נולדת מחדש1
New member
קשה לי..
אבא שלי חולה. הכולסטרול שלו בשמיים. הוא הלך לרופא והוא אמר לו ש90 אחוז אצלו לא עובד. בצד של אבא שלי יש מלא מלא היסטוריה של התקפי לב והרופא אמר לו שהוא נמצא בסכנה. אני מתה מפחד.......... אני מפחדת שהוא לבד...אחיות שלו לא מדברות איתו ואחי גם לא אלא ממש ממש בקושי....... ועכשיו בת הזוג שלו עוברת לדרום אחרי שהוא עבר בשבילה לתל אביב ואח"כ שוב לנתניה........ חשבתי לגור אצלו ולטפל בו לפחות לדאוג שיאכל כמו שצריך אבל אני לא יצליח להתמודד עם הנסיעות וגם מפחיד לי מידי ומוזר לגור איתו לבד. אחותי ואני רבנו אתמול ריב ממש גדול. היא נכנסה לבית וצרחה כי אני וחבר שלה לא הבנו אותה נכון. לא צעקתי עליה בחזרה כי אני יודעת שזה עוד אחד מההתקפים שלה של התיסכול וחוץ מיזה אני אוהבת אותה והיא חזרה מהגשם קפואה אז היא בטח לא התכוונה. היא התנצלה. היא נפגעת מכל דבר. אני הולכת על ביצים כדי שהיא לא תיפגע. כבר אין לה חברות חוץ מאחת וגם חבר שלה אומר שלמה על כל דבר היא נפגעת. אני מנסה לראות את זה מהמבט שלה לחשוב אם יש סיבה שהיא תיפגע אבל אין. היא כל הזמן עצבנית על חבר שלה על שטויות ואני מנסה לגשר בינהם חודשים שהיא לא יצאה מהבית ואני יודעת שהיא בדיכאון ועצובה והיא לא משתפת אתמול היא הלכה לישון ממש מוקדם בחדר חשוך וזה כזה הזכיר לי את אמא שלי באתי אליה וחיבקתי אותה מלא זמן והיא לא התעוררה אני מנסה להבליג כי אני יודעת שאני חשובה לה מאוד אבל אתמול היה לי ממש קשה כי חבר שלה דאג לי ואמר לי לקחת מעיל והיא צעקה שמה זה לה הוא לא דאג ככה ואח"כ דיברנו איתה בטובתה ושוב היא צעקה :"יופי תגן עליה" (עליי). יצאתי בשקט מהבית וכשחזרתי היא ביקשה סליחה ושיש לה בעיות התנהגות. וזה לא מקרה יחיד. פעם חבר שלה אמר לי :"נולדת לבשת את המכנס הפוך" והיא כזה בשיא הרצינות :"אתה מסתכל לנולדת על התחת??" זה מחזיר אותי למילים של אמא שלי על אבא שלי שמתחיל איתי ואני כזה מתחילה להבין למה אני שונאת להרגיש אישה אבל אני מנסה ולא בא לי להיות אמא של אף אחת יותר וכל האלק לסביות שלי כנראה נובע ממשקעים יותר גדולים ופחדים וגועל אני רק רוצה לברוח אבל אני לא יכולה או רוצה. אני רוצה להישאר הפעם ולא לברוח. היא צריכה אותי. הלוואיי שתרגיש יותר טוב ותפסיק להרגיש קורבן. אבל זה הכאב שלה וההפרעת אישיות גבולית שהורסת לה כל דבר ובפנים וגם בחוץ היא הדבר הכי טהור שקיים. אני יודעת שבגלל זה קשה לי להתקרב לאנשים כי אז זה לקבל את החרא שלהם גם ולהישאר גם שזה פוגע בך אני ממש ממש משתדלת לא רק איתה אלא בכללי יש לי אפילו חברה חדשה חח כזאת שמדברים בטלפון אני מנסה למרות שזה לא קל לי וגם מוזר לפני כמה ימים שמעתי חתול מיילל עליתי לגג והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש זה שתמיד חשבתי שכשאעלה לבניין זה יהיה כדי לסיים את החיים ואז הבנתי שהדבר היחיד שיחזיק אותי פה שתלוי רק בי ולא באלוהים או פחד מעונש זה להציל כמה שיותר בעלי חיים ולהיות בעולם הזה בשבילם. פעם ראשונה שאני רוצה להגיד תודה על המקום כאן. וגאד כמה אני שונאת את המילה הזו "מקום" או שאומרים :"יש לך מקום כאן" אבל זה מה שמרגיש לי הכי בכנות אז תודה.
אבא שלי חולה. הכולסטרול שלו בשמיים. הוא הלך לרופא והוא אמר לו ש90 אחוז אצלו לא עובד. בצד של אבא שלי יש מלא מלא היסטוריה של התקפי לב והרופא אמר לו שהוא נמצא בסכנה. אני מתה מפחד.......... אני מפחדת שהוא לבד...אחיות שלו לא מדברות איתו ואחי גם לא אלא ממש ממש בקושי....... ועכשיו בת הזוג שלו עוברת לדרום אחרי שהוא עבר בשבילה לתל אביב ואח"כ שוב לנתניה........ חשבתי לגור אצלו ולטפל בו לפחות לדאוג שיאכל כמו שצריך אבל אני לא יצליח להתמודד עם הנסיעות וגם מפחיד לי מידי ומוזר לגור איתו לבד. אחותי ואני רבנו אתמול ריב ממש גדול. היא נכנסה לבית וצרחה כי אני וחבר שלה לא הבנו אותה נכון. לא צעקתי עליה בחזרה כי אני יודעת שזה עוד אחד מההתקפים שלה של התיסכול וחוץ מיזה אני אוהבת אותה והיא חזרה מהגשם קפואה אז היא בטח לא התכוונה. היא התנצלה. היא נפגעת מכל דבר. אני הולכת על ביצים כדי שהיא לא תיפגע. כבר אין לה חברות חוץ מאחת וגם חבר שלה אומר שלמה על כל דבר היא נפגעת. אני מנסה לראות את זה מהמבט שלה לחשוב אם יש סיבה שהיא תיפגע אבל אין. היא כל הזמן עצבנית על חבר שלה על שטויות ואני מנסה לגשר בינהם חודשים שהיא לא יצאה מהבית ואני יודעת שהיא בדיכאון ועצובה והיא לא משתפת אתמול היא הלכה לישון ממש מוקדם בחדר חשוך וזה כזה הזכיר לי את אמא שלי באתי אליה וחיבקתי אותה מלא זמן והיא לא התעוררה אני מנסה להבליג כי אני יודעת שאני חשובה לה מאוד אבל אתמול היה לי ממש קשה כי חבר שלה דאג לי ואמר לי לקחת מעיל והיא צעקה שמה זה לה הוא לא דאג ככה ואח"כ דיברנו איתה בטובתה ושוב היא צעקה :"יופי תגן עליה" (עליי). יצאתי בשקט מהבית וכשחזרתי היא ביקשה סליחה ושיש לה בעיות התנהגות. וזה לא מקרה יחיד. פעם חבר שלה אמר לי :"נולדת לבשת את המכנס הפוך" והיא כזה בשיא הרצינות :"אתה מסתכל לנולדת על התחת??" זה מחזיר אותי למילים של אמא שלי על אבא שלי שמתחיל איתי ואני כזה מתחילה להבין למה אני שונאת להרגיש אישה אבל אני מנסה ולא בא לי להיות אמא של אף אחת יותר וכל האלק לסביות שלי כנראה נובע ממשקעים יותר גדולים ופחדים וגועל אני רק רוצה לברוח אבל אני לא יכולה או רוצה. אני רוצה להישאר הפעם ולא לברוח. היא צריכה אותי. הלוואיי שתרגיש יותר טוב ותפסיק להרגיש קורבן. אבל זה הכאב שלה וההפרעת אישיות גבולית שהורסת לה כל דבר ובפנים וגם בחוץ היא הדבר הכי טהור שקיים. אני יודעת שבגלל זה קשה לי להתקרב לאנשים כי אז זה לקבל את החרא שלהם גם ולהישאר גם שזה פוגע בך אני ממש ממש משתדלת לא רק איתה אלא בכללי יש לי אפילו חברה חדשה חח כזאת שמדברים בטלפון אני מנסה למרות שזה לא קל לי וגם מוזר לפני כמה ימים שמעתי חתול מיילל עליתי לגג והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש זה שתמיד חשבתי שכשאעלה לבניין זה יהיה כדי לסיים את החיים ואז הבנתי שהדבר היחיד שיחזיק אותי פה שתלוי רק בי ולא באלוהים או פחד מעונש זה להציל כמה שיותר בעלי חיים ולהיות בעולם הזה בשבילם. פעם ראשונה שאני רוצה להגיד תודה על המקום כאן. וגאד כמה אני שונאת את המילה הזו "מקום" או שאומרים :"יש לך מקום כאן" אבל זה מה שמרגיש לי הכי בכנות אז תודה.
