אביבית תמיד
New member
קשה לי
היי חברים לא הייתי כאן כל השבת . עברה עליי שבת מהגיהנום , שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה , קשה לי להאמין בכלל שזה הסיוט שלי . היא שוב לא מרגישה טוב, כבר ביום חמישי שדיברתי איתה בטלפון הבנתי לפי הטון של הקול שלה שמשהו לא בסדר. היא עכשיו בתחילת הפסיכוזה כך שזה לא כל כך מורגש ויש לה מין התקפים כאלה שאחרי כמה דקות עוברים ואז היא שוב מתנהגת נורמלי לחלוטין. זה משהו שיכול לשגע אותי , ואני כל פעם נדהמת מהשינויים האלה שבה מחדש. שרה כל השבת שירים עצובים כאלה ששומעים מהקול שלה כמה שהיא סובלת. וזה קרע לי את הלב. מלמלת ומדברת לעצמה וכועסת עליי כי חושבת שבגללי היא לוקחת את הכדורים ולטענתה הם אלה שגורמים לה לא להרגיש טוב. מסרבת ללכת לרופא אח"כ אומרת שכן תלך אח"כ שוב שלא. כל השבת היתה כמו פינג פונג , כל רגע משנה את דעתה. ישר שהבנתי מה קורה התחלתי לבכות ולרחם על עצמי כמו תינוקת , למה החיים שלי ככה קשים - ואז נתתי לעצמי על הראש למה אני כזאת מפונקת ולא מתמודדת בצורה בוגרת יותר. יש לי פנטזיה שזה מין פסיכוזה רגעית כזאת שתעבור - אבל אני כנראה בהכחשה חזקה כי בדר"כ כך זה מתחיל ואחר כך זה הופך לגרוע יותר וחמור יותר עד שהיא מאבדת לגמרי קשר עם המציאות. זהו , עכשיו היא נמצאת בדירה בקוצה שלישית בלי סורגים , היא לא במצב של להתאבד אבל זה כל הזמן בראש שלי שפתאום לא יבוא לה איזה רעיון של לקפוץ מהחלון. היא מסרבת לקבל אותי לידי ולא יכלתי להכריח אותה שתיתן לי להשאר איתה , כמו שלא הצלחתי לשכנע אותה לפנות לרופא. מה יהיה ? כן , כמו שאמרתי פה כבר בעבר ידעתי שהיא מרגישה יותר מדי טוב בשביל שזה יהיה אמיתי. ציפיתי לירידה הגדולה הזאת , זאת נפילה קשה בשבילה. למה זה לא הופך להיות קל עם השנים ? כל פעם אני חושבת שבהתקף הבא אהיה יותר חזקה , אבל לא. זה לא הופך קל עם השנים. זה קשה לי נורא כל פעם מחדש. תודה שהקשבתם. סליחה לכל הכותבים שלא יכולתי להגיב. אני לא מסוגלת כרגע להתמודד עם כלום. כל מה שאני רוצה להתכרבל לתוך עצמי ואולי להיעלם.
היי חברים לא הייתי כאן כל השבת . עברה עליי שבת מהגיהנום , שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה , קשה לי להאמין בכלל שזה הסיוט שלי . היא שוב לא מרגישה טוב, כבר ביום חמישי שדיברתי איתה בטלפון הבנתי לפי הטון של הקול שלה שמשהו לא בסדר. היא עכשיו בתחילת הפסיכוזה כך שזה לא כל כך מורגש ויש לה מין התקפים כאלה שאחרי כמה דקות עוברים ואז היא שוב מתנהגת נורמלי לחלוטין. זה משהו שיכול לשגע אותי , ואני כל פעם נדהמת מהשינויים האלה שבה מחדש. שרה כל השבת שירים עצובים כאלה ששומעים מהקול שלה כמה שהיא סובלת. וזה קרע לי את הלב. מלמלת ומדברת לעצמה וכועסת עליי כי חושבת שבגללי היא לוקחת את הכדורים ולטענתה הם אלה שגורמים לה לא להרגיש טוב. מסרבת ללכת לרופא אח"כ אומרת שכן תלך אח"כ שוב שלא. כל השבת היתה כמו פינג פונג , כל רגע משנה את דעתה. ישר שהבנתי מה קורה התחלתי לבכות ולרחם על עצמי כמו תינוקת , למה החיים שלי ככה קשים - ואז נתתי לעצמי על הראש למה אני כזאת מפונקת ולא מתמודדת בצורה בוגרת יותר. יש לי פנטזיה שזה מין פסיכוזה רגעית כזאת שתעבור - אבל אני כנראה בהכחשה חזקה כי בדר"כ כך זה מתחיל ואחר כך זה הופך לגרוע יותר וחמור יותר עד שהיא מאבדת לגמרי קשר עם המציאות. זהו , עכשיו היא נמצאת בדירה בקוצה שלישית בלי סורגים , היא לא במצב של להתאבד אבל זה כל הזמן בראש שלי שפתאום לא יבוא לה איזה רעיון של לקפוץ מהחלון. היא מסרבת לקבל אותי לידי ולא יכלתי להכריח אותה שתיתן לי להשאר איתה , כמו שלא הצלחתי לשכנע אותה לפנות לרופא. מה יהיה ? כן , כמו שאמרתי פה כבר בעבר ידעתי שהיא מרגישה יותר מדי טוב בשביל שזה יהיה אמיתי. ציפיתי לירידה הגדולה הזאת , זאת נפילה קשה בשבילה. למה זה לא הופך להיות קל עם השנים ? כל פעם אני חושבת שבהתקף הבא אהיה יותר חזקה , אבל לא. זה לא הופך קל עם השנים. זה קשה לי נורא כל פעם מחדש. תודה שהקשבתם. סליחה לכל הכותבים שלא יכולתי להגיב. אני לא מסוגלת כרגע להתמודד עם כלום. כל מה שאני רוצה להתכרבל לתוך עצמי ואולי להיעלם.
שוב , תודה שהקשבתם. תודה על התמיכה. זה מקל עליי. ואסיים בנימה אופטימית - נקווה שהכדורים החדשים יהיו לה טובים וישפיעו כמה שיותר מהר.