קשה לי
הי עינת, שוב באותו עניין,הדרישה לעשות הכללל לבד זה הולך ונעשה קשה,אני מותשת אחרי שבת איתה... למרות העידוד שלי ולמרות שאני מתאפקת הרבה פעמים ומאפשרת לה לנסות בתי בת ה-5 לא מרפה, לא מבקשת עזרה גם כשלא מצליחה וכועסת ובוכה כשאני עושה במקומה. אם בטעות אני למשל מרימה מהרצפה חפץ שלה, היא מחזירה לרצפה ומרימה היא....או כשאני מקריאה סיפור והופכת דף, היא מחזירה, ושוב הופכת, כל מיני דברים קטנים, אבל זה הופך לאובססיבי.... ויש גם את הדברים הגדולים, כמו שבבוקר אין לי זמן לחכות שתחגור את חגורת הבטיחות לבד , לוקח לה הרבה זמן ובבוקר אני מאוד ממהרת, אז אני חוגרת- צרחות ובכי, למרות שאני אומרת לה שאני יודעת שהיא כבר בוגרת ויודעת לבד פשוט אני כרגע מאוד ממהרת.... ואפרופו אובססיבי, אני מוטרדת מהתנהגות אובססיבית שלה- כמו לסדר לפני השינה על המיטה כל מיני בובות ופריטים קטנים בסדר מסוים, ואם זה זז מילימטר- היא צורחת ומתרגזת. או שהיא עוברת במעבר חציה- כמו בסרט שהיה עם ג'ק ניקולסון- היא דורכת רק על הלבנים, "כי היא לא אוהבת שחור...". אני לא יודעת איך להתמודד איתה !
הי עינת, שוב באותו עניין,הדרישה לעשות הכללל לבד זה הולך ונעשה קשה,אני מותשת אחרי שבת איתה... למרות העידוד שלי ולמרות שאני מתאפקת הרבה פעמים ומאפשרת לה לנסות בתי בת ה-5 לא מרפה, לא מבקשת עזרה גם כשלא מצליחה וכועסת ובוכה כשאני עושה במקומה. אם בטעות אני למשל מרימה מהרצפה חפץ שלה, היא מחזירה לרצפה ומרימה היא....או כשאני מקריאה סיפור והופכת דף, היא מחזירה, ושוב הופכת, כל מיני דברים קטנים, אבל זה הופך לאובססיבי.... ויש גם את הדברים הגדולים, כמו שבבוקר אין לי זמן לחכות שתחגור את חגורת הבטיחות לבד , לוקח לה הרבה זמן ובבוקר אני מאוד ממהרת, אז אני חוגרת- צרחות ובכי, למרות שאני אומרת לה שאני יודעת שהיא כבר בוגרת ויודעת לבד פשוט אני כרגע מאוד ממהרת.... ואפרופו אובססיבי, אני מוטרדת מהתנהגות אובססיבית שלה- כמו לסדר לפני השינה על המיטה כל מיני בובות ופריטים קטנים בסדר מסוים, ואם זה זז מילימטר- היא צורחת ומתרגזת. או שהיא עוברת במעבר חציה- כמו בסרט שהיה עם ג'ק ניקולסון- היא דורכת רק על הלבנים, "כי היא לא אוהבת שחור...". אני לא יודעת איך להתמודד איתה !
