shani hadad1
New member
קשה לי כל כך ...../images/Emo7.gif
זה סיפור קצת ארוך זה התחיל בגיל 13 בערך .. הוא היה בן 16 הכרנו באינטרנט ונפגשנו אחרי חודש וחצי ומפה התחילה אהבה כל כך גדולה אהבה שנמשכה 5 שנים בלי להיפרד אפילו ליום אחד ! עברנו הכל ביחד אנחנו לא מאותה עיר הוא התגייס לפני שנתיים ו 8 חודשים לקרבי עברנו הכל התגברנו על כל המכשולים , היו לנו המון ריבים אבל תמיד ידענו להשלים ולהתגבר על כל הבעיות שלנו ואף פעם הנושא של פרידה לא עלה . לפני פחות משנה ובמשך כל השנה הכל כל כמה חודשים בערך היינו רבים ומגיעים לקיצוניות ותמיד היינו "כמעט נפרדים " . לפני 3 חודשים זאת הייתה הפעם האחרונה ש"כמעט נפרדנו " הוא טען שאני חסרת ביטחון ושאולי הוא מעכב אותי ושאני צריכה לצמוח ולהתפתח בלעדיו .. בקיצור אמרתי לו שאולי זה שאנחנו מודעים לבעיה שלי אפשר לפתור אותה ביחד ושניתן צ'אנס לקשר וזה מה שהיה באמת .. ביום ראשון האחרון ( ביום הולדת שלו) רבנו ריב רציני לא חשוב עכשיו למה והוא דיבר אלי ממש מגעיל וסילק אותי מהבית מרוב כעס ולא דיברנו עד יום שישי , בשבת התחלנו לדבר שוב על פרידה או על פסק זמן לחשוב.. הוא אמר שאולי אם ניקח פסק זמן הוא יבין כמה אני דבר טוב וכמה הוא צריך אותי אז החלטנו שנפרדים לכמה זמן ואחרי שניתקנו את הטלפון הוא שלח לי SMS " את בחיים לא תצאי לי מהלב " וזה שבר אותי כל כך ולא הגבתי על ההודעה.. ישבתי בוכה כל הלילה וחשבתי והגעתי למסקנות שאולי בגלל שנכנסתי לקשר בגיל כל כך צעיר לא הספקתי לבנות את האישיות שלי ואת התחביבים שלי ובקושי הכרתי את עצמי ובגלל זה אין לנו דברים משותפים ששנינו אוהבים כי אני בעצמי לא יודעת מה אני אוהבת והתקשורת בנינו על הפנים ומפה באים כל הריבים האלה .. וכניראה שעד עכשיו הדחקנו את זה.. בקיצור אמרתי לו שאני חושבת שבגלל שנכנסתי לקשר בגיל כל כך צעיר לא בניתי אישיות משל עצמי ושאני חושבת שאם ניקח פסק זמן אולי אני יבנה את עצמי בלעדיו ואז כשנחזור זה יהיה למקום הרבה יותר טובבדביל שנינו .. הוא אמר שיכול ליהיות שאני צודקת ושזאת התרופה לקשר שלנו..אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני אחשוב עליו תמיד ואם הוא מתגעגע הוא יכול להתקשר או לשלוח הודעה מדי פעם הוא אמר שהוא אוהב ובזה זה נגמר .. ואני שבורה אני לא מצליחה להרים את עצמי אני מרגישה אבודה המחשבה של ליהיות בלעדיו הורגת אותי למרות שאני יודעת שזה יהיה לטובה אבל זה הורג אותי הדמעות מציפות אותי כואב לי הלב שזה נגמר ככה ואפילו שזאת רק הפסקה אף אחד לא מבטיח לי שנחזור והכל יהיה מושלם אני יודעת שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול בלעדי ויהיה לו קשה אבל התחלתי לחשוב מה אם אני אחזור והוא פתאום לא ירצה אותי עברו רק יומיים ואני מרגישה כבר מחורפנת לגמריי המחשבות מציפות אותי ואני לא יודעת איך להתמודד תעזרו לי
זה סיפור קצת ארוך זה התחיל בגיל 13 בערך .. הוא היה בן 16 הכרנו באינטרנט ונפגשנו אחרי חודש וחצי ומפה התחילה אהבה כל כך גדולה אהבה שנמשכה 5 שנים בלי להיפרד אפילו ליום אחד ! עברנו הכל ביחד אנחנו לא מאותה עיר הוא התגייס לפני שנתיים ו 8 חודשים לקרבי עברנו הכל התגברנו על כל המכשולים , היו לנו המון ריבים אבל תמיד ידענו להשלים ולהתגבר על כל הבעיות שלנו ואף פעם הנושא של פרידה לא עלה . לפני פחות משנה ובמשך כל השנה הכל כל כמה חודשים בערך היינו רבים ומגיעים לקיצוניות ותמיד היינו "כמעט נפרדים " . לפני 3 חודשים זאת הייתה הפעם האחרונה ש"כמעט נפרדנו " הוא טען שאני חסרת ביטחון ושאולי הוא מעכב אותי ושאני צריכה לצמוח ולהתפתח בלעדיו .. בקיצור אמרתי לו שאולי זה שאנחנו מודעים לבעיה שלי אפשר לפתור אותה ביחד ושניתן צ'אנס לקשר וזה מה שהיה באמת .. ביום ראשון האחרון ( ביום הולדת שלו) רבנו ריב רציני לא חשוב עכשיו למה והוא דיבר אלי ממש מגעיל וסילק אותי מהבית מרוב כעס ולא דיברנו עד יום שישי , בשבת התחלנו לדבר שוב על פרידה או על פסק זמן לחשוב.. הוא אמר שאולי אם ניקח פסק זמן הוא יבין כמה אני דבר טוב וכמה הוא צריך אותי אז החלטנו שנפרדים לכמה זמן ואחרי שניתקנו את הטלפון הוא שלח לי SMS " את בחיים לא תצאי לי מהלב " וזה שבר אותי כל כך ולא הגבתי על ההודעה.. ישבתי בוכה כל הלילה וחשבתי והגעתי למסקנות שאולי בגלל שנכנסתי לקשר בגיל כל כך צעיר לא הספקתי לבנות את האישיות שלי ואת התחביבים שלי ובקושי הכרתי את עצמי ובגלל זה אין לנו דברים משותפים ששנינו אוהבים כי אני בעצמי לא יודעת מה אני אוהבת והתקשורת בנינו על הפנים ומפה באים כל הריבים האלה .. וכניראה שעד עכשיו הדחקנו את זה.. בקיצור אמרתי לו שאני חושבת שבגלל שנכנסתי לקשר בגיל כל כך צעיר לא בניתי אישיות משל עצמי ושאני חושבת שאם ניקח פסק זמן אולי אני יבנה את עצמי בלעדיו ואז כשנחזור זה יהיה למקום הרבה יותר טובבדביל שנינו .. הוא אמר שיכול ליהיות שאני צודקת ושזאת התרופה לקשר שלנו..אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני אחשוב עליו תמיד ואם הוא מתגעגע הוא יכול להתקשר או לשלוח הודעה מדי פעם הוא אמר שהוא אוהב ובזה זה נגמר .. ואני שבורה אני לא מצליחה להרים את עצמי אני מרגישה אבודה המחשבה של ליהיות בלעדיו הורגת אותי למרות שאני יודעת שזה יהיה לטובה אבל זה הורג אותי הדמעות מציפות אותי כואב לי הלב שזה נגמר ככה ואפילו שזאת רק הפסקה אף אחד לא מבטיח לי שנחזור והכל יהיה מושלם אני יודעת שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול בלעדי ויהיה לו קשה אבל התחלתי לחשוב מה אם אני אחזור והוא פתאום לא ירצה אותי עברו רק יומיים ואני מרגישה כבר מחורפנת לגמריי המחשבות מציפות אותי ואני לא יודעת איך להתמודד תעזרו לי
