אוקסימורון3
New member
קשה לי לתאר לעצמי
איך אגיב כשהילדים ידברו על החבר\בן הזוג של "אמא".... במהלך שיחה היום,עלה הנושא בהקשר של קבלת בן הזוג של הצד השני.ושל יחס הילדים אליו. זו תחושה די קשה וחדשה שאינה מוכרת לי, מצד אחד מהמקום הכי אינטרסנטי הייתי שמח לדעת שהיא מצאה בן זוג שהוא בנאדם טוב,ומפגין יחס טוב לילדי,ושהם שמחים לשהות במחיצתו. ומצד שני,יש חשש לא מופרך ממש,לגבי קבלת הדבר עצמו כשהילדים ידברו עליו בהערצה מסויימת,שהוא קנה לי את זה,ולקח אותי לשם. אולי אפילו קנאה ברמה מסויימת,ואולי גם החשש לכרסום במעמד שלי כאבא האהוב. מן תחושה שכזו שמישהו מנסה למלא את מקומי כשאני עדיין שם ובכלל לא ביקשתי זאת. האם זה ידמה למעין הרגשה של תחרות סמויה...?אולי יגרום לרצון להוכיח עדיפות על פניו ? לדעת שאני עדיין הזכר האלפא בעיניהם ? אמנם כשנגיע לגשר נעבור אותו איכשהו,אבל עדיין,הרהורים בנושא לא מזיקים,ואולי גם עוזרים להתכונן נפשית לדבר.
איך אגיב כשהילדים ידברו על החבר\בן הזוג של "אמא".... במהלך שיחה היום,עלה הנושא בהקשר של קבלת בן הזוג של הצד השני.ושל יחס הילדים אליו. זו תחושה די קשה וחדשה שאינה מוכרת לי, מצד אחד מהמקום הכי אינטרסנטי הייתי שמח לדעת שהיא מצאה בן זוג שהוא בנאדם טוב,ומפגין יחס טוב לילדי,ושהם שמחים לשהות במחיצתו. ומצד שני,יש חשש לא מופרך ממש,לגבי קבלת הדבר עצמו כשהילדים ידברו עליו בהערצה מסויימת,שהוא קנה לי את זה,ולקח אותי לשם. אולי אפילו קנאה ברמה מסויימת,ואולי גם החשש לכרסום במעמד שלי כאבא האהוב. מן תחושה שכזו שמישהו מנסה למלא את מקומי כשאני עדיין שם ובכלל לא ביקשתי זאת. האם זה ידמה למעין הרגשה של תחרות סמויה...?אולי יגרום לרצון להוכיח עדיפות על פניו ? לדעת שאני עדיין הזכר האלפא בעיניהם ? אמנם כשנגיע לגשר נעבור אותו איכשהו,אבל עדיין,הרהורים בנושא לא מזיקים,ואולי גם עוזרים להתכונן נפשית לדבר.
