קשה לי

[1ענתות]

קשה לי

בני בן 7.5 מאובחן כבעל ADD. הוא מסיים כיתה א', לא מקבל טיפול תרופתי (אין כרגע צורך, כי אין פגיעה בהישגים הלימודיים שלו). בזמן האחרון נהיה ממש קשה איתו. אני לא יודעת אם זה בגלל "אוירת סוף השנה" שמוציאה אותו מהשיגרה, או אולי בגלל שינויים אובייקטיביים שמתרחשים בחייו, אבל הוא נהיה ממש קשה. כל פעם שאני רוצה שהוא יעשה משהו, אני צריכה לבקש את זה לפחות 10 פעמים, הוא מתרגז על כל דבר קטן ובאופן כללי ממש קשה להשיג את שיתוף הפעולה שלו. אני ממש אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. הייתי רוצה לנסות ולטפל בו ברפואה משלימה, אבל לא יודעת למי לפנות בתחום זה (רופאת המשפחה שלנו לא כל כך בעניין, היא ישר מפנה לטיפול התרופתי הקונבנציונלי).

 

[05 מיכל]

אין צורך כרגע?

רטלין מיועד לא רק להישגים לימודיים. את מתארת ילד שהפרעת הקשב בהחלט משפיעה על חייו לא לטובה. הוא סובל פעמיים: גם מהתעצבנויות רבות כפי שאת מתארת, וגם מהמשוב מהסביבה על ההתנהגות, שבלי ספק איננו חיובי. חשוב מאוד לטפל בו, כי במצב הקיים הדימוי העצמי שלו יידרדר מהר מאוד. לגבי רפואה משלימה, אין שיטה אחת בדוקה שבטוח עוזרת. אנשים רבים כאן עשו ניסיונות רבים והוציאו כסף רב. יש מעטים שבסוף מוצאים משהו שמועיל לזמן מה, ויש רבים מאוד שלא. ובינתיים, התהליך מתמשך ואיתו המצוקה והתסכול של הילד. לכן, כמו שממליץ בד"כ חברנו גיל מאור (שהוא עצמו כן מצא שיטות אלטרנטיביות שעוזרות לו!), חשוב לתת לבעיה מענה מיידי קונבנצינאלי, ואם רוצים אפשר להתחיל במקביל לחפש חלופה. שתמצאי משהו מתאים - אז תוכלי לוותר על הטיפול הקונבנציונאלי. אבל לא כדאי להשאיר את הילד זמן רב בלי פתרון. בהצלחה!

 

[b a r b a i m a]

מיכל צודקת-הילד שלך אוגר כל יום

עוד ועוד תסכולים אינך מקילה עליו בכך שהוא לא מקבל טיפול תרופתי עם הטיפול התרופתי, השינוי בהתנהגות יגיע במהרה, רמת התסכולים תרד, הדימוי העצמי הנמוך יעלה, המצב החברתי ישתפר וכו וכו ואת כל זה אני כותבת לך מנסיון אישי עם הבן שלי

 

[aviy009]

תסלחי לי שאני חולק עלייך אבל....

לא צריך לייחס לרטלין "סגולות" מנופחות מדי (אם לא לכך הכוונה אז עמך הסליחה) הריטלין מוריד את הביטוי של הפ' הקשב, עם זאת קשיים רגשיים-חברתיים הוא לא מרפא. יתכן מאוד שהדימוי העצמי שכבר נפגע לא בהכרח ישתקם עם תחילת הטיפול ברטלין וכך גם הקשיים החברתיים שני אלו יכולים להשתקם בעזרת תמיכה רגשית לילד (ואולי גם להורים)

 

[b a r b a i m a]

אבי אולי כדאי שאבהיר את עצמי

איני מייחסת לריטלין שום סגולות פלא אם הייתי יכולה לוותר ולא לתת לבן שלי - תאמין לי הייתי מוותרת אבל!!! אני רואה איזה שינוי הבן שלי עבר מהרגע בו הצלחנו להגיע למינון הנכון. הילד מאושר מחייך יש לו יותר חברים הוא הולך לחוגים משתף פעולה עם המורה הפרטים אחה"צ ועוד ועוד ועוד הרב המזה גם כרוך בכך שהילד מטופל מאז שהיה מאד קטן אם זה ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוגית כשהיה צורך, ועוד הרבה איני אומרת שהריטלין עשה לנו פלאים - אבל בשיתוף עם מה שכתבתי - כן, הריטלין עוזר. ולגבייך - כתבת שהתחלת רק בגיל 15-16... תחשוב רגע אילו היית מתחיל בגיל צעיר יותר, הייתכן שהיה לך קל יותר?

 

[aviy009]

יכול להיות, ויכול להיות שלא

אולי הייתי בגיל צעיר מפתח חרדות בנוגע להיותי לוקח כדורים?? אפשר לעשות הרבה "אם ואם ואם..." בכל מקרה בגלל שאין מה להוסיף יותר רק אציין שבכל זאת אם הילד הראה קשיים חברתיים-רגשיים בעבר כדאי מאוד לבדוק אם לא נשארו משקעים או שנוצרים חדשים עקב נטילת הכדורים.

 

[shosh arie]

תסלחי לי שאני חולק עלייך אבל...

אכן, ריטלין אינו מרפא קשיים חברתיים. על כך נאמר: The pill does not give you the skill על מנת לטפל בקשיים חברתיים יש צורך בטיפול התנהגותי, אימון אישי וכו'. שוש אריה www.vcoda.co.il

 

[אמא של פרח]

רטלין עוזר לאימפולסיביות

מנסיון שלי ועדיין גם אני טוענת שהוא לא פותר בעיות חברתיות וכד' א ב ל בהחלט משפיע על דחיפות של התפרצויות אימפולסיביות

 

[aviy009]

שכחתי להוסיף....

אחרי "קשיים רגשיים-חברתיים הוא לא מרפא" רציתי להוסיף "ואני דוגמה חייה לכך"

 

[05 מיכל]

אבי, מאיזה גיל טופלת?

בעיקרון, הרטלין יכול לפעמים לנטרל לגמרי את הגורמים לקשיים, וכך למנוע הידרדרות. ההצלחה והפידבקים החיוביים יכולים לרפא הרבה מהנזק שכבר נגרם. תביא בחשבון שהילד צעיר מאוד! ברור שאם מתחילים לטפל בגיל ההתבגרות או אף מאוחר מזה, הנזק הנלווה כבר לא תמיד "נמחה" עם ההצלחות, והרבה פעמים יש צורך בטיפול נפרד לנזק הרגשי. בנוסף, יש אכן גם ילדים שצריכים טיפול משולב, תרופתי ופסיכולוגי. אבל את זה ניתן לדעת רק לאחר שמתחילים בטיפול התרופתי.

 

[aviy009]

טופלתי מגיל 15-16

מה שאת אומרת נכון אך בכ"ז מתעלם מהעובדה שכבר בגיל הזה הילד לומד את מקומו בחברה (האמת שהוא לומד זאת עוד הרבה לפני) במשפחה, את יכולתיו וכו'... אמנם לא כמו שרואה זאת אדם מבוגר אך גם בגיל זה הילד כבר מתחיל לפתח תחושות לגבי יכולתיו, שאגב אם התחושות האלו נפגעו ונוצר לו דימוי עצמי נמוך, במקרה והדבר לא יאובחן ויטופל זה יכול להתפרץ רק בגיל מאוחר יותר (כשהדרישות הקוג' והנפשיות יהיו גבוהות יותר).

 

[05 מיכל]

בקיצור, זה לא מוגזם

אם הילד יקבל רטלין עכשיו, מאוד ייתכן שההתנסויות החיוביות ימחו את מה שהספיק להצטבר. ייתכן כמובן שיהיה צורך בעוד סוג של עזרה, אבל בהרבה מאוד מקרים אם הטיפול ניתן בגיל צעיר הוא פשוט מכסה את הבעיה.

 

[1ענתות]

תודה

אני רוצה להודות לכם על התשובות המהירות. קראתי אותן רק היום בבוקר כי אתמול לא הצלחתי להתחבר. אבל, אני מוכרחה לומר שקצת קשה היה לי עם מה שנכתב. אני באמת חושבת שצריך לנסות להתמודד עם הבעיות ולא ישר לברוח לפתרון של טיפול תרופתי, בעיקר בשל גילו הצעיר של הילד. ברור לי שיגיע הגיל שבו הוא יצטרך לקבל ריטלין, אבל לבחור בפתרון הזה עכשיו זה מבחינתי להגיד אני לא מצליחה להתמודד עם הקושי של הילד, ומחפשת חיים קלים. אני חושבת שאני די טובה בדרך כלל בהתמודדות עם הקשיים של הילד, ואני לא חושבת שהוא יוצר לעצמו דימוי שלילי (פשוט בגלל שאין על מה). אני דואגת כל הזמן לחזק אותו ואת הבטחון שלו. נוצרה כרגע תקופה קצת קשה (בגלל סיבות חיצוניות) וצריך לנסות ולהתמודד איתה עד שהיא תעבור. בינתיים, נזכרתי גם במשהו שלמדתי פעם על התמודדות עם ילדים משתוללים. פשוט לחבק אותם חזק. החיבוק גם משדר להם שאנחנו איתם, וגם מונע מהם להשתולל, וגם מספק להם גבול פיזי ברור. ננסה את זה בפעם הבאה.

 

[ניוו]

מזדהה אבל

שלום. אני בן 27 ורציתי לספר לך קצת מנסיוני האישי. דווקא מכיון שאני כל כך מזדהה עם הגישה שלך וחושב (וגם עשיתי) בדיוק כמוך, אני חושב שחשוב שתדעי שעשיתי טעות שגם גררה איתה נזקים נכון לעכשיו. ב3 שנים האחרונות מאז שחרורי מצה"ל אני תר אחרי פתרונות "לא קונבנציונליים", שונים ומשונים ויקרים בד"כ. ממש הגדרתי לעצמי שנתיים שאותן אני מקדיש רק לפתירת הבעיות בדרך לא תרופתית בכל דרך שרק אשמע עליה. את הכסף שהרווחתי הוצאתי על זה, את האנרגיות (שאין לADD) הוצאתי בכמויות בתירגולים מיני תרגולים שונים). והכל לשווא. אני אחרי תקופה קשה של הדרדרות בכל התחומים שאין ספק שנובעת מחוסר טיפול. השנה החולפת הייתה כישלון לימודי שגרר איתו תסכולים והדרדרות ממשית. דעי שאני ממש מזדהה עם הגישה שלך וכך גם אני חושב (עדיין). היא אמיתית ולא מתפשרת. אני גם מאמין שאני אפילו יותר עקשן ממך. אבל את חייבת להבין מה שאני הבנתי רק עכשיו- זמן שחולף ללא טיפול מתאים (ומה שאת מתארת הוא כבר תיאור קלאסי של ההשפעות של חוסר טיפול) הוא נזק מצטבר ורק לך האחריות על דבר כזה. את חייבת לדעת שלזמן שחולף יש השפעה ומשמעות. חייבים לקחת אחריות על הזמן הזה. אחריות בדמות טיפול. בהצלחה.

 

[חיוך נצחי]

טיפול תרופתי או לא?,קל להרגיש

הזדהות עם התחושה שמתן טיפול תרופתי היא כאילו 'בריחה מין ההתמודדות'. אבל ממש כפי שמספר כאן ניוו, ההתעקשות לא לטפל תרופתית- גם לה תוצאות משלה. לי יש 4 ילדים וכולם ADHD ברמות שונות של קשיים. כאשר ביתי (מס' 3 שלי), אובחנה בכיתה א' והנוירולוג המליץ על טיפול תרופתי- מתוך הזדהות עם מחשבות ממש כשלך ועל אף ששניים מילדינו כבר היו מטופלים אז, החלטנו לדחות את תחילת הטיפול, כי אולי.. וניתן צ'אנס... ונחכה ונראה... לאחר שלא שמענו תלונות מהמורה או מהילדה במהלך חלקה הראשון של השנה, חשבנו שהכל בסדר. יום אחד- במחצית השנייה של כיתה א', חזרה הילדה הביתה והודיעה לי חד משמעית שהיא הילדה הכי טיפשה בעולם! לאחר בירור מעמיק איתה, עם המורה ובעיקר לאחר הבנת התחושות של הילדה ומהיכן הן צמחו- הסתבר לנו כי כל יום בביה"ס היה עבורה רצוף תסכול וקושי. כל יום עלה לה במאמצים רבים ויום אחד- הכל התפוצץ והיא החליטה שאם כולם מצליחים בקלות והיא מתאמצת כל כך- היא בודאי אכן טיפשה. וזו רק דוגמא קטנה. חשוב להבין ברמה הראשונית- הטיפול התרופתי לא ניתן לאף אחד בכדי להקל על המורה שלו/ה או על ההורים. (או על הבוס או המרצה במכללה, במקרה של מבוגרים) הטיפול התרופתי ניתן בכדי להסיר את הקיר שעוצר אותנו ה-ADHD/ADD מליישם את היכולות שלנו. הוא ניתן על מנת לאפשר לנו תיפקוד וריכוז טובים בהרבה ממה שאנו יכולים בלעדיו. כתוצאה מכך- גם יחסינו עם עצמינו וסביבתינו משתפרים בהרבה ולא רק ציוני מבחנים.

 

[1ענתות]

תודה לכם, זיוה וניוו על התגובות

הן בהחלט עוררו אותי למחשבה ביחס לגישה שלי. זיוה, הבן שלי בדיוק גם הוא בכיתה א' כך שתיארת מצב שיכול היה להתרחש גם אצלנו. האם בעקבות המקרה שסיפרת עליו התחלתם לתת לה טיפול תרופתי? האם היה שיפור? ויש לי עוד שאלה בקשר למה שכתבת. ראיתי שכתבת שלכל הילדים שלך יש ADHD ברמות שונות. איך נמדדת הרמה של ה-ADHD?

 

[1ענתות]

תודה חיוך נצחי וסליחה על הבלבול

 

[חיוך נצחי]

../images/Emo45.gif../images/Emo140.gif

 

[חיוך נצחי]

למה אני מתכוונת כשאני אומרת- רמות

שונות של ADHD? אסביר את עצמי. איתך הסליחה! זהו מעין מדד אישי שלי המבחין בין רמות הקושי של כל אחד מילדיי ואף שלי. ז"א- עד כמה הפרעת הקשב מפריע/מקשה על שיגרתו. יש יותר אימפולסיביים, יש יותר היפריים, יש יותר חולמניים, יש שיותר קצרי-פתיל ועוד, ועוד.. כמו כן- מכל אחד נדרשת רמת מאמץ אחרת להיות מרוכז,להפנים ולהקשיב לנעשה סביבו ללא טיפול תרופתי. כל דבר לכשעצמו מהווה קושי ברמה אחרת. כמובן, שמאז אותו מקרה עם הבת- התחלנו את הטיפול כמצוות הרופא והשיפור לא איחר להגיע. כיום, מלבד תמיכת מורה פרטית במתמטיקה, היא משתלבת יפה בכיתה ובממוצע סביר.

 

[אמא אופטימית]

חיוך נצחי

אני לא יודעת איך את עושה את זה (4 ילדים עם adhd) אבל עובדה שכן (אחרת לא היית קוראת לעצמך חיוך נצחי) כ ל ה כ ב ו ד. וחוץ מזה גם משהוא פרקטי. איך הצלחת לגרום למורה לשתף איתך פעולה? אני ניסיתי כל השנה, אבל אפילו את שיתוף הפעולה שלה בוידוא שהשעורים כתובים ביומן שלו לא הצלחתי להשיג (ובכתה יש 23 תלמידים) הפניתי שאלה בענין זה ליועצים של הפורום ובכ"ז אין לדעתי חכם כבעל נסיון. תודה לחיוך נצחי מאמא אופטימית (בלי טיפת ציניות)