קשה לי להתמודד
היינו יחד שנתיים וחצי היו לנו הרבה עליות וירידות בקשר אבל כמעט ולא רבנו. היו לי התלבטויות רבות בקשר לקשר מזה תקופה ארוכה. עבדנו יחד וחשבתי שזה קצת פוגע לנו בקשר. חיכיתי בכיליון עיניים שכבר לא נעבוד יחד ושהקשר שלנו יהיה חזק יותר. זה קרה.. ופתאום שנינו נהיינו עסוקים בדברים שונים אבל במקום שהשיתוף יהיה יותר משמעותי ויותר חוויתי דיברנו פחות. לאט לאט הרגשתי שמתגבשת בליבי התחושה שלא נוכל להיות יחד. נורא רציתי להיות איתו. באמת שניסיתי כל מה שיכולתי כדי שליבי יבחר בכך פעמים רבות התפללתי לחוש ככה. אני אוהבת אותו ברמה מסויימת מאוד. הרגשתי נורא, שהוא כל כך אוהב אותי ואני לא יכולה להחזיר לו במאה אחוז באותה המטבע. למרות שהוא אהב אותי הוא קצת התרחק..אולי הרגיש משהו בי. הוא נורא רצה לדעת שאנחנו מתקדמים לאנשהו ואותי הרגו ההתלבטויות. הרגשתי רע כל כך. בסופ"ש נפרדנו. זה היה כל כך קשה. הבנתי שמוטב שאשחרר אותו כי אני לא יודעת אם אוכל לחזור לאהבתי הישנה והגדולה אליו. התחבקנו כשעה והרגשתי איך לגופי קשה להיפרד ממנו. הוא היה גם בפרידה כזה בחור מדהים..המשיך לחשוב עליי במקום על עצמו. אני יודעת שאני הבאתי את זה על עצמי, אני זאת שיצרה את הפרידה אבל נורא קשה לי להתמודד עם זה. הלב שלי מרגיש מכווץ, יש לי כאבים בחזה כאילו תקועה לי שם סכין גדולה. אני משתגעת ויוצאת כל כמה שעות החוצה לעשות סיבובים כדי להשקיט קצת את הראש. דואגת לו כל כך...רוצה שיהיה לו טוב. רוצה לעשות לו טוב. כל הזמן נזכרת בתקופות שהיה לנו טוב והיינו מאושרים. קשה לי לנהל את היום שלי בלעדיו. בלי שהוא ישב איתי או יישן איתי. הוא החבר הראשון שלי ומעולם לא חוויתי משהו כזה. נורא קשה לי לעמוד בזה. נורא מפחדת עליו. הוא היה החבר הכי טוב שלי ועכשיו הוא כבר לא שם. מנסה לא להציק לו, לא להתקשר, לא לשלוח הודעות שלא להקשות עליו.. לא מצליחה להתרכז בלימודים ואין לי חשק לעשות כלום.. לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה הוא כל כך חזק. כל כך מתגעגעת לראות את הפנים שלו ולשמוע את קולו. איך מתמודדים???
היינו יחד שנתיים וחצי היו לנו הרבה עליות וירידות בקשר אבל כמעט ולא רבנו. היו לי התלבטויות רבות בקשר לקשר מזה תקופה ארוכה. עבדנו יחד וחשבתי שזה קצת פוגע לנו בקשר. חיכיתי בכיליון עיניים שכבר לא נעבוד יחד ושהקשר שלנו יהיה חזק יותר. זה קרה.. ופתאום שנינו נהיינו עסוקים בדברים שונים אבל במקום שהשיתוף יהיה יותר משמעותי ויותר חוויתי דיברנו פחות. לאט לאט הרגשתי שמתגבשת בליבי התחושה שלא נוכל להיות יחד. נורא רציתי להיות איתו. באמת שניסיתי כל מה שיכולתי כדי שליבי יבחר בכך פעמים רבות התפללתי לחוש ככה. אני אוהבת אותו ברמה מסויימת מאוד. הרגשתי נורא, שהוא כל כך אוהב אותי ואני לא יכולה להחזיר לו במאה אחוז באותה המטבע. למרות שהוא אהב אותי הוא קצת התרחק..אולי הרגיש משהו בי. הוא נורא רצה לדעת שאנחנו מתקדמים לאנשהו ואותי הרגו ההתלבטויות. הרגשתי רע כל כך. בסופ"ש נפרדנו. זה היה כל כך קשה. הבנתי שמוטב שאשחרר אותו כי אני לא יודעת אם אוכל לחזור לאהבתי הישנה והגדולה אליו. התחבקנו כשעה והרגשתי איך לגופי קשה להיפרד ממנו. הוא היה גם בפרידה כזה בחור מדהים..המשיך לחשוב עליי במקום על עצמו. אני יודעת שאני הבאתי את זה על עצמי, אני זאת שיצרה את הפרידה אבל נורא קשה לי להתמודד עם זה. הלב שלי מרגיש מכווץ, יש לי כאבים בחזה כאילו תקועה לי שם סכין גדולה. אני משתגעת ויוצאת כל כמה שעות החוצה לעשות סיבובים כדי להשקיט קצת את הראש. דואגת לו כל כך...רוצה שיהיה לו טוב. רוצה לעשות לו טוב. כל הזמן נזכרת בתקופות שהיה לנו טוב והיינו מאושרים. קשה לי לנהל את היום שלי בלעדיו. בלי שהוא ישב איתי או יישן איתי. הוא החבר הראשון שלי ומעולם לא חוויתי משהו כזה. נורא קשה לי לעמוד בזה. נורא מפחדת עליו. הוא היה החבר הכי טוב שלי ועכשיו הוא כבר לא שם. מנסה לא להציק לו, לא להתקשר, לא לשלוח הודעות שלא להקשות עליו.. לא מצליחה להתרכז בלימודים ואין לי חשק לעשות כלום.. לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה הוא כל כך חזק. כל כך מתגעגעת לראות את הפנים שלו ולשמוע את קולו. איך מתמודדים???