קשה לצאת החוצה
הייתי צריך לצאת לעשות כמה קניות על אופניים במרחק מה מהבית ושוב התחילו החרדות. לא יצאתי מהבית כבר תקופה ולפני שיצאתי הלכתי למטבח והתחלתי לאכול ציפיתי שהאכל יתן לי כוח להתמודד או לפחות יכהה את החרדה. יצאתי בכל מקרה (כי כבר הכרזתי בקול שאני יוצא) ובין השאר אני גם מחפש עבודה לכן כשהגעתי לקופה האישה שעמדה שם היא האחראית של החנות ורק לראות את הלחץ והחוסר אנושיות ויחס שלה היה לי קשה ואני מתחיל לחשוב בכלל מה יקרה כשאמצא עבודה האם גם אז אני אתרגש ואקח קשה בוסים וכל מיני סליחה על הביטוי מנייאקים אני לא יודע איך אתמודד בעבר (לפני צבא) הייתי מושך כמה שיכולתי ואז הייתי עוזב לפעמים מתפוצץ בועט בדברים מקלל והולך מה יהיה היום קשה לי להיות בעבודה כי אני כל פעם מחפש להיות נורמאלי ומשתלב בצורה סבירה בלי לאבד את הביטחון האישי שלי (חרדת ביצוע למשל לפחד להוציא את האוכל שלי מהתיק ולאכול אותו ביחד עם עובדים אחרים) אני כבר שכחתי איך אנשים בחבר'ה מתפקדים (4 חודשים לא עובד וחצי שנה במשבר נפשי גדול ותקופה לא קלה) וגם אם אני אחליט שיש לי אלף סיבות טובות לצאת לעבוד אני יודע שכשאצא להתמודד יהיו רגעים שאקח הכל בעוצמות אדירות ואסבול איני יודע מה לעשות יש ימים שאני יותר מאופס על עצמי וחכם אבל רוב הזמן נכנע לכאבים ולזכרונות הרגשיים יושב לי בכי בתוך הראש. בדרך חזרה ברחוב אני מחפש את המבטים של כולם לעברי ומתעצבן ושונא את אלה שמסתכלים אני גם מרגיש חרא על איך שאני נראה (גרוע) ונאבק עם הדברים האלה כל יציאה מהבית. מדוע אלו הקלפים שחילק לי אלוקים אין לי תשובה אני מרגיש חסר יכולת לתפקד בחברה אולי אני אצטרך לפרוש לבית סוהר או בית משוגעים בסוף אולי אהיה גם כמו האיש ההוא שראיתי ברחוב שמדבר אל עצמו (משוגע!). בבקשה אל תציעו לי תרופות וכדורים אני לא מעוניין לחזור אליהם.
הייתי צריך לצאת לעשות כמה קניות על אופניים במרחק מה מהבית ושוב התחילו החרדות. לא יצאתי מהבית כבר תקופה ולפני שיצאתי הלכתי למטבח והתחלתי לאכול ציפיתי שהאכל יתן לי כוח להתמודד או לפחות יכהה את החרדה. יצאתי בכל מקרה (כי כבר הכרזתי בקול שאני יוצא) ובין השאר אני גם מחפש עבודה לכן כשהגעתי לקופה האישה שעמדה שם היא האחראית של החנות ורק לראות את הלחץ והחוסר אנושיות ויחס שלה היה לי קשה ואני מתחיל לחשוב בכלל מה יקרה כשאמצא עבודה האם גם אז אני אתרגש ואקח קשה בוסים וכל מיני סליחה על הביטוי מנייאקים אני לא יודע איך אתמודד בעבר (לפני צבא) הייתי מושך כמה שיכולתי ואז הייתי עוזב לפעמים מתפוצץ בועט בדברים מקלל והולך מה יהיה היום קשה לי להיות בעבודה כי אני כל פעם מחפש להיות נורמאלי ומשתלב בצורה סבירה בלי לאבד את הביטחון האישי שלי (חרדת ביצוע למשל לפחד להוציא את האוכל שלי מהתיק ולאכול אותו ביחד עם עובדים אחרים) אני כבר שכחתי איך אנשים בחבר'ה מתפקדים (4 חודשים לא עובד וחצי שנה במשבר נפשי גדול ותקופה לא קלה) וגם אם אני אחליט שיש לי אלף סיבות טובות לצאת לעבוד אני יודע שכשאצא להתמודד יהיו רגעים שאקח הכל בעוצמות אדירות ואסבול איני יודע מה לעשות יש ימים שאני יותר מאופס על עצמי וחכם אבל רוב הזמן נכנע לכאבים ולזכרונות הרגשיים יושב לי בכי בתוך הראש. בדרך חזרה ברחוב אני מחפש את המבטים של כולם לעברי ומתעצבן ושונא את אלה שמסתכלים אני גם מרגיש חרא על איך שאני נראה (גרוע) ונאבק עם הדברים האלה כל יציאה מהבית. מדוע אלו הקלפים שחילק לי אלוקים אין לי תשובה אני מרגיש חסר יכולת לתפקד בחברה אולי אני אצטרך לפרוש לבית סוהר או בית משוגעים בסוף אולי אהיה גם כמו האיש ההוא שראיתי ברחוב שמדבר אל עצמו (משוגע!). בבקשה אל תציעו לי תרופות וכדורים אני לא מעוניין לחזור אליהם.