קשה לי...
כמה אפס הוא יכול להיות???!!!! אבא מדהים, מאהב קצת פחות, שותף נוח לחיים ואני באמת אוהבת אותו אבל כמה אפשר לספוג כל כך הרבה.....
אני מרגישה שפשוט הוא לא מספיק גבר בכל כך הרבה דברים ונשבעת!!!!! שלא ידעתי עד כמה המצב חמוד לפני שתחתנתי איתו...
- הוא לא עושה עם החיים שלו שום דבר: לימודים אני צריכה לדחוף אותו... וגם אני לא יכולה ללמוד בשבילו... מרוויח שכר סביר ולא יותר מזה. המטרה שלו בחיים להשתלב בעבודה טובה עם הכנסה טובה (אבל שום מילה על שאיפות מעבר) ... רוצה הכנסה נוספת וכלום לא זז (רק לאחרונה התחיל להזיז עניינים).
- אני מגיעה למצב שבעקבות חיכוכים עם שכנים אני יוצאת עם תינוק על היד ומתמודדת לבד מול חברה צעירים שעושים בכוונה כל מיני דברים.... מזמינה משטרה, שיטור קהילתי... משתפת את בעלי אבל הוא?!!!!! לא עושה דבר, אפילו לא משוחח עם השכן ומנסה קצת לעשות שרירים אפילו רק בשביל תחושת הביטחון שלי שאני לא ירגיש שאני לבד בכל זה....
- מאהב הוא כבר לא... נכון שגם לי מאז הלידה כבר אין חשק מיני כל כך.. אבל יש סיכוי שאני כל כך אנטי בגללו...
עשינו סקס לא מזמן והוא פשוט לא מזיז את עצמו מנשק ומנשק אני מנסה למשוך אותו מעלי קצת והוא לא זז... מחכה שאני יעלה עליו כמו תמיד... כבר לא מושך אותי ובאמת שאני אומרת את הדברים האילה פשוט עם דמעות בעיניים....
אני מסתכלת על החיים שלי וסך הכל מרוצה מה... יש לי ילדה מדהימה, רכב, בית ובעל שאני אוהבת אבל כשאני מסתכלת על בעלי ושמה בגדול ככה על כף המוזניים את הדברים החיוביים והשליליים יש כל כך הרבה שלילי שקשה לי כל יום מחדש... אני לא רואה עתיד מזהיר עבורו כי גם אם אני ינסה למשוך אותו לשם לדבר איתו להציע לו רעיונות שילך לייעוץ, הכוונה כל דבר הוא שומע מפנים לאותה סיטואציה והכל חוזר חלילה. הוא לא מבין שאני לא יכולה לרצות בשבילו!!!! אני רוצה לצידי גבר שאפתן לא מבקשת שיביא לי מיליונים בחודש אבל שאני ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים לאן הוא שואף....
סתם דוגמא המקרה הם ההתמודדות שלי לבד עם השכנים.... בטלפון הבטיח שכשיגיע הבייתה ישוחח עם השכן... הגיע הבייתה לא שוחח איתו ואפילו לא שאל כלום על התלונה שהגשתי מה היה האם הסתדר הוא פשוט מתעלם .. אני מרגישה שאין לי משענת אפילו הכי קטנה בעולם וזה כואב לי. אני ממש מתפרקת בבכי כרגע אבל יתקלח ישכח והכל חוזר חלילה... עד אותו רגע משבר כמו עכשיו. פשוט נמאס לי .. באמת!!!! כל אישה שישאלו אותה מה זה גבר היא תענה לפחות את אחד מהדברים הבאים: בוב הבנאי כזה שיודע להתעסק עם כלים, לתלות דברים וכו.. אחד שיודע לעשות על האש, אחד שמגן ומגונן על האישה שלו, אחד שיש לו שאיפות ועבודה טובה, אחד שיש לו מודעות עצמית אפילו מינימלית בעניין של טיפוח... ועוד.. אז זהו שעל אף אחת מהאופציות בעלי לא עונה...
אני יודעת שאיתו בחרתי להתחתן אבל ככל שאנחנו גודלים, קורים דברים נפלאים בחיים כמו ילד ואנחנו הופכים להורים ככל שהזמן עובר ההשקפה משתנה, דברים פתאום יותר מתבהרים.. אנחנו מבינים באופן שונה דברים שקודם לא הבנו .. וככה קרה לי איתו הרבה דברים שלא ידעתי עליו גיליתי עם הנישואים, בהולדת הילדה.. הרבה דברים שראיתי בצורה מסויימת היום ההשקפה שלי יותר רצינית... ואני מדברת על הדברים , אני משתפת אבל נמאס לו לשמוע את דבריי.... הוא מדוכדך בגלל זה ... אבל אילה החיים והוא לא מתעורר !!וזה מה שקשה...........
העתיד, המחשבה קדימה, הרצונות החלומות של החיים המשותפים שלי כבת אדם שלי כאמא הכל על הכתפיים שלי שכבר לא יכולות להכיל את כל הלחץ הזה, העומס הזה.. אני מתפרקת קצת כל פעם , יכולה להגיד בפה מלא שאני לא מאושרת אבל גם לא רע לי.. וזהו.
אני יודעת שחפרתי אבל היה לי צורך לרשום/לשתף...
יום טוב
כמה אפס הוא יכול להיות???!!!! אבא מדהים, מאהב קצת פחות, שותף נוח לחיים ואני באמת אוהבת אותו אבל כמה אפשר לספוג כל כך הרבה.....
אני מרגישה שפשוט הוא לא מספיק גבר בכל כך הרבה דברים ונשבעת!!!!! שלא ידעתי עד כמה המצב חמוד לפני שתחתנתי איתו...
- הוא לא עושה עם החיים שלו שום דבר: לימודים אני צריכה לדחוף אותו... וגם אני לא יכולה ללמוד בשבילו... מרוויח שכר סביר ולא יותר מזה. המטרה שלו בחיים להשתלב בעבודה טובה עם הכנסה טובה (אבל שום מילה על שאיפות מעבר) ... רוצה הכנסה נוספת וכלום לא זז (רק לאחרונה התחיל להזיז עניינים).
- אני מגיעה למצב שבעקבות חיכוכים עם שכנים אני יוצאת עם תינוק על היד ומתמודדת לבד מול חברה צעירים שעושים בכוונה כל מיני דברים.... מזמינה משטרה, שיטור קהילתי... משתפת את בעלי אבל הוא?!!!!! לא עושה דבר, אפילו לא משוחח עם השכן ומנסה קצת לעשות שרירים אפילו רק בשביל תחושת הביטחון שלי שאני לא ירגיש שאני לבד בכל זה....
- מאהב הוא כבר לא... נכון שגם לי מאז הלידה כבר אין חשק מיני כל כך.. אבל יש סיכוי שאני כל כך אנטי בגללו...
עשינו סקס לא מזמן והוא פשוט לא מזיז את עצמו מנשק ומנשק אני מנסה למשוך אותו מעלי קצת והוא לא זז... מחכה שאני יעלה עליו כמו תמיד... כבר לא מושך אותי ובאמת שאני אומרת את הדברים האילה פשוט עם דמעות בעיניים....
אני מסתכלת על החיים שלי וסך הכל מרוצה מה... יש לי ילדה מדהימה, רכב, בית ובעל שאני אוהבת אבל כשאני מסתכלת על בעלי ושמה בגדול ככה על כף המוזניים את הדברים החיוביים והשליליים יש כל כך הרבה שלילי שקשה לי כל יום מחדש... אני לא רואה עתיד מזהיר עבורו כי גם אם אני ינסה למשוך אותו לשם לדבר איתו להציע לו רעיונות שילך לייעוץ, הכוונה כל דבר הוא שומע מפנים לאותה סיטואציה והכל חוזר חלילה. הוא לא מבין שאני לא יכולה לרצות בשבילו!!!! אני רוצה לצידי גבר שאפתן לא מבקשת שיביא לי מיליונים בחודש אבל שאני ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים לאן הוא שואף....
סתם דוגמא המקרה הם ההתמודדות שלי לבד עם השכנים.... בטלפון הבטיח שכשיגיע הבייתה ישוחח עם השכן... הגיע הבייתה לא שוחח איתו ואפילו לא שאל כלום על התלונה שהגשתי מה היה האם הסתדר הוא פשוט מתעלם .. אני מרגישה שאין לי משענת אפילו הכי קטנה בעולם וזה כואב לי. אני ממש מתפרקת בבכי כרגע אבל יתקלח ישכח והכל חוזר חלילה... עד אותו רגע משבר כמו עכשיו. פשוט נמאס לי .. באמת!!!! כל אישה שישאלו אותה מה זה גבר היא תענה לפחות את אחד מהדברים הבאים: בוב הבנאי כזה שיודע להתעסק עם כלים, לתלות דברים וכו.. אחד שיודע לעשות על האש, אחד שמגן ומגונן על האישה שלו, אחד שיש לו שאיפות ועבודה טובה, אחד שיש לו מודעות עצמית אפילו מינימלית בעניין של טיפוח... ועוד.. אז זהו שעל אף אחת מהאופציות בעלי לא עונה...
אני יודעת שאיתו בחרתי להתחתן אבל ככל שאנחנו גודלים, קורים דברים נפלאים בחיים כמו ילד ואנחנו הופכים להורים ככל שהזמן עובר ההשקפה משתנה, דברים פתאום יותר מתבהרים.. אנחנו מבינים באופן שונה דברים שקודם לא הבנו .. וככה קרה לי איתו הרבה דברים שלא ידעתי עליו גיליתי עם הנישואים, בהולדת הילדה.. הרבה דברים שראיתי בצורה מסויימת היום ההשקפה שלי יותר רצינית... ואני מדברת על הדברים , אני משתפת אבל נמאס לו לשמוע את דבריי.... הוא מדוכדך בגלל זה ... אבל אילה החיים והוא לא מתעורר !!וזה מה שקשה...........
העתיד, המחשבה קדימה, הרצונות החלומות של החיים המשותפים שלי כבת אדם שלי כאמא הכל על הכתפיים שלי שכבר לא יכולות להכיל את כל הלחץ הזה, העומס הזה.. אני מתפרקת קצת כל פעם , יכולה להגיד בפה מלא שאני לא מאושרת אבל גם לא רע לי.. וזהו.
אני יודעת שחפרתי אבל היה לי צורך לרשום/לשתף...
יום טוב
