1danidan1dan
New member
קשה לי...
>< קודם כל, אני חייב לציין שממש ממש קשה לי לכתוב פה. אני לא ממש חובב פורומים, בעיקר לא כאלו שסובבים סביב העדפה מינית, (שאף אחד לא יעלב כן? זה לא אתם זה אני) וזה ממש מוזר לי, אז תסלחו לי. אני כבר הרבה זמן מסתובב עם מטען (לא של פלאפון, מטען עם חיריק) על הלב ואני פשוט חייב לפרוק אותו, ואני חושב שפה זה הכי מתאים, למרות שאני יודע שרק התגובות שלכם יחזרו על עצמן ועל תגובות שכתבתם לאנשים קודמים..העיקר שירד לי מהלב. למי שזה קצת ארוך לו מוזמן לקפוץ למטה לסיכום ..P: ....השתשהות... זה עדיין קשה לי... ... *נשימה*. טוב, אז ככה. אני בן 18וחצי, כבר כתבתי פה פעם אחת ממזמן מזמן (אולי תחת שם אחר אפילו) וכמו שאמרתי אני לא ממש מתחבר לכל העניין הזה כמו כל מתבגר החיים שלי מסובכים, וכמו כל הומו הם אפילו יותר. התגייסתי לצבא לא מזמן, מה שחיכיתי לו כבר המון זמן, בעיקר בגלל שהקשר שלי עם החברים מהתיכון הולך ונחלש כבר הרבה זמן בגלל בעיות כאלו ואחרות שקשורות לנאמנות שלהם (יפורט בהמשך..חכו זה ארוך... P
התגייסתי, לכלל צה"לי, בריאות זה לא הצד החזק שלי. *לכל ההומואים שחוששים מהטירונות וזה, אני יכול לציין שזה לא כזה נורא, גם לא המקלחות, ולא צריך לדאוג יותר מידי* לצערי, לא התקבלתי למשהו מיוחד לפני הגיוס, בעיקר בגלל שהייתי מועמד למקצוע שדחה זימונים אחרים ושכבר נפסלתי ממנו היה קצת מאוחר לזימונים נוספים... צבא... עזבו... >< בכל מקרה, אחרי הרבה השתהויות ושטויות מצד הצבא התקבלתי לתפקיד ממש מבאס ומשעמם ששמו לא משנה כי בסופו של דבר אני פקידה. (כן, גם אם יקראו לי מש"ק לוק"ק מתקדם בחש"ל מקלש"ר של מז"י אני עדיין משדך ומקליד כל היום). אני שונא את התפקיד חסר המעוף, יוזמה ותוכן שלי וזה ממש מבאס אותי. אין לי ממש דרך לצאת מזה (למי שמכיר את המערכת הצבאית יודע עד כמה שזה בעייתי) ואני שבוז מזה כמו החיים. בנוסף, כמו שציינתי, אני די מנותק מרב החברים שהיו לי.. "די" זאת מילה די מזערית... אני ניתקתי קשר כמעט לגמרי עם רק החברים שלי (חוצמשלושה שהחליטו לגור ממש רחוק ואני רואה אותם פעם בשנים). החברים שלי לאחרונה התגלו כדו פרצופיים ודי לא נאמנים אל אף אחד מלבד לעצמם וזה עלה לי על העצבים..נמאס לי שלוקחים אותי כמובן מאליו כל הזמן ושאין לי על מי לסמוך מבינהם, ואחרי הרבה התלבטויות קשות וצ'אנסים שניים החלטתי שעדיף בלי חברים מאשר עם חברים כאלו נוראיים. ... מסתבר שגם בלי חברים לא משו... כמו כן, כפי שתיארתם לעצמי, אני נטול חיי אהבה וואטסוואבר, והרזומה שלי גם ריק. זה בעיקר נובע מהעובדה שאני פחדן כמו חתולה מוכה, עם הורים אובר-פרוטקטיב שיודעים שאניי הומו ולא ממש מאושרים מזה (מעבר להם אף אחד לא יודע...). אני כל כך רוצה כבר מישהו שאני אוכל לסמוך עליו בעינים עצומות, שתמיד יהיה בשבילי ונוכל לדבר על הכל.... ופשוט אין =\ אז זה סיכום בערך של הדברים.. אני ממש מדוכא בזמן האחרון, ומרגיש שאין לי עם מ לשתף את זה כי חברים כבר לא ממש נשארו לי. אני סובל כל יום במשרד בצבא (אפילו למרקר מילים לא משפר את ההרגשה שלי) וכשאני חוזר הביתה אין שום דבר או אף אחד שיכול לשפר את ההרגשה שלי. אני פשוט מרגיש כבוי לחלוטין בכל האספקטים. וזה חרא אני יודע ששומעים את זה פה הרבה, ואני יודע שאני לא היחיד.. אבל זהו, לפחות הצלחתי לספר את הכל מהכל פעם אחת לשם שינוי בתקווה שיוקל לי קצת. בתקווה שאחרי שאני אפרסם את זה אני ארגיש יותר טוב... 1danidan1dan
>< קודם כל, אני חייב לציין שממש ממש קשה לי לכתוב פה. אני לא ממש חובב פורומים, בעיקר לא כאלו שסובבים סביב העדפה מינית, (שאף אחד לא יעלב כן? זה לא אתם זה אני) וזה ממש מוזר לי, אז תסלחו לי. אני כבר הרבה זמן מסתובב עם מטען (לא של פלאפון, מטען עם חיריק) על הלב ואני פשוט חייב לפרוק אותו, ואני חושב שפה זה הכי מתאים, למרות שאני יודע שרק התגובות שלכם יחזרו על עצמן ועל תגובות שכתבתם לאנשים קודמים..העיקר שירד לי מהלב. למי שזה קצת ארוך לו מוזמן לקפוץ למטה לסיכום ..P: ....השתשהות... זה עדיין קשה לי... ... *נשימה*. טוב, אז ככה. אני בן 18וחצי, כבר כתבתי פה פעם אחת ממזמן מזמן (אולי תחת שם אחר אפילו) וכמו שאמרתי אני לא ממש מתחבר לכל העניין הזה כמו כל מתבגר החיים שלי מסובכים, וכמו כל הומו הם אפילו יותר. התגייסתי לצבא לא מזמן, מה שחיכיתי לו כבר המון זמן, בעיקר בגלל שהקשר שלי עם החברים מהתיכון הולך ונחלש כבר הרבה זמן בגלל בעיות כאלו ואחרות שקשורות לנאמנות שלהם (יפורט בהמשך..חכו זה ארוך... P
התגייסתי, לכלל צה"לי, בריאות זה לא הצד החזק שלי. *לכל ההומואים שחוששים מהטירונות וזה, אני יכול לציין שזה לא כזה נורא, גם לא המקלחות, ולא צריך לדאוג יותר מידי* לצערי, לא התקבלתי למשהו מיוחד לפני הגיוס, בעיקר בגלל שהייתי מועמד למקצוע שדחה זימונים אחרים ושכבר נפסלתי ממנו היה קצת מאוחר לזימונים נוספים... צבא... עזבו... >< בכל מקרה, אחרי הרבה השתהויות ושטויות מצד הצבא התקבלתי לתפקיד ממש מבאס ומשעמם ששמו לא משנה כי בסופו של דבר אני פקידה. (כן, גם אם יקראו לי מש"ק לוק"ק מתקדם בחש"ל מקלש"ר של מז"י אני עדיין משדך ומקליד כל היום). אני שונא את התפקיד חסר המעוף, יוזמה ותוכן שלי וזה ממש מבאס אותי. אין לי ממש דרך לצאת מזה (למי שמכיר את המערכת הצבאית יודע עד כמה שזה בעייתי) ואני שבוז מזה כמו החיים. בנוסף, כמו שציינתי, אני די מנותק מרב החברים שהיו לי.. "די" זאת מילה די מזערית... אני ניתקתי קשר כמעט לגמרי עם רק החברים שלי (חוצמשלושה שהחליטו לגור ממש רחוק ואני רואה אותם פעם בשנים). החברים שלי לאחרונה התגלו כדו פרצופיים ודי לא נאמנים אל אף אחד מלבד לעצמם וזה עלה לי על העצבים..נמאס לי שלוקחים אותי כמובן מאליו כל הזמן ושאין לי על מי לסמוך מבינהם, ואחרי הרבה התלבטויות קשות וצ'אנסים שניים החלטתי שעדיף בלי חברים מאשר עם חברים כאלו נוראיים. ... מסתבר שגם בלי חברים לא משו... כמו כן, כפי שתיארתם לעצמי, אני נטול חיי אהבה וואטסוואבר, והרזומה שלי גם ריק. זה בעיקר נובע מהעובדה שאני פחדן כמו חתולה מוכה, עם הורים אובר-פרוטקטיב שיודעים שאניי הומו ולא ממש מאושרים מזה (מעבר להם אף אחד לא יודע...). אני כל כך רוצה כבר מישהו שאני אוכל לסמוך עליו בעינים עצומות, שתמיד יהיה בשבילי ונוכל לדבר על הכל.... ופשוט אין =\ אז זה סיכום בערך של הדברים.. אני ממש מדוכא בזמן האחרון, ומרגיש שאין לי עם מ לשתף את זה כי חברים כבר לא ממש נשארו לי. אני סובל כל יום במשרד בצבא (אפילו למרקר מילים לא משפר את ההרגשה שלי) וכשאני חוזר הביתה אין שום דבר או אף אחד שיכול לשפר את ההרגשה שלי. אני פשוט מרגיש כבוי לחלוטין בכל האספקטים. וזה חרא אני יודע ששומעים את זה פה הרבה, ואני יודע שאני לא היחיד.. אבל זהו, לפחות הצלחתי לספר את הכל מהכל פעם אחת לשם שינוי בתקווה שיוקל לי קצת. בתקווה שאחרי שאני אפרסם את זה אני ארגיש יותר טוב... 1danidan1dan
