קשה לי:_(

[pizit10]

קשה לי:_(

שלום לכולם אני בת 26, והתחתנתי לפני 5 חודשים. אני ממש חייבת ייעוץ כי לא טוב לי בקשר. עברנו לגור יחד רק לאחר החתונה ואני מרגישה שבעלי לא מחויב לקשר. הוא אמנם נמצא בבית אך אני מרגישה שהוא תמיד רוצה לצאת, לא מנקה מיוזמתו או מסדר מיוזמתו. כלום לא נעשה בבית מתוך יוזמה. אני מרגישה דעיכה ברגשותיי כלפיו ואף חשבתי להתגרש. אמרתי לו שאני מרגישה שאין לי בעל, מן תחושה שרע לו איתי- הוא אמר שזה לא נכון ושינסה לדאוג שארגיש טוב יותר. אבל כלום לא שמתנה, הוא לא מנסה ותמיד "שוכח" או "לא מספיק" לשטוף כלים, לסדר, להיות בבית ועוד. אני מרגישה כבר שאני אוהבת אותו, הרגשות שלי כלפיו הם כלפי בן אנוש בכלל. אני גם לא נמשכת אליו יותר ומצטערת שבכלל התחתנתי עם כזה אדם שלא מספק לי בטחון בסיסי. חשוב לציין שאנו מצויים בטיפול זוגי מזה כשנה וושם אני מעלה את התחושות הקשות- הוא תמיד מבטיח לתת יותר בטחון אך לא עושה זאת. מה דעתכם? לחתוך?

 

[מריוס זכריה]

לחתוך כל כך מוקדם? לא!

השאלה שלך קצת מוזרה לי, למען האמת. היא לא מסתדרת לי עם זוג שנמצא שנה שלמה בטיפול. שנה זה המון זמן, ונשמע כאילו אתם נמצאים בנקודת ההתחלה. מוזר. לעצם העניין: אני חושב שאת מפרשת את חוסר העזרה שלו בבית בצורה שהיא לא בהכרח הפרשנות שלו, שלא לומר, הסיבה האמיתית. הרבה גברים הם כאלה, בגלל סדרי עדיפויות שונים (נקיון? סדר? שהכלים יחכו שבוע שבועיים), ולאו דווקא אדישות או חוסר מחוייבות אלייך. האמת, שקשה לצאת ראש בנושא הזה, שהמון זוגות נאבקים עליו. לכן טיפול רציני אמור ללכת לדברים העמוקים יותר, מתוך הנחה שכיזוזו הדברים העמוקים יותר, הדברים הללו גם כן יסתדרו. אם תפרטי קצת יותר, אולי תקבלי תגובות יותר ספציפיות, גם ממני. על על פנים - לא הייתי מוותר על קשר כל כך מהר. אה, עוד שאלה: אם אתם בטיפול כבר שנה, והתחתנתם רק לפני 5 חודשים - למה רצתפם להתחתן אם כלום לא זז לטובה בקשר? או שדברים אחרים כן השתפרו?

 

[נומלה]

כל עוד את תקחי את תפקיד האמא

הוא יקח את תפקיד הילד. כל עוד את תקחי את כל האחריות על ניהול עניני הבית הוא לא יקח כלום. הפתרון הוא חלוקת הנטל כך שכל אחד אחראי לחלק שלו. זה אומר שאם הוא אחראי לכבס את לא אומרת לו מתי, איך וכמה אלא מתאלמת מכל הנושא ו"לא רואה" בגדים מלוכלכים. כשכל הבגדים יהיו מלוכלכים הוא יכבס. אבל את צריכה לתת לו את האחריות לכמה נושאים ולא להתערב. ואני רק שאלה: אתם נמצאים בטיפול כבר שנה. המצב לא יציב. מה בער כלכך להתחתן?

 

[restart2]

מחויבות לקשר

היי את כותבת שיש לך אכזבה גדולה מהקשר ביניכם לאחר החתונה, כשעברתם להתגורר יחדיו. אולי בטיפול תעלי את נושא המחויבות מהו מבחינתך מה הציםיות/רצונות שלך בזוגיות ומה הפער. כמו כן את תחושת חוסר הבטחון הבסיסית שציינת. אלה מושגים שכול אדם מפרש באופן סובייקטיבי. הגישה שלך לחיים לסיפוק הצרכים שונה מבנזוגך. תיקשורת איכותית יכולה להוביל לשינוי. משני הצדדים. בהצלחה

 

[restart2]

ובאותו עניין..

למה מתכוננים לערב החתונה ולא לחיי הנישואים? בבלוג כאן אירית שעל

 

[הנזם הכחול]

איך התחתנת עם מישהו שאת צריכה טיפול זוגי איתו

בגיל 26?!

 

[אייבורי]

בהחלט

שלא כמו קודמי, אין לי ספק שאינך באמת בנויה לזוגיות ויש לך עוד הרבה להתבגר. לדעתי לא תוכלי לעשות זאת במסגרת הקשר הנוכחי ורק תאמללי אותך אותו ואם יוולד תינוק גם אותו. עדיף שתחתכי ותצילי את בעלך ואותך.

 

[czar]

../images/Emo45.gif

 

[niva99]

מה אהבת בו בהתחלה ? למה התחתנתם ?

הרי לא יתכן שפתאום אאוט אוף דה בלו - התחילו לצוץ בעיות. את מספרת שאתם כבר שנה בטיפול - אך נשואים 5 חודשים - סימן שעוד לפני שנישאת ידעת שמשהו לא בסדר . ולמרות זאת בחרת להתחתן איתו במחשבה ש... מה חשבת שיקרה ? שאחרי טקס החופה הוא ישתנה ויהפך לבן אדם אחר ?

 

[מיציפיצי1]

קראתי את מה שכתבת

ואני מתרשמת שהבעל שלך הוא גבר רגיל ונורמאלי, שזה אומר "לא במיוחד מורכב ומתוחכם מבחינה ריגשית" . הוא אומר שהוא אוהב, הוא אומר שאיכפת לו ושהוא מחוייב לקשר - תאמיני לו. אל תראי באדישות שלו או באי האיכפתיות שלו מסדר וניקיון או מהעובדה שהוא לא יוזם, סימנים לכך שהוא לא אוהב, לא קשור ולא מחוייב, אילו אמות המידה שלך ויהיה לא נכון לבחון אותו לפיהן. זה כאילו שהוא יגיד שאם את לא צופה איתו בהתלהבות במשחק כדורגל זה אומר שאת לא אוהבת אותו, לא איכפת לך מהקשר ואינך מחוייבת לו. נראה שאת הכנסת את עצמך לסוג של אומללות כי החיים איתו לא דומים לתסריט שדימיינת לפני החתונה, את חשבת שהכל יתנהל כמו שאת חושבת שנכון לנהל חיים משותפים והוא בא עם תמונה אחרת לגמרי (או מהכרותי עם גברים, בא בלי שום תמונה בכלל, כאמור הדמיון והרגש אצלם פועלים אחרת לגמרי...). תקחי בחשבון שיש דברים בחיים שחשובים לך והוא בכלל לא רואה אותם : כלים בכיור, תאריך יום ההולדת שלך, מקרר ריק : תביני הוא לא אשם, אילו דברים שיושבים על ה"כתם העיוור" שלו ואת תצטרכי לבחור אם להעלב מזה שהוא לא רואה את הדברים הללו או ללמוד לחיות עם זה. אני כמובן לא טוענת שאת צריכה לעשות הכל בבית, אפשר וצריך "לאלף" אותו לבצע מס' פעולות בסיסיות בתחזוקה, אבל אל תצפי שהוא יזום משהו בעניין. כנ"ל בעניין יוזמות אחרות : אם חשוב לך שתצאו לנופש, פשוט תקבעי מועד, תצאו ותהנו - אל תשבי ותחכי שהוא ייזום. אם חשוב לך שיתייחס ליום הנישואים שלכם, אל תעשי לו מבחן זיכרון בתאריכים (הוא הולך להיכשל) - פשוט תזכירי לו את התאריך ותגידי לו שאת תשמחי לעשות משהו מיוחד ביום הזה. בקיצור, הטיפול שאת צריכה זה לא טיפול זוגי אלא טיפול אישי של פרידה מהפנטזיה וקבלת המציאות. להבין שאם הבחור כאן ואיתך ולא קם והלך עדיין (למרות שנראה שאת ממש נודניקית וחופרת), זה סימן מספיק לכך שהוא אוהב ומחוייב. לא הייתי חושבת בשלב זה על פרידה, הרי התחתנת איתו ממש לא מזמן, מאהבה (אני מקווה), אז כנראה שיש בו דברים שטובים ונכונים לך, את רק צריכה להיזכר איך לראות אותם ולהנות מהם כמו שנהנית לפני החתונה.

 

[קינמווון]

למסגר את תגובתך!

 

[seeyou]

"התחתנתי לפני 5 חודשים-בטיפול זוגי מזה כשנה"

ובנוסף"לא נמשכת אליו יותר" ועדיין שואלת האם "לחתוך"?

? איך היו היחסים בין ההורים בבית שאת גדלת? מי הבטיח לך גן שושנים בגיל ההתבגרות שלך? למה רצית בכלל להתחתן? מי בחר לך את החתן? יוסי

 

[הנזם הכחול]

כנראה שהיא נורא רצתה שימלה לבנה מגלית לוי

אולם עם בר אקטיבי ו-600 מוזמנים סידורי פרחים ב-10.000 שקל צ'קים די.ג'יי הכי טוב בארץ להיות נסיכה ליום אחד חלומות צריך להגשים, גם אם החתן לא משהו.

 

[seeyou]

אדם משקיע יותר מחשבה עבור טיול לחו"ל מאשר

לחיים שלו. אמת, הרבה בנות חולמות על המעמד של החתונה (כמו באגדות של הילדות) ולא על מה שקורה למחרת החתונה-שלא לדבר על החיים אחרי שבאים ילדים לעולם. יוסי

 

[מלודי6]

הכל עניין של זמן

עד שזה יתפורר לגמרי. לרוב, בעיות לפני נישואים נשארות ואף גדלות. אם את לא מרגישה ביטחון בקשר – את גם לא תרגישי אם הוא יוסיף כמויות של מטלות ויוזמות לשם הוכחה. חוסר הביטחון פעל עוד לפני הנישואין, וזאת לדעתי הסיבה שהוא הציע לך נישואין ונישאתם. סוג של הוכחה למענך שהוא מחויב ואוהב. רק כשההוכחה הזאת, כמו כל הוכחה אחרת, לא שווה כלום אם את לא מרגישה זאת. תמיד תבקשי ותדרשי עוד. זה מצב של חוסר שובע, כי הרי כשמרגישים אהבה וביטחון לא צריכים להוכיח זאת. יש אנשים שזה פשוט האופי שלהם. הם לא יוזמים. תבדקי את הדינמיקה המשפחתית של הוריו ובינו לבין משפחתו; תבדקי את הדינמיקה שלו עם חבריו. האם הוא בדר"כ אדם יוזם או שמובל ע"י אחרים? וכן דברים אחרים שמפריעים לך. לראות האם ישנה הקבלה. יכול להיות שפשוט כך הוא. ואז אין לך מה לעשות. זה האופי שלו ושום דבר לא ישתנה. רק מה שכן, צאי מנקודת ההנחה שחובתו לספק לך ביטחון בסיסי. ביטחון הוא משהו שמתפתח לא מהוכחה, אלא מההתפתחות הזוגיות בעלת רבדים שונים ומגוונים. אין פה אחד שחייב להראות או לתת בהקבלה סימטרית. או שהביטחון קיים או שהוא איננו – ואז שום הוכחה לא תעזור.

 

[מדען טילים סובייטי]

מה זה משנה

מה נגיד? בואי נראה מה היה לנו - אתם בטיפול כבר שנה, מזה נשואים וחיים ביחד חמישה חודשים, הוא לא נותן לך בטחון ואת כבר לא אוהבת אותו ונמשכת אליו ובקיצור - אין לך מושג מה את עושה. הצעתי, לכן - קחי לעצמך מנהל אישי שתמורת כמה גרושים יקבל בשבילך החלטות, הכישורים לא חשובים - קשה לי לראות מישהו עושה בעניין הזה עבודה פחות טובה ממך.

 

[אורית כרמי ארואטי]

זה לא בהכרח מעיד על חוסר מחוייבות

את כותבת שאת מרגישה שהוא לא מחוייב לקשר. את מפרשת את הדברים שהוא עושה כחוסר מחוייבות. אני לא באמת יודעת מה הוא מרגיש כי הוא לא כתב כאן כלום אבל יש יותר מפרשנות אחת שאפשר לתת להתנהגות שלו. יכול להיות שהוא לגמרי מחוייב (הרי בחר להתחתן איתך וזה לא היה כל כך מזמן) אבל מראה את זה בדרכים אחרות... בתחילת זוגיות ומעבר למגורים משותפים יש המון חיכוכים סביב דברים שקשורים לבית וזה לרוב כי כל צד מנסה לקבוע כללי בסיס שיהיו כמה שיותר מותאמים לרצונות שלו. בהדרגה, במערכות יחסים טובות ושיש בהן תקשורת, מוצאים את העמק השווה וכל אחד מתגמש קצת לטובת השני ומשלים גם עם היעדרה של ההתאמה המוחלטת. אני חושבת שיכול להיות שאתפשוט בתוך הסערה הזו. ממש לא הייתי ממליצה למהר להפרד, אבל כן שווה להיעזר בזה שאתם בטיפול ולבנות בית של שיתוף ותקשורת. סביר להניח שתמיד תהיי יותר דומיננטית בניהול הבית כי כנראה שניהול הבית יותר חשוב בעיניך מאשר בעיניו ואולי את גם יותר טובה בזה. זה לא אומר שאת לא חשובה לו או שהוא פחות מחוייב. הוא כן צריך להיות שותף ולהבין שחלק מהאחריות גם עליו. זה לא חייב להיות חצי חצי שווה בשווה תמיד. אולי יש דברים אחרים שהוא עושה יותר ואת פחות וגם זה בסדר.בזוגיות משלימים אחד את השני. כל אחד טוב בדברים אחרים וגם רואה דברים קצת אחרת וכל אחד צריך לתרום את חלקו.

 

[מפלצת או ילדה]

טוב, הבנתי

חצי שנה בתוך טיפול זוגי, לא זז כלום, חשבת שחתונה 'תחייב' אותו לספק לך 'בטחון בסיסי', אבל גם הציפייה הזאת התרסקה לרסיסים, וכלום לא עוזר לקשור אותו לרגל. את מנסה לאלף אותו "לעשות הכל יחד, לבשל יחד, לנקות יחד, הכל עושים יחד, כל יום משהו אחר" <כל הזכויות שמורות להניה המהממת>, והוא בורח החוצה, נמלט מבין אצבעותיך, ומערער לך את הבטחון הכי בסיסי ביכולתך אי פעם להצליח לקרקע אותו. הבעיה היא לא בו, וגם טיפול זוגי הוא די בזבוז זמן וכסף. את צריכה טיפול אישי, שיעזור לך להבין למה את צריכה לידך אנשים שקשורים אליך ומרצים אותך באופן טוטלי מצד אחד, ומצד שני בוחרת לך את האנשים שהם בדיוק ההפך, כאלה שאת צריכה 'להילחם' בהם כדי שיהיו איתך כמו שאת זקוקה בנפש פנימה. את הדפוס הזה של לבחור אנשים לא קשורים ולא נגישים ולהיזדקק להם את צריכה לשבור, לא את הבחור, שגם הוא כנראה צריך אחת שכל הזמן תשחק איתו ב'תפסי אותי'. ברגע שירד ממך עומס הציפייה, יש סיכוי שגם הכעס שהורס כל משיכה ידעך, ותוכלי לתקשר איתו ממקום יותר מאוזן, בטוח ובשל להידברות בוגרת.

 

[pizit10]

לכל המגיבים

לכל המגיבים שלום למען האמת ציפיתי לקבל פחות תגובות ממה שקבלתי ואני מודה לכל מי שהגיב. נדהמתי לגלות שהיו כמה תגובות (לא כולן כמובן) ממש מזלזלות- בהתייחס לגילי הצעיר, ל"לרוץ להתחתן", טיפול אישי, טמטום שלי וכו'. מה שבטוח, שמי שכתב דברים מסוג זה לא מבין ולו דבר בנפשו של האדם: אני בעצמי מטפלת (ואני לא רוצה להרחיב מטעמי פרטיות), מודעת מאד לחשיבות של טיפול ולכן גם הולכת לכזה בעצמי. אמנם אני צעירה זה נכון, אבל זה לא אומר כלום על הבחירות או על יכולת הבחירה שלי. אולי השאלה אם לחתוך הייתה בוטה או דרשה תגובה מיידית, אבל לא שופטים אדם כל כך מהר ומסיקים מיד על הבגרות שלו או על הבשלות הרגשית שלו. אולי מי ששופט כל כך מהר ומציע "פסיכולוגיה בגרוש" שילך לפסיכולוג ולא בגרוש.

 

[לנושנוש]

מדהימה אותי התשובה שלך...

נשאלו פה כמה שאלות מאוד רציניות לגבי הקשר ולמה בחרתם להתחתן בהנחה שלא חל שיפור ביחסים?? ועוד כמה. במקום זה את בחרת "להיכנס" בכל מי שלא ענה לטעמך. בהחלט משונה.