קשה לי

[פרפריגעגוע]

קשה לי ../images/Emo7.gif

היום היה לי קשה, כמעט כל יום קשה הבכי בגרון מוכן לצאת, אבל היום, יותר מתמיד כל הזמן עם תחושת מחנק בגרון שלא עוזבת... עשיתי את כל התיכמונים והתימרונים כדי להמשיך את היום, אבל כלום כאילו שזה משתלט עלי ואין לי שליטה. כאבים בחזה, מתנשפת כל הזמן והבכי כן הבכי שלא מפסיק....וכל הזמן להסתיר זאת מהבנות שלי, ולהראות כל הזמן חזות מחייכת ונחמדה. אני חשה כמו מי שנענשה עונש אכזרי כל כך ועל שום מה? מה חטאי? איזה רע עשיתי בעולם הזה? ואולי כן? אולי באמת עשיתי משהו ולכן עכשיו אני נענשת במשהו נוראי כזה?! לא יודעת למה כתבתי את זה אבל, אולי זה כדי לשחרר משהו מהלב? מקווה למחר טוב יותר וכוחות להמשך ושלא נוסיף עוד לכאוב!!!! את מלאך לבן בים כחול את השושנה שלא אקטוף

 

[מקווה לשלישי]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

פרפריגעגוע יקרה זה מה שאני מרגישה שאת צריכה עכשיו. חיבוק. כיון שאני נמצאת באותו מקום כמוך והתחושות דומות אני כל כך מבינה אותך. גם לי יש ימים כאלה. הגעתי למסקנה שאין מה לעשות. צריך לדעת לקבל אותם כחלק מהחיים שלנו עכשיו. היו לנו ימים כאלה ועוד יהיו. את מרגישה צורך לבכות-תבכי. את מרגישה צורך לצעוק- תצעקי. כל דבר שיעזור לך להשתחרר קצת מהמועקה.את חייבת את זה לעצמך. בקשר לתחושת העונש שלך. גם לי יש תמיד את אותם מחשבות- למה זה קרה לי. במה הייתי לא בסדר. שתינו יודעות שמחשבות כאלה לא מובילות לשום מקום ולא תורמות דבר. לא עשינו שום דבר.זה לא עונש על משהו שעשינו ואנחנו נצא מכל הסיפור הנורא הזה רק יותר מחוזקות בסוף. את תראי. בינתיים נשאר לי רק לחבק אותך ולקוות שתקומי מחר ליום חדש עם כוחות מחודשים.

 

[נגה15]

כל כך מוכר

כל כך מכירה את הימים האלה בהם המועקה לא מרפה לרגע. אפילו העיסוק השגרתי והאינטנסיבי עם הילדים (חוגים, חברים, שעורים) לא מצליח להסיח את הדעת מהכאב. הלואי והיו לי עצות מעשיות איך ניתן להקל. מחר יום חדש ואולי יהיה טוב יותר

. את כותבת שאת משתדלת להראות לבנות כל הזמן חזות מחייכת ונחמדה. אנשי מקצוע שהתייעצתי איתם דוקא המליצו לשתף את הילדים במה שעובר עלינו. לנו יש את הבן זוג לחלוק עימו ואילו הילדים לפעמים לבד עם האובדן והרי גם הם עברו משבר. חשוב שיקבלו דרך הכאב והעצב שלנו מסר שגם להם מותר להיות עצובים ולכאוב. ואולי זה יועיל גם לך כי תצטרכי להשקיע פחות אנרגיות בלהסתיר. האם התייעצתם עם אנשי מקצוע לגבי הילדים ? שולחת לך

גדול

 

[נגה15]

ושכחתי עוד משהו...

מאחלת לנו שלמפגש הבא נצטרף על תקן הריוניות

 

[Tנקר בל]

../images/Emo24.gif

יקרה, צר לי על היום הנורא שעברת.אני מקווה שהכתיבה אכן עזרה לך לפרק מעט את המועקה. אני מקווה שמחר יהיה יום טוב יותר. לגבי תחושת העונש - אני מעדיפה להסתכל על הצד שכנגד. לפי היהדות, החזק עובר נסיונות. ניתן לראות את זה בסיפורי התנ"ך - כל האבות והאמהות התנכיים, עברו סבל שאם חושבים עליו - הוא איום. במדרש מתייחסים לשאלה למה היה עליהם להתנסות בנסיונות כאלו, ועונים במשל - כשבא קונה לחנות, והמוכר רוצה להראות לו כמה הם חזקים - הוא יכה דווקא על הכלים החזקים הטובים והעמידים, ולא על אלו שהוא יודע שיש בהם "דפקט", אלו עם השריטות והפגיעות. אולי בגלל זה דווקא את עברת את הנסיון הקשה הזה - לא בגלל חטא. לא בגלל רע שעשית, אלא להיפך - כי היית טובה, ומישהו - אלוהים או ישות אחרת, שאליה התייחסת כמענישה - חשב שתוכלי לעמוד בנסיון הזה ולצמוח מתוכו? אני מאוד מאוד מסכימה עם הדברים שכתבה לך נגה לגבי שיתוף הילדים ברגשותייך. זה גם מה שאמרו לי, ולכן בניגוד לעמדת הסביבה, שאמרה לי להסתיר מילדי את מה שאני מרגישה - הם ידעו כשהייתי עצובה. זה תרם לא רק לי אלא בעיקר להם - הם ידעו שלגיטימי לכאוב, והיה להם אותי לשתף את רגשותיהם (זה הרי דו סטרי). אנחנו נוטים להגן על ילדינו, אבל לא תמיד זה אפשרי ולעיתים הרצון להגן - בעצם פוגע בהם.

 

[פרפריגעגוע]

תודה ../images/Emo140.gif

מכל ה

מקווה לשלישי נגה 15 וTנקר בל על התמיכה והמילים המעודדות והרצון להקל עלי את הכאב אשר כולן חולקות, לגבי הבנות שלי אולי את צודקת נגה שאני צריכה לשתף אותן וזה לגיטימי להראות כשכואבים אבל מאחר ומהתחלה דאגתי לכסות על השבר הנורא לא אוכל לפתוח זאת עכשיו ואצטרך להתמודד עם זה כך. Tנקר בל, אהבתי את המשל על המוכר זה באמת מיוחד להביט על המכות שלנו כמשהו שמחזק, לא חשבתי על זה כך. אתמול לאחר שכתבתי לכן פשוט כיביתי את המחשב ונכנסתי למיטה רציתי כל כך לישון כדי שהיום יגמר כבר. בעלי חוזר מאוד מאוחר מהעבודה כך שלא יצא לי לשתף אותו בכאבים,מה גם שהוא לא מסוגל כבר לשמוע אותם זה גם מכביד עליו למרות הרצון הטוב. יש לי חלום שחוזר על עצמו כל הזמן: יש לי תינוקת אבל אני לא מטפלת בה בכלל, לא מתייחסת אליה וכך אני מתעוררת בבהלה, איך אני מסוגלת אני אומרת לעצמי כאני מתעוררת ואז אני מגלה שבאמת אין לי תינוקת וזה שורף לי בלב. את התינוקת שלי ראיתי,נשמתי והשארתי אותה שם, ואולי זה הכאב הכי חזק שלי שיש לי תינוקת ואני לא מטפלת בה..... אני אומרת לעצמי כל הזמן יש לך שתי בנות מקסימות, בריאות, אבל משהו טוב ומיוחד כמו הבנות שלי לא יכול לכסות על התהום של התינוקת שהלכה לעולמים. אני רוצה אותה כל כך ואין...........אשתדל לקחת את הזמן לאט כמו שאמא שלי אומרת זה באמת יעזור... את מלאך לבן בים כחול את השושנה שלא אקטוף

 

[נגה15]

לפרפריגעגוע

רק אתמול כתבתי לך שאין לי עצות מעשיות, אבל היום החלטתי שדווקא עושה לי טוב לצאת קצת מהבית. כפי שכבר סיפרתי בעבר, לקחתי את מלוא התקופה של חופשת הלידה לה אני זכאית, כך שאני לא עובדת ואת רוב הזמן אני מעבירה בבית בעיסוק אינטנסיבי עם האובדן. היום התלוותי לפעילות כיתתית של בתי וחזרתי משם במצב רוח טוב. הגעתי למסקנה שעצם היציאה מהבית, המפגש עם האנשים, העיסוק בדברים שאינם נוגעים לאובדן, עושים לי טוב. החלטתי שאם כך, אולי כדאי שאתחיל לחפש סיבות לצאת מהבית. אקבע כל פעם עם חברה אחרת שפנויה בבוקר, אצא קצת לקניות. אולי תנסי גם את להתעסק טיפה פחות עם האובדן

מה דעתך

 

[פרפריגעגוע]

הי נגה

אני כל יום יוצאת מהבית,מכינה לי סדר יום , בבקר קמה מתלבשת מארגנת את הבנות ולוקחת אותן לבית הספר ומשם הליכה די ארוכה בשכונה אח"כ הביתה וכל יום מתוכנן אחרת, אני גם מכורה לעציצים והפרחים ששתלתי ביום שבו נפלו לי השמיים ועבודות יצירה למינהם בלי סוף ומה לא, העיקר לא להיות פנויה למחשבות. הבנות כבר ברבע לאחת מסיימות כך שב12:30 לקחת אותן ואח"כ ארוחת צהרים ושיעורים וחוגים ו... חוזרת הביתה ושוב הכאב חותך, הריקנות הזאת, אני יכולה לצחוק להנות לצאת עם חברה או עם בעלי לחזור הביתה ושוב אותו הדבר. אני כל כך רוצה להיות כבר בהריון להרגיש שוב את התחושה ולהעניק, יש בי המון נתינה ליצור הקטנטן הזה, זה נשאר תלוי אצלי מחכה להוציא החוצה, להרים לחבק ולנשום אותה, לכן אני כאן ולא בפורום אובדן, רוצה להיות שייכת לשמחה למרות הכל, רוצה לצאת מזה מהאובדן ולכן מרגישה שייכת לכאן ולא לשם. בתקווה שלכולן יהיה תינוק/ת בריאים שלמים בידיים. אמן. תודה נגה על התמיכה זה נותן המון. את מלאך לבן בים כחול את השושנה שלא אקטוף

 

[אמא של פילפילון]

איך היום../images/Emo35.gif

יש קצת הקלה

יש ימים שפשוטחייבים לבכות אותם, אחרת אי אפשר להמשיך הלאה. מקווה שבכית קצת והיום כבר יותר פשוט.

 

[פרפריגעגוע]

היום

היתה הקלה, פחות לחץ ומתח הלכתי לרופא והכל בסדר וקבלתי את ברכתו, כך שזה שימח אותי מאוד. יש לי אינדרומטרציוזיס כך שזה לא יהיה קל, אבל הרופא מקסים וזה מעודד מאוד. תודה על התמיכה. את מלאך לבן בים כחול את השושנה שלא אקטוף

 

[מקווה לשלישי]

פרפריגעגוע יקרה

כמה פעמים במשך היום כשהייתי שקועה עם עצמי ועם המחשבות שלי מצאתי את עצמי נזכרת בך ובמה שכתבת אתמול. חשבתי לי איך את היום ושמחתי לקרוא שהיום קצת פחות מעיק ואת מרגישה יותר טוב. אני לא יודעת איך את מתמודדת עם תינוקות קטנים של אחרים אבל אחרי שעבר זמן לא רב מצאתי את עצמי מוצאת הרבה נחמה בתינוקות של חברות. 5 חברות טובות שלי ילדו מאז האובדן שלי לפני שלושה וחצי חודשים.היה לא קל בהתחלה אבל מצאתי את עצמי נמשכת אליהם בימים קשים. פשוט מחבקת ומתפנקת איתם. נותן לי המון כוחות להמשיך ולהאמין שהריון נוסף יגיע. תחשבי על זה ככה...כל יום שעובר- מקרב אותך לאותו הריון מיוחל. והוא יגיע בסוף. את תראי. אין כל אפשרות אחרת. אולי אנחנו צריכות קצת פחות לחשוב על האובדן ולנסות לחשוב יותר על הצד החיובי. אני מנסה ואולי כדאי שגם את. מקווה שנעבור כאן ימים רבים בהשוואת ההריונות המשעממים שלנו

מחבקת אותך

 

[פרפריגעגוע]

מקווה לשלישי מתוקה../images/Emo140.gif

ראשית, תודה עבור תשומת ה

, לגבי תינוקות, אהבת חיי

, אני תמיד הייתי משוגעת על תינוקות וגם היום, כל תינוק/ת שאני רואה אני מתמוססת לגמרי, אצלנו בחברה הילדודס כבר "גדולים" הקטנים בני שנתיים אבל אני משוגעת עליהם. גיסתי צריכה ללדת כל רגע ואני בטוח אסניף את התינוקת כמה שניתן. מקווה שנשתעממם ביחד בהריון תקין בריא ובידיים מלאות באושר הנכסף

. דרך אגב, אני מאוד אוהבת את החתימה שלך, היא נוגעת ואמיתית. את מלאך לבן בים כחול את השושנה שלא אקטוף

 

[מקווה לשלישי]

אמן ואמן../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif