנג'סת לי ללמוד . אני גם לא מושלם עם עצמי , עם המראה שלי , כל הזמן מול המסך , בחוץ יאכלו אותי . אתמול , יום שבת , יצאתי ל"גן העיר" - שם הגן שעל יד הבית שלי . הלכתי לשם במקום לרוץ כדי להראות טוב בגלל שהייתי מלא באוכל ואפשר להקיא מהריצה . כשנכנסתי לפתח הגן , ראיתי שני ילדים קטנים שלמדו איתי בבצפר קודם , צחקנו אחד על השני , אני גם התנהגתי יותר אלים , ניסתי להיות כמו חבר שלי , אני לא יכול להיות נשי בחוץ ועוד ליד ... אז ככה , אחרי כמה דק' משחק כדורגל , הגיע ילד אחד , עיניים ירוקות , כל כזה חמוד . הוא שאל אותי איך קוראים לי . אמרתי לו ומאז הוא המשיך להרבות ולקרוא לי בשם הזה . התנהגתי קצת אלים (איך בנים מרשימים בנות
