קשה לי.

[קוקולה 19]

קשה לי.

וזה הכל.

 

[lital172]

מרגישים את הקושי,

מעט מילים אבל כאב חד שעובר דרכם. מה את עושה כדי להתגבר על הקושי?

 

[קוקולה 19]

מנסה

מנסה להמשיך בדרך טובה אבל זה הולך ונשמט ממני

 

[lital172]

במצבים כאלו

שמנסים להחזיק בטוב והדרך נהיית חשוכה, אני עוצרת הכל. מזכירה לעצמי למה אני בכלל מתחילה ללכת בדרך הזו, מה יתן לי אור שאני אגיע לשם ואעבור אותה. ואז נחה ומתחילה מחדש. בהרבה כוחות, רצון ותקווה. מה את אומרת?

 

[ג ר נ י ו ם]

ברור שזה נשמט, את צריכה הרבה יותר עזרה

ממה שיש לך עכשיו, אם אני מבינה את המצב נכון. אני מקווה שתקבלי אותה בקרוב. את מוזמנת לכתוב כאן יותר אם זה ייקל עלייך...

 

[No longer]

ספרי קצת?

את אצל סבתא? מה את עושה בימים אלה? (עם עצמך, עם האכילה, עם המחשבות.)

 

[קוקולה 19]

אני פשוט.....(תשובה כנה מידי. טריגר.)

טוב , מאז שיצאתי מצב הבדיקות רק השתפר ועלה , אבל המשקל לא.....אני לא מצליחה להביא את עצמי באמת להוסיף....ואני גם לא מצליחה לשנות לאוכל מהאנשורים.....כאילו אוכל הפך מפחיד אחרי כל הזמן הזה של הזונדה.....מפחדת להרגיש שוב רעב , כי זה מתפתח כשעוברים לאוכל , מתחילות להתפתח תחושות יותר נורמליות....ואותי זה מפחיד. ו...הכדורים כל הזמן קורצים לי , ולמרות שאני לא נוגעת בינתיים , הם שם , ואני לא מצליחה לזרוק אותם (כי הם מצרך נדיר ויקר ערך יותר מידי מאז שצריך בשבילם מרשמים

אני אצל סבתא , ומרגישה פה די טוב דווקא. סוג של תיקון. גם היחסים עם דודים שלי נעשו טובים פתאום אחרי שנים , ומהבחינה הזאת זה חיובי. אני גם מרגישה פה סוג של שקט שאין לי בבית. חזרתי לצייר , וליצור קצת , וגם באמת יש לי הרבה יותר כוח , למרות שהעלייה במשקל לא כזאת משמעותית. זה כנראה ההמוגלובין שעולה איכשהו. מה שכן , יש לי את רגעי השבירה , והם רבים.....רגעים שנראה לי שאני משתגעת....ואני חושבת שאני חייבת כדורים , למרות שאין פסיכיאטר שייתן לי משהו במשקל הזה. אבל אני באמת מרגישה לפעמים שאני על הסף......

 

[No longer]

אוקיי.

אז נשמע שכרגע את על מצב די סטטי שוב, גלית. וזה טוב, זה טוב כי זה לא הידרדרות, וכי במצב שלך, לשמור על יציבות *כלשהי* זה הישג. אבל אני רוצה שתצפי מעצמך, ותקווי לעצמך, ותרצי בשבילך, ו*תעשי* בשבילך, יותר ממצב סטטי. מה יכול להביא אותך למוכנות לקחת את זה עוד צעד קדימה? (ותצרי, תצרי כמה שאפשר. זה נראה לי מצויין.)

 

[ג ר נ י ו ם]

חולקת על התגובה שמעליי הפעם. ו-אוי.

כלומר, כל הדברים הטובים נשמעים טוב. אבל מעל לכל עומדים החיים שלך והסכנה שבה את מעמידה את עצמך שוב ושוב ושוב ושוב, ועוד פעם. להישאר במצב סטטי משמעו למות, רגשית אם לא פיזית, במקרה שלך. אז נחמד מאוד שאת מציירת ושיש לך קשר עם המשפחה, אבל כל עוד את לא מסוגלת לגייס את הדברים הבאמת יפים האלה לכדי עלייה ממשית במשקל, צר לי, אני לא מתלהבת. אני לא יודעת מה קרה בתה"ש, אבל אני מקווה מאוד בשבילך שאת עדיין ברשימת ההמתנה של הדסה, ושלא תצאי משם רגע לפני שהם יגידו לך שהם משחררים אותך, לא כי את מקרה אבוד ועדיף שתרקבי עד שתמותי (אפשר להירקב גם עם ציורים יפים ובני משפחה נחמדים, ואת יודעת את זה), אלא כי עשית צעדים אמיתיים של החלמה.

 

[קולדון]

טריגר...

מה את רוצה? את בחורה סופר אינטליגנטית, אבל מהבחינה הרגשית.... סוג של ילדה בת 3. את יודעת שאת יכולה למות ככה. את יודעת שגם אם לא תמותי אי אפשר באמת לנהל ככה חיים של בנאדם בוגר. זה מה שאת מנסה לייצור? מצב של ילדה בת 3 שתמיד יש מלא תשומת לב סביבה כי היא עוד שניה עומדת למות? שדואגים לה כל הזמן? או שלפחות את עושה את המקסימום כדי לוודא שידאגו לך קצת יותר? אני פשוט תוהה מכל ההודעות שלך שאי פעם קראתי כאן, מה (או מי?) יכול להיות עד כדי כך שווה את זה, כי מהנה זה בטח לא, אני בטוחה. ואני כותבת את זה.... בגלל שההודעה שלך אמנם כנה אבל מה נראה לי תהיה התגובה אליה? את כותבת שאת פאקינג לא אוכלת!! את כותבת את זה אחרי שבהודעות קודמות היה ברור שאת במשקל שאת היית אמורה כבר למות בו. ואת בנאדם חכם, את יודעת מה את אמורה לעשות. ואת בנאדם חזק, אם את לא מתה מפחד מכל הבלאגן שאת יוצרת לעצמך עכשיו מהבחינה הבריאותית.. איך את יכולה לפחד מרעב במצב הזה? לא נראה לי שבא לך למות. לא נראה לי שאת תתני לזה לקרות (אני מקווה וסומכת על האיטליגנציה שלך כלומר...) נראה לי שאת רוצה רק לשמר מצב שבו אנשים שמים לב מה קורה איתך, וזה כל כך עצוב בעיני שזו הדרך שלך לעשות את זה.

 

[אלומת האור]

גלית, שיקול הדעת שלך לא פועל לטובתך

אני שואלת את עצמי מה מפחיד אותך יותר, למות או להרגיש רעב... תחושות נורמליות מפחידות אותך? אם תמשיכי כך, בקרוב לא תהיינה תחושות נורמליות. גם לא תהיינה תחושות לא נורמליות. כשמתים לא מרגישים. ותעיפי את הכדורים האלה כבר. אני מקווה שכשתעשי את ההחלטה בין לחיות לבין למות, החלטה אקטיבית, מתוך נכונות לשינוי, כבר יהיה מאוחר מדיי והמוות יבחר בך. יש גבול כמה גוף יכול לשאת התעללות. אוף.

 

[אלומת האור]

ההחלטה בין לחיות לבין למות = התכוונתי לבחירה

בחיים, אם זה לא השתמע מדבריי. חד משמעית.

 

[I s t a r]

גלית

אני חושבת (אם אני זוכרת נכון) שאת יודעת טוב מאוד מה מצבך. טוב שחזרת לצייר וליצור וטוב שיש לך סוג של שקט. אבל..את יודעת , לא נעים לומר אולי אבל המוות מחכה לך מעבר לפינה. זה לא רומנטי, זה לא אקזוטי, זה לא מיוחד וזה לא שונה. זה סתם היעלמות עצובה ופיספוס אדיר וענק ומטורף של חיים שלמים. זה סתם לא להיות יותר. סתם עוד שם שנכתב איפשהו וזהו. יש דרכים יותר בונות ויותר יצירתיות ויותר כיפיות למשוך תשומת לב ולהיות נאהב, הדרך שבחרת בה לא תימשך עוד הרבה זמן לדעתי. חבל.

 

[ילדונת~]

ואני מספרת לעצמי שקרים?????