קשה לי

[babymmm]

בלונדה מתוקה לפעמים אני

מעדיפה שלא יראה את הקטן כי הוא גורם לו נזק יותר מתועלת אבל הילד פיתח אובססיה כלפיו -הוא יודע איך לגרום לזה.... ואם אפריד ביניהם הילד יפגע. אולי מ"שמים" מישהו דאג לך והרחיק אותו מכן

 

[blonda3]

אולי...../images/Emo20.gif

 

[קשת מחפשת ענן]

לא כדי../images/Emo2.gif

בלונדה בוקר טוב

אני אם חד הורית ל5 ילדים מקסימים. 4 מנישואים וקטנה מקשר לאחר הגירושים.... כ- שנתיים אחרי שהתגרשתי תבעתי את אבי ילדי(הגרוש) גם למזונות וגם להסדרי ביקור...תשובת השופטת היתה שאי אפשר להכריח אב לראות את ילדיו מכיוון שאין זה נחשב לזמן איכות עבור הילדים אם הוא איננו רוצה בכך! אני היום גרושה כ- 8 שנים ועדיין אין הוא רואה אותם בצורה קבועה אלא אחת לכמה חודשים.... ילדי כבר התרגלו לעניין...אך את רואה בעינהם את הכאב ואין באפשרותי לעזור להם...

 

[רות 2]

אהיה המירשעת הוירטולית

כי אינני מתכונת לתמוך ולחבק ....(נו זה בטח לא מפליא אותך בלונדה שאני כזו לעיתים...(אך מאחרוי זה בכל זאת מסתתרת כוונה טובה) את הרי יודעת .... שהוא קורא אותך ולעיתים אף מגיב לך... ואז אנו עדים להתנצחיותכם ו"לכביסה המלוכלכת" שלכם מעל דפי הפורום הזה ואחר.. בסנריום האחרון אם אני לא טועה... כל שדרשת וביקשת הוא שיפסיק להשתמש בך...כשי בא לו.. וכל שאר התיאורים ההתנגחותיים .... והנה עכשיו את באה עם מסר שיש בו הרבה לבד, וקושי בלבד הנוגע לגידול בתך מסר שבהחלט יכול לאותת לאותו אחד..(עם אובססיות ואו, הבנות משלו להבין שהוא חסר בפזל שלךאוקי נכון זכותך וזו דרכך להוציא החוצה... אבל את יותר מאחרים צריכה לחשוב פעמיים האם כתיבתך יכולה לגרום שוב להצקה אני בהחלט יכולה להתחבר ולהבין את כאבך.... אבל אני גם לא יכולה שלא לשים לב "לתכונה" הזו שמבלבלת אותך שגורמת לך שוב ושוב להיות עמוד שידרה חלש ולא יציב..... והוא השימוש "בלבד" של הילדה תרשי לי אחת ולתמיד לומר לך.. מה שמשום מה רבים לפני לא אמרו כי קשה לומר למישהו שכואב לו משהו שהוא מימילא יודע... הילדה הזו נולדה למציאות הזו !! זו המציאות היחידה שהיא מכירה לגדול עם אמא חד הורית...!! הנסיונות שלך שוב ושוב לחבר אותה למי שלא מעוניין הם אלה שיגרמו לה בסופו של דבר ל"סריטה"... -הרצון שלך לחבר אותה אליו נובע מהתנסותך האישית בתוך "משפחה שלמה" בנישואייך הראשונים בהם גידלתם ביחד לתקופת מה ביחד משפחה"נורמלית"אבא אמא וילדים ... - הרצון שלך הוא נורמלי וטיבעי... אך יש גבול עד כמה אפשר לקרב לבבות... נסי לבדוק האם למרות כאבך האישי את יכולה לשנות את דפוס החשיבה שילד חייב כזה דמות אב שגם ככה מעולם לא היא לו ,וגם ככה לא מעוניין אל תוך חייו

 

[M i c h a l y U S A]

צודקת רות../images/Emo45.gif

 

[חי יחידה]

../images/Emo41.gif

 

[blonda3]

הפעם../images/Emo124.gif../images/Emo45.gifבלי פחד../images/Emo70.gif

אני לא חושבת שהוא קורא אותי כאן הפעם כתבתי כי הוא סוף סוף נעלם והניח לי לזמן מה לא שמעתי ממנו וזה רק לטובה. בפורום השני הגבתי והבהרתי שאוי לו אם יתקרב אלי עכשיו וכתבתי גם שאינני מעונינת כרגע בשום קשר איתו מכל סוג שהוא. וזה למקרה שהוא כן קרא שם. כך שהפעם לא נראה לי שהוא יקרא פה ולא נראה לי גם שיענה. עובדה. בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הייתי משחררת לפורום הודעה כזאת הוא היה מתקשר ו/או בא והכל היה מתחיל מהתחלה. והפעם-כפי שקיוויתי..... היה שקט. וטוב שכך. כי זה מה שאני רוצה עכשיו שקט ממנו. ולכתוב כאן, ולהמשיך לכתוב ולהמשיך להתבטא בחופשיות כפי שאני רגילה, כפי שאני רוצה כפי שמגיע לי כאדם כי כאן אני יכולה לקבל איזו שהיא תמיכה ועובדה שאתמול כשהייתי זקוקה גם קיבלתי וזה מאד עזר. לא לכתוב כאן או שם או בכל מקום "בגללו" מבחינתי-זאת תבוסה זה נצחון שלו זה נצחון של האלימות שלו עלי ולזה אני לא מוכנה בשום אופן!!!! כאן זאת ה"במה" שלי. מקום לביטוי שלי כאן אני נמצאת. לכאן באתי בלעדיו וכאן אני נשארת וכותבת בלי בושה ובלי פחד ממנו. אני את הדרך שלי בלעדיו כבר עושה מזה זמן בשקט. עכשיו קצת משתפת. מותר לי. יוצאת מתוך הקונכיה... וחוזרת אליה... ושוב-תודה......

 

[M i c h a l y U S A]

אז

את יודעת בלונדה, אי אפשר לחייב אדם להיות אבא. יצר הנקמנות שלו בך לא יביא שום דבר טוב לילדה. מנסיונה של אימי: אימי זרקה את בעלה בשנת 57 ופגשה את אבי , אבי קבל שלושה ילדים מוכנים..קטנים שהגדולה ביניהם היתה בת 9. והוא היה אב למופת..האבא שכל ילד חלם עליו. השמחה שלו לגדל ילדים..לצור משפחה ..שנת 1958..היתה עד השמיים ללא גבול. אהבה ללא תנאים. הילדה שלך מתגעגעת..אך את יכולה ליצור לך חיים אחרים ולא להיות תלויה בגבר הזה שאין לו עמוד שידרה. את יכולה להעזר בעזרה מקצועית לעכשיו..והעתיד ..השמיים הם הגבול.

 

[just yael]

קראתי אותך ואת התגובות...

קולטת את המצוקה שלך, שמופיעה מפעם לפעם גם בשרשורים אחרים, בהקשר לאבי ביתך, בן זוגך לשעבר. יחד עם זאת גם נראה לי שהפעם את מערבבת מספר עניינים יחד. האחד...מצוקת הילדה, והרצון העז והכן שלך שיהיה לה אב נוכח בחייה ולא על הנייר השני....המשקעים שיש לך כלפיו כבן זוג, משקעים שאולי מובילים לצורך מהבטן לנקום באיזה אופן (צורך טבעי לכשעצמו כל עוד את מצליחה לשחרר כאן, ולא לממש בפועל, כי מן הסתם נקמה לא תעזור בכלום...) השלישי...המצוקה הכלכלית... והקושי שלך במימון צרכייך וצרכי הילדה, עם כל התסכול שנובע מכך והרביעי...הקושי שלך בלבד...בלגדל לבד...בלהיות לבד...שהוא גם כן טבעי לגמרי. כל הדברים הללו, טבעיים כל כך, אך מתערבבים כאן בדיון... רוצה להתייחס לעניין האבהות, הן בביקורים, וקשר עם הילדה, והן בפן הכלכלי, ז"א מזונות. לתבוע שיכיר בה ויקח אותה, את יכולה, אבל גבר שיקח ילדה מתוך צו בית משפט ולא מתוך צורך פנימי...איזה מן אבא הוא יהיה??? לא חושבת שזה האב שהיית רוצה לביתך. ואולי עדיף שתגדל לתוך מציאות של העדר אב, מאשר לפגוש אב שאינו מעוניין בנוכחותה בחייו. את תמיד יכולה להשאיר דלת פתוחה, ליום בו אולי יחשוב וירגיש אחרת, אך להכריח אותו...מיותר. באשר לפן הכלכלי. כסף הוא לא מילה גסה. אין ספק שהחיים שלכן, עם תוספת כספית קבועה כל חודש, יהיו נוחים יותר, רגועים יותר ויתאפשר לך להעניק לה יותר משאת יכולה לבד. דווקא כסף, זה משהו שאת יכולה לתבוע בזכות ולא בחסד, וגם להנות ממנו. אם כתבת רק כדי לשפוך את תסכולייך, לשחרר, לשתף...גם טוב, מקווה שהוקל לך.

 

[blonda3]

לא לנקום-חס וחלילה../images/Emo140.gif

יעלה... אולי אני מערבבת כמה דברים יחד ואולי לפעמים מערבבת בין מצוקות שלי למצוקות של הילדה אבל תמיד בודקת שוב את עצמי ואותה ותמיד שמחה לראות כשהילדה שלי שמחה וכל יום אני לומדת דברים חדשים. אני לא טיפוס של נקמות. הוא -כן. אני לא מחפשת לנקום בו אין לי צורך בכך. כשכתבתי על המחשבה לתבוע מזונות זה בא לי סוף סוף מתוך התובנה שזה פשוט מגיע לה-זה הכל. אני לא תובעת אותו היום וגם אם אעשה זאת בעתיד זה יהיה רק כשאדע שהוא כבר עלה על דרך המלך שהוא מפרנס את עצמו בכבוד שהוא מסודר. אני תמיד חושבת כמה צעדים קדימה. לגבי הסדרי ראייה וכו'. יש היום יחידת סיוע של גישור ואם אחליט לעשות איזה צעד זאת תהיה הדרך שלי. לא במלחמות.ובטח שלא בכפייה. את הדלת אשאיר פתוחה אבל רק בתנאי שהוא לא יעורר נגדי מלחמות -הא זה שתמיד איים. וכמובן שכרגע הדלת שלנו סגורה לאור מה שקרה עד לא מזמן. הוא הכועס הוא הממורמר הוא המאשים.הוא זה שהשתמט מאחריות. לא אני. הכתיבה אכן עוזרת לי כי בזכותה באה גם התמיכה שלכם. אתמול הוכחתי לעצמי שאני יכולה למרות הכל גם לשמח את הילדה בילינו עם חברה וילדיה הבת שלי מאד נהנתה. את החסך והגעגועים לאבא שלה זה לא ממלא-אבל לפחות כשמעבירים את הזמן בנעימים בפעילויות מהנות, בדברים טובים זה מקל. אז-תודה לך ותודה לכל מי שתמך.....