קשה מאד

אוהבתך1

New member
קשה מאד

קשה לי מאד עכשיו,מוצפת רגשות לא מצליחה לחשוב על כלום רוצה להכנס למיטה ושהכל יעבור ,כל כך קשה עם הבעל, ילדים,חברים, משפחה ,נכסים, חובות והכל משפיע על מערכת היחסים איתה ,צפוף לי בנשמה יותר מידי. לא מצליחה להחזיק מעמד רק רוצה לברוח מהכל.... שיפסיק לכאוב כל כך. לא מצליחה להבין איך עם הכל טוב ויש אהבה כל כך גדולה איך הכל כל כך כואב. יום אחד מאושרת עד הגג ויכולה להכל, ולמחרת הפנמה של מה שקורה הכל כאוס אחד גדול ואין אור בקצה המנהרה , אין לי מושג איך להתחיל אפילו לפתור ,לטפל בכל מה שקורה. לא התכוונתי לייאש אף אחת ,רק משתפת לא מצליחה להתרומם הפעם ...! יודעת שזה עינין של זמן רק מקווה זה כבר יעבור והשימחה והחיוך יחזרו כמו כן הטוב ,והיש.
 

frust

New member
אל תתייאשי גם את


שינויים קשים לנו ובמיוחד שינוי כזה ... אבל תראי איזו אהבה יש לך ככה באמצע החיים!!! אז את מתרוממת?! (עכשיו ומייד)
 

hm0606

New member
מי הבטיח גן של שושנים?

רק מי שרואה את הטוב טוב קורה לו קחי כוחות מהקבוצה מהבנות שעברו ובטוח עוד יעברו (אני כבר מתה להתחיל תהליך)ותיסתכלי קדימה כי בכל מקום שיש רצון תמצא הדרך ועם את חושבת שקל אז אין קיצורי דרך לא לאלה שמנסות בדרך טובה בהסכמה וגם לא לאלו שנעלצו לעשות "עקירת שן" אבל הסוף החיים אחרי המאבק הם השווים ביותר אין לי ספק שעם כזו אהבה את עוד תיצחקי בעוד שנה על מה שהיית צריכה לעבור.אז יקירה קבלי חיבוקית גדולה וחיזוקית ענקית וצאי לעוד שבוע של התמודדיות חדשות שרק מחזזקות אותך לעתיד לבוא. אני מקווה שעשיתן חיים במדבר.הייתן חסרות במסיבה.
 

אוהבתך1

New member
תודה על החיזוקים - "היאוש נעשה נוח"

לא מתרוממת ,עכשיו כועסת על כל העולם ואשתו ,התסכול נוראי האכזבה מהמשפחה הקרובה אמא אחים למרות שגם לא הייתה ציפיה רבה \רק עלה והציף המצב את כל העבר ,כולם חושבים שאני חזקה (אבל רגשי מידי ועושה "צרות") הם לא סופרים ממטר את מה שעושים וגורמים לי , אני שהייתי הדבק של המשפחה מוצאת את עצמי בחוץ , מנודה , כמה שמבינה שקשה להם זה לא התחיל בגללה התחיל מלפניף אני סוג של כבשה שחורה במשפחה ועכשיו זה רק הקצין. הכל בשתיקה בחוסר מגע ,אפילו לא טורחים לעמוד מולי ,רק מציקים לבת הגדולה בנסיון "לעזור" לבנות ,איזה אמא נוראית יש להן לא? במקום לתמוך מפרקים את הכל אוףףףף כבר לא מצליחה להכיל נהייה גרוע מיום ליום. נכון בכל הרע הזה אני מגלה גם אנשים נדירים שתומכים במה שיכולים יותר נכון מקשיבים ומנסים לעזור לי לעבור את היום יום. נכון הזהירו אותי מהבדידות והאי פירגון מהמכשולים ושזה יהיה קשה, אבל לא תיארתי שגם הסביבה שלי תהייה כזאת, וכמה מאיים על האנשים שבירת משפחה וללכת בדרך שונה כאילו זו מחלה מידבקת. אוהבת אותה כל כך אני מקשה עליה ביותר , התסכול והייאוש שלי גורם לי לברוח לרצות להתחבא להעלם דוחפת אותה החוצה לא נותנת לה להתקרב ,היא שכל כך תומכת מוצאת את עצמה בסוג של "מלחמה " על הקשר על אהבה . האם נשרוד את הלחץ הזה ,האם אלמד לקרב במקום לדחוף ,אני כל הזמן משננת לעצמי שבטווח הרחוק יהיה טוב אבל מתי זה יגיע. מחכה ליום רביעי קצת לנוח מהכל להכנס ל"בועה שלנו" מזל שיש את התמיכה הזאת . שוב תודה שאפשרתן לשפוך , הנה יום חדש למרות שהשמש לא בדיוק זורחת בחוץ. שהייה יום נפלא לכולנו ושהאופטימיות בטוב בצחוק באושר והשמחה תגיע חזרה במהרה.
 

frust

New member
תודה לך על השיתוף

את נוגעת בנקודות כל כואבות של המציאות שלנו, האאוטסיידריות, הכבשה השחורה, הקושי של המשפחה הקרובה להכיל אותנו, תחושת הבדידות. כמה כאב זה שם על המהלכים שלנו, על הבחירות שאנחנו לוקחות על היכולת לבחור.... וכמה שלא נבין את הסובבים אותנו ואת הקושי שלהם - הכאב כואב והמחיר יקר מנשוא. ואת השפעותיו חווים האוהבים אותנו. וזו אחת הסיבות שאנו זקוקות זו לזו, למקום שבו אנחנו לא שונות, למקום שבו אנחנו בקרב הדומות לנו, סוף סוף אומרות את עצמינו ללא חשש. והשמש אולי לא זורחת היום
אבל הגשם נהדר
 
למעלה