קשה קשה...
מה עושים? מאז שהתחלנו גן חדש (משותף, אמנם כיתות נפרדות) לשתי בנותינו (הגדולה בת שנתיים וחצי הקטנה בת שנה עוד חודש) הגדולה מראה סימני קנאה גדולים יותר באחותה, חוטפת לה צעצועים, מציקה לה (רוב הפעמים מאהבה - מצמידה את הראש מלטפת, אבל זה תמיד גורם לקטנה לבכות כי זה לא נעשה בעדינות, מעט הפעמים- מרביצה בכוונה, דוחפת אותה כשהיא יושבת כדי להפיל אותה, בועטת בה ועוד ועוד...). יש לציין שכשהיא מרביצה אנחנו מייד מעמידים אותה במקום, בצורה מכובדת ולא מזלזלת אבל לאחרונה זה נעשה בתדירות גבוהה ואני מרגישה די לא בנוח עם הענין, כי יוצא שכל מה שהיא זוכרת מהבילוי אחה"צ עם אמא ואבא זה הערות של "לא" ו"אסור" אבל מצד שני, אני חושבת שאי אפשר להימנע מלהעיר, השאלה היא רק איך עושים זאת. אשמח לשמוע ממנוסות איך התמודדתן עם סיטואציות דומות עם ילדכים (אני מאמינה שזה קורה בעיקר כשההפרש גילאים קטן, אבל לא רק...) תודה
מה עושים? מאז שהתחלנו גן חדש (משותף, אמנם כיתות נפרדות) לשתי בנותינו (הגדולה בת שנתיים וחצי הקטנה בת שנה עוד חודש) הגדולה מראה סימני קנאה גדולים יותר באחותה, חוטפת לה צעצועים, מציקה לה (רוב הפעמים מאהבה - מצמידה את הראש מלטפת, אבל זה תמיד גורם לקטנה לבכות כי זה לא נעשה בעדינות, מעט הפעמים- מרביצה בכוונה, דוחפת אותה כשהיא יושבת כדי להפיל אותה, בועטת בה ועוד ועוד...). יש לציין שכשהיא מרביצה אנחנו מייד מעמידים אותה במקום, בצורה מכובדת ולא מזלזלת אבל לאחרונה זה נעשה בתדירות גבוהה ואני מרגישה די לא בנוח עם הענין, כי יוצא שכל מה שהיא זוכרת מהבילוי אחה"צ עם אמא ואבא זה הערות של "לא" ו"אסור" אבל מצד שני, אני חושבת שאי אפשר להימנע מלהעיר, השאלה היא רק איך עושים זאת. אשמח לשמוע ממנוסות איך התמודדתן עם סיטואציות דומות עם ילדכים (אני מאמינה שזה קורה בעיקר כשההפרש גילאים קטן, אבל לא רק...) תודה