קשה לי...

ימימה

New member
קשה לי...

באיחור מסויים הגעתי לבעיה שרבות וטובות התמודדו איתה כאן לפני זמן קצר: התרגלות לגן. נמרוד, עוד מעט בן שנתיים, נכנס לראשונה לגן, אחרי שבשנה האחרונה היה לחילופין איתי ועם מטפלת (חצי שבוע). הוא ילד עצמאי, בטוח בעצמו, מעסיק את עצמו שעות, ידידותי לכל מי שמחייך אליו וחייכן גדול. למרות (או אולי בגלל?) שלא היה עד היום במסגרת, הקליטה הראשונית שלו בגן הייתה נהדרת: הוא היה נרגש משפע הגרויים והלך כמעט מיד עם המטפלות החדשות, כך שאחרי שישבתי איתו שם יומיים (אני עדיין לא עובדת, כיוון שעברנו למקום חדש), השארתי אותו - בהתחלה לשעתיים, ואח"כ ליותר, עד ליום מלא. הוא נפרד ממני בלי בעיה - כמעט לא שם לב שהלכתי, למרות מאמצי - והדיווח מהמטפלות היה שהילד שיחק, שר והעסיק את עצמו כל היום, ממש נולד לגן הן אמרו - מה שמתאים לילד שלי כמו שאני מכירה אותו. אבל - אז, כמו הרבה ילדים שנכנסים לגן, הוא תפס מחלה, שהתמשכה, והגיע ראש השנה, ובקיצור - הוא נעדר מן הגן זמן כמעט שווה לזמן ששהה שם. ומאז יש לי ילד אחר. בבית הוא אמנם (עדיין?) עצמאי כמו שהיה, אבל הוא כבר לא מוכן ללכת לאנשים אחרים, גם כאלה שהוא מכיר, (חוץ מאמא/אבא/סבתא) ובגן הוא נצמד אלי, ואחרי זמן מסוים, כשהוא מרגיש קצת יותר בטוח והולך לשחק, הוא מתחיל מיד לחפש אותי ולבכות אם הוא לרגע לא רואה אותי, או אם אחת המטפלות מייחסת אליו "יותר מדי". אני אמנם מוכנה להעביר אותו שוב תהליך קליטה, ואכן ביום ו´ והיום הייתי איתו שם כל היום, אבל המטפלת כבר אמרה לי היום (כהמלצה, היא מדגישה שהיא לא לוחצת עלי) שאולי כדאי לי פשוט לחתוך, למעני ולמענו, והיא בטוחה שהוא יסתדר. ונתנו לי דוגמא של ילדה, שהקליטה הייתה לה מאד קשה, והיום התרגלה, והיא מאד משולבת. אלא שאני ראיתי את הילדה הזו בימי הקליטה, איך היא בכתה כמעט בלי הפסקה, איך החזיקו אותה כל היום על הידיים (יאמר לזכותן!) ואיך גם זה רוב הזמן לא עזר. זה נראה לי יותר כמו שבירה. אז זה לא סוג ה"התרגלות" שאני רוצה בשביל נמרוד, ואני ממש בתחושת אשמה, שהנה אני שוברת לו את הבטחון הכל כך יפה שצמח איתו במשך שנתיים. יש גם בעיה יותר טכנית. הפעוטון הוא בקיבוץ, יש בו 14 ילדים ו-4 מטפלות קבועות, ועוד כוח עזר. הבעיה היא, שכל יום מטפלת אחרת בחופש, ומישהי מחליפה אותה, וזו כמעט אף פעם לא אותה אחת, וגם "כח העזר" מתחלפת כמעט כל יום. כך שנוצר מצב, שאני מרגישה שהוא לא מצליח להכיר ולהתקשר למישהו שיתן לו בטחון, תמיד יש שם מלא אנשים שהוא לא מכיר, ולמי הוא יפנה כשהוא צריך משהו? אני ממש במצוקה, והמטפלות כבר מסתכלות עלי כעל אמא היסטרית שלא יודעת להפרד מהילד שלה, ואני מרגישה שזה ממש לא נכון (וגם אנשים שמכירים אותי מעידים על כך), אף פעם לא הייתה לי בעיה להשאיר אותו עם המטפלת, אפילו אם בכה קצת, אבל עכשיו אני מרגישה שזה פשוט לא הילד שאני מכירה, ובמצב כזה אני אעשה לו עוול אם אשאיר אותו, ולכן אני באמת ממש לא מסוגלת להשאיר אותו. מקווה שלא הייתי ארוכה ומבולבלת מדי, אבל אני ממש צריכה עזרה (או לפחות תמיכה...
)
 

Pini1

New member
לא שעברתי לצד היועצים , אך לשם

תמיכה בלבד אומר את דברי. יש כאן בפורום צוות מקצועי ונפלא שינתח ויציע את הטוב ביותר בהמשך , אני בטוח. בני בגילו של בנך פחות או יותר. גם אצלנו הסיפור היה די דומה , פחות או יותר. אני חשדן מטבעי ואם יכולתי הייתי מרשת את כל הגן של בני במצלמות נסתרות מהשעה 1600-0800 כדי לדעת מה קורה איתו בכל רגע. אין אפשרות לכך , ומה לעשות - אין גם צורך. אני ממליץ לך עם כל הקושי להקשיב למטפלת/גננת ול"חתוך", דבר שבכל מקרה יקרה במוקדם או במאוחר. כך אנו עשינו ובנינו נשאר אותו ילד , עם אותה שמחת חיים , אותו עניין ועוד. חשוב להיות חזקים ולזרום ולהקשיב לבעלי המקצוע , במיוחד שמהודעתך עולה כי את מפרגנת וחשה בנוח עם הצוות בגן. שנה טובה ו
פיני
 

ציפי ג

New member
בעיה

תחילת הלימודים בארץ הולכת לפי הלוח הלועזי. כך יוצא, שבד"כ, החודש הראשון ללימודים מקוטע לגמרי (גם בלי המחלה של הילד). הילד הולך לגן שמח וטוב לבב, ואח"כ יומיים חופשושוב יומיים גן, ואז יומיים חופש, ולקינוח סוכות 9 ימי חופשה. ילד יתבלבל מזה. מה לעשות? באמת תצטרכי לחתוך, אבל הייתי דוחה את החיתוך לאחר סוכות. עד אז, תשבי איתו בגן שעה פלוס, תלכי לחצי שעה ותוצאי אותו, תאריכי לאט את השעות של ההעדרות, ואת משך השהיה תקצרי. ואל תעמדי על יד הגן לשמוע אותו בוכה. הם מרגישים את זה. (דירה מולי זה גן, אני רואה את הילדים גם אחרי שהאמהות הולכות והילדים שקטים למדי.)
 

נעה גל

New member
אתה מוזמן להצטרף לצוות היועצים

המקצועי שלנו. כולנו כאן מקצועיים בדיוק באותה מידה - אנחנו הורים!
.
 

דסי אשר

New member
לפיני ונעה- איזה כיף לצחוק

כל כך צחקתי מההודעה של פיני על "רישות הגן בעינים אלקטרוניות" (כך כתבת?). היה כל כך הרבה הומור עצמי על החולשות של כל אחד מאתנו. ותשובתך נעה, האמיתית כל כך -כולנו כאן צוות מקצועי, הורים עם יותר או פחות נסיון, השקפות עולם שונות, שמעשירות את התמונה ומאפשרות להוציא את מה שמתאים לנו. שני דברים מעסיקים אותי, ואני רואה את כותרת התגובה של אירית אבן חן - חוסר קביעות בדמות טיפולית. ממש מדהים. לא אומר יותר מזה. לגבי הילד שלך, "האסימון" אולי היה נופל גם בלי המחלה. בגלל המחלה הוא נפל הרבה יותר חזק. אני מקבלת את דעתה והמלצתה של ציפי ג., ובמיוחד לאור העובדה של חילופי המטפלות. אין ספק שלילד שהיה שנתיים בחברת דמויות קבועות, בקשר של אחד לאחד, ללא התמודדות עם עולם חברתי כמו הקבוצה(שיחסית לקבוצות בעיר אינה גדולה), זהו שינוי משמעותי. לא כל כך מהר מאבדים בטחון בסיסי שנרכש בעמל רב. הוא מגיב נורמלי, הוא מבין שנגמרה החגיגה, ועכשיו זה לתמיד, וקשה לו. אז הוא אומר לך. הוא בוודאי מרגיש שאת נבהלת, וזה כמובן מקשה עליו עוד יותר. "אם אמא נבהלת, אז כנראה שאני צודק, זה משהו שאני לא אצליח להסתדר איתו". הם אשפים בלהרגיש אותנו. זו לא מניפולציה. זה אמיתי. הוא צריך אותך רגועה ובוטחת בו, שיסתדר, למרות שעכשיו קשה לו. אוי, כתבתי לאם במכתב לפיני ועה, סליחה!
 
כל יום צוות שונה?

מכל מה שאמרת מטריד אותי עניין התחלופה של הצוות. ילדך באמת צריך דמות כלשהי שתהיה תחליף דמות אם עבורו. אולי לא הבנתי נכון משום שאף פעם לא שמעתי על גן עם כזו תחלופה. בכל אופן אם זהו המצב דברי על כך עם מנהלת הגן. ובאשר לעניין הפרידה, אנחנו באותה הסירה. אני כיום גם מרגילה את בני שוב למסגרת גן. שהיתי עמו בגן עד שהכיר את הצוות היטב והתידד איתן. את שאר הילדים הוא הכיר כבר משנה שעברה (הוא בן שנתיים ותשעה חודשים) למרות זאת כשהוא נפרד ממני בבוקר הוא בוכה וגם לי קשה (למרות שהוא בוכה רק דקה) אני דואגת למסור אותו לידי מטפלת שתחבק תלטף ותנשק ולא להשאיר אותו ליד הדלת בוכה. בשנה שעברה (גיל שנתיים רלוונטי עבורך) זו היתה השנה הראשונה שלו בגן. הייתי איתו בערך שבוע, שוב עד שהכיר את הצוות ומצא לו מטפלת שאליה הוא נצמד. אחרי שבוע שמעתי בקול המטפלות שאמרו לי שכל זמן שאני אהיה הוא לא יסתגל לגן ושהבכי הוא שלב של ההסתגלות. הסברתי במילים פשוטות שהוא מסוגל להבין שאמא הולכת ועוד מעט חוזרתזה עדיין לא מובן מאליו בגיל הזה. בשלב הראשון תחזרי אחרי 15 דק´ אפילו אם הוא לא בוכה ואומרים לך שהוא נהדר! רצוי שהוא לא יקשר את הבכי לחזרתך, כך הוא לא ישתמש בבכי ככלי. וכשאת חוזרת אימרי לו שוב "הלכתי וחזרתי" בפעם השניה תחזרי אחרי חצי שעה ולאחר מכן אם אין בכי היסטרי אלא רק קיטורים תחזרי לפי המלצת הגננת. מנסיוני הקליטה אורכת 3-4 ימים עד שהוא כבר לא יבכה בגן (בכי בכניסה זה סיפור יותר ארוך) בהצלחה אירית
 

נעה גל

New member
אני חושבת שאת צריכה להשאר איתו

בנתיים בגן, למרות הפרצופים החמוצים של המטפלות. תתחילי להשאיר אותו אחרי סוכות ואחרי שיגמר הבלגן של החופשות. גם אורן ואיתמר היו חולים השנה (לפני חודשיים שלושה) במחלה ארוכה יחסית שכאשר הם הבריאו ממנה פיזית, הייתי בטוחה שהוירוס שהם חטפו עשה להם שינוי אישיות. שניהם היו נודניקים באופן בלתי רגיל ימים רבים אחרי שלכאורה כבר הבריאו, בסופו של דבר, זה נעלם והם חזרו להתנהג נורמלי (Thanks god). אני חושבת שזה לא זמן טוב להתחלות חדשות כשילדים מתנהגים כך אחרי מחלה. תני לו את הזמן שלו. הוא יחלים לגמרי, יחזור להיות הילד שאת מכירה, ואז אפשר יהיה גם להכניס אותו שוב לגן בצורה מסודרת ונעימה (אני מקוה). בהצלחה!
 

לאה_מ

New member
את מתארת את נמרוד, אבל תהליך

הקליטה שלו בגן נשמע דומה מאד למה שחוויתי עם עומר. עומר הסתגל לגן ממש מיידית. זה היה כל כך בלתי צפוי מבחינתי (האמת היא, שהואיל והוא ילד ראשון - כל תגובה שלו היתה לא צפויה בעיני), שממש לא יכולתי להאמין למזלי הטוב. מסביבו היו ילדים בוכים, נצמדים להורים, נצמדים למטפלות, מסרבים להשתתף בפעילות... ועומר - כאילו היה שם מאז ומעולם. אלא שגם זה לא נמשך לנצח, ואחרי שבועות אחדים, כשכנראה "נפל לו האסימון" שהגן הזה זה לא איזה מגרש משחקים שמביאים אותו אליו מתי שהוא רוצה, אלא זה סידור קבוע, גם הוא התחיל לבכות בבקרים. מכיוון שהגננות הבטיחו לי שהוא לא ממשיך לבכות אחרי שאני יוצאת, ומכיוון שהוא נראה לי שמח מאד בסיום היום, וגם קם בבוקר ללכת לגן ברצון, פשוט הייתי נפרדת ממנו בטקס קצר קבוע ומבטיחה לחזור אחר הצהריים לקחת אותו. גם הבכי בבוקר לא נמשך זמן רב. בכלל לילדים כאלה - כמו עומר, ונשמע גם שכמו נמרוד - יש תכונה בולטת מאד של סתגלתנות. מעבר למסגרת חדשה יעשה בדרך כלל בקלות ובכל אופן לא יערער את הבטחון העצמי שלהם. עם זאת, אני מסכימה עם מה שכתבו כאן לפני, שעדיף לחכות עם הפרידה הנחרצת יותר עד אחרי החגים, ובד בבד לתת לו להתאושש מהמחלה.
 
לימימה ../images/Emo50.gif

הלואי והי לי בגן ילד חמוד כמו נימרוד(איפה את מחביאה אותו?)לנמרודי קרה פנצר והוא נאלץ להעדר מהגן בגלל מחלה(לא עלינו)בידיוק דוקא בזמן הקריטי של קליטה בגן חדש אז אולי תשקלו לחזור בנתים למצב שהי לפני המחלה עד להשתלבות המחודשת. שלך חנה גונן
 

ימימה

New member
תודה לכל העונים

ואכן החלטתי לדחות את הכניסה ה"ממשית" של נמרוד עד אחרי סוכות. עד אז אני באה איתו ונשארת איתו בגן במשך היום. דיברתי עם המטפלת והיא אמרה שהיא מקבלת מה שאחליט, ושהיא מסכימה שאין מקום ליצור לו משבר פעמיים. אני מרגישה שהיא מתכוונת לזה באמת. בינתיים, היום, ראיתי שנמרוד כבר מזהה יפה מאד מי המטפלות הקבועות - למחליפות הוא הולך בשמחה, אבל אם אחת הקבועות רק מחייכת אליו, מיד הוא בורח אלי
בכל אופן יצאתי משם היום בהרגשה הרבה יותר טובה, בסה"כ הוא שיחק יפה, ונתן לי אפילו טיפה להתרחק (כל עוד נשארתי בטווח ראייה...). לולא החגים המעצבנים אני חושבת שהייתי מתחילה שוב להשאיר אותו , כי אני ממש מרגישה שהוא יסתדר, גם אם הוא יבכה קצת בפרידה (בזה אני יכולה לעמוד). אז שוב - תודה על העצות ועל התמיכה!
 
למעלה