קשה לי.....

[3דידוש]

קשה לי.....

היום נודע לי שגיסתי בהריון... שלישי במספר הם נשואים בקיץ שלוש שנים.... ולא הצלחתי לשמוח.... ב"ה יש לי ילד הוא בגיל של הגדול שלה.... ואנחנו עם טיפולים ואחרי הפלה והריון כימי.... כל כך קשה לי עכשיו .... במקום לשמוח התחלתי לבכות... ואני אוהבת אותה! ואת הילדים! איך זה קרה לי? איך נהייתי כזאת? קשה לי עם השינויים באופי שלי! זהו פרקתי! תודה.

 

[יציואפי]

דידוש

זה כל כך מובן מה שאת מרגישה!! אני כל אשה בהריון שעוברת ברחוב ואני לא מכירה אותה אני מתחילה לבכות. וגיסתי שילדה את הילד השלישי הרגשתי שאני לא מסוגלת אפילו ללכת לבי"ח להגיד לה מזל טוב. אז פשוט לא הלכתי. אני הפסקתי לעשות מה שטוב לאחרים אני עושה רק מה שטוב לי!! ולבעלולי כמובן.. צריך פשוט לנשום 3 נשימות עמוקות ולהמשיך הלאה...

 

[קארין ליבלובית]

היי דיתוש

זה טבעי שאנחנו מקנאות גם אני רואה את כל החברות שלי בסבב שני בזמן שאני מנסה שנתיים הם כבר הביאו 2 ילדים. גם לי עצוב מאוד בלב גם אני בוכה הרבה שאני רואה שעוד חברה בהריון והנה עוד חברה בהריון זה מה שקורה לי במקום לשמוח אבל תדעי לך שאסור לנו להתנהג בצורה כזאת בעזרת השם בקרוב אצל כולנו קארין

 

[יעל הנחיית קבוצות]

מעשה בקבוצה ש...

שיכולה לעזור לך... הי, אני פסיכולוגית ומנחת קבוצות. בעבר עברתי טיפולי פוריות שלבסוף הצליחו. המצב שאת מתארת כ"כ טבעי ולגיטימי אך מעיד על סבל רב, על עצב וקושי סביב הנסיונות להביא ילד לעולם, דבר שהוא כה טבעי ופשוט לזוגות אחרים. בחודש מאי אקיים סדנה טיפולית מיוחדת במינה המיועדת בדיוק לזוגות המתמודדים עם הקשיים שאת תארת. נותרו 3 מקומות. אשמח אם תתקשרי אלי וארחיב בנושא. בינתיים חיזקי ואמצי, יעל איתן-שילר פסיכולוגית חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי.03-7300829 050-8818732

 

[Galit29]

זה המקום להתפרק../images/Emo24.gif

 

[סנונית 1]

היי דידוש ../images/Emo140.gif

הטיפולים מוציאים מאיתנו הרבה "ירוק" ואני כל פעם מבקשת שהקנאה הזאת תצא ממני. אז כן זה טיבעי ומאחלת לכולן להיות כבר עגולות ולא להרגיש ירוקות ואח"כ אשמות. בהצלחה לכולן.

 

[נועם@בת]

באמת מפליא שזה קורה ../images/Emo8.gif

אנחנו עסוקות בהישרדות. מנסות כל הזמן להזיז הצידה את הכאב, לחיות למרות העצב. לשמוח למרות האין-ילד שלנו. והנה בא תינוק אחד קטן שנולד למישהי אחרת ומציף שוב למעלה את כל הכאב הזה. אני חשבתי שכבר עברתי לגמרי את השלב הזה. והנה בערב יום העצמאות תיכננתי לקחת את נועם@בן ולצאת להמון החוגגים. בשביל זה צריך כמובן לגרור אותו, אבל חשבתי שזה יהיה בילוי נחמד. פתאום עברה בי המחשבה "מה יש לי לחפש שם, כולם יבואו עם הילדים הקטנים בעגלות, על הידיים, על הכתפיים או מתחת לבטן הריונית.." המחשבה הזאת לא עלתה בי כבר שנים, והנה מתחת לשטח היציב שבניתי עדין רוחש בי הכאב. אחר כך אחי צלצל ואמר שהם הולכים להורים לעשות על האש. קפצנו לשם בלי היסוס. אבל שם ישבו אחי וגיסתי עם שני הילדים הקטנים, והגיסה של גיסתי עם הבת שלה שהלכה מוקדם כי היא בהריון ולא מרגישה טוב. ישבתי שם והרגשתי איך הקבאב (שגם ככה היה מגעיל

) חונק לי ת'נשמה. תפסתי את האיש וביקשתי ממנו לחזור הביתה. אפילו לא העזתי להגיד לו למה, כי משנינו אני החזקה והוא זה שנמעך כשיש ילדים קטנים בסביבה. אני לא אוהבת את התחושות האלה כי הן מכאיבות. אבל אני בהחלט אוהבת את מה שנהייתי בשנים האחרונות דוקא בגלל ההתמודדות שלי עם הכאב ועם האין.

נועם

 

[Big Mama 1]

גם אני אוהבת את מה שנהיית ../images/Emo6.gif../images/Emo23.gif

 

[eti22]

../images/Emo4.gifאוחח כמה מוכר

אני בדיוק מתמודדת עם לידה מאוד קרובה של גיסתי בעוד שבוע פחות או יותר, ועם ברית - שזה אומר כל המשפחה המורחבת של בעלי, וכל המבטים המרחמים...

השבוע הלכנו לאכול אצל חמותי וגם גיסתי היתה שם עם הבטן הענקית והאושר שלה בעיניים והבת הקטנה שתכננו ביחד (שכבר כמעט בת שלוש...) ורק אני ישבתי שם עם המכשפה מול הבטן שלה...

רק אלוהים יודע מה הרגשתי... (אוקי גם אתן)

אני מאוד אוהבת את גיסתי ושמחה בשבילה ואפילו הצעתי שהברית תהייה אצלי בבית (מקווה שלא לקחו אותי ברצינות -זה היה כמה ימים לפני התקרית שחשבתי שעברתי את הקטע הזה...)אבל יודעת שהחודש הקרוב הולך להיות עינוי סיני בשבילי...

אני מאוד מנסה לעבוד על עצמי כי אני לא חושבת שאפשר להוציא את הזעם ותיסכול שלי על אחרים אבל זה מאוד קשה... מה אומר לך הרגשות המעורבים האלה קשים מאוד.. זה לא שאני לא שמחה בשמחת אחרים כי אני באמת כן, זה פשוט מדגיש לי את העצב והריק שלי... אוח כמה טוב לפרוק קצת ... אתי

 

[שוגהבייב היחידה]

גם אני אוהבת מה שנהייה ממך../images/Emo25.gif

בת אדם עם שתי רגליים על הקרקע והרבה תקווה. תודה על כל מה שאת עושה בשבילנו. שבת שלום, אוהבת, שוגה.

 

[Blue velvet]

נועם, מה פתאום

את עושה על האש?

חשבתי שגם את צמחונית... הנה, את רואה שזה לא בשבילך... בפעם הבאה, שתהיה עם ילד או שניים שלכם, ואז לא תסבלו מחברת ההיריוניים/הוולדניים, תצלו רק טופו ותפוחי אדמה! וברצינות, אני מעריכה את עצמת הנפש שלך. גיליתי מזמן, שבחיים בכלל אפשר לעמוד במצבים צפויים, אבל כאשר באופן פתאומי משהו מעלה כאב מודחק, הסבל מתפרץ. שיהיה רק טוב.

 

[נועם@בת]

MOI? צמחונית?

ממש לא. אני, אם אין לי תרנגולת מתה על הצלחת, זה לא נחשב בכלל לארוחה. למען האמת לא ברור לי עדיין למה דוקא ביום העצמאות נהייתי רגשי כזאת. יומיים הסתובבתי עם דמעות מאחורי העפעפיים. מה שלא הפריע לי ללכת לברית של הבייבי סומו של טוויטי ולהתרגש חופשי. כמובן שגם שתיתי את כל מה שנשאר בגביע היין של הברית

. שבת שלום נועם

 

[14me]

היי דידוש

מבינה לליבך, הרגשתך היא טבעית לגמרי אל תרגישי רע עם זה זה נורמלי. תנסי לראות את חצי הכוס המלאה יש לך ילד אחד מקסים ומתוק שממלא אותך באושר רב ובקרוב מאוד יהיה לו אח או אחות . גם לי יש בת בת 3.5 אני מנסה כבר שנתיים להכנס להריון ללא הצלחה וכל הזמן שהתשובה שלילית ולא נכנסתי להריון אני מסתכלת עליה ומתמלאת אושר רב (לפני שאני מסתכלת עליה אני בוכה כל כך הרבה לפני כך שאני מבינה אותך). מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה ומי יתן והטיפול הבא יצליח לך

 

[סיגל2]

רגשות משותפים

דידוש תיארת בדיוק רגשות שגם בי התעוררו לאחרונה. תמיד שמחתי כאשר ראיתי חברה או קרובת משפחה בהריון ובבריתות תמיד רציתי לראות את התינוקות מקרוב. אולם, כיום, למרות שאני די בתחילת הדרך, אני מוצאת שלצד השמחה בהריון של חברות או לידות אני מקנאה בהן ויש צביטה בלב. במיוחד שמתי לב לזה בברית שהייתי בה לפני כשבוע כשבקושי הסתכלתי על התינוק יותר משתי דקות. אלו רגשות טבעיים שעד שלא נצליח ונכנס להריון נרגיש אותם ונצטרך להתמודד איתם. אני מאחלת לך ולכולנו שנצליח במהירה ונכנס להריון. סיגל