קשה לי היום

[paulika]

קשה לי היום

לא מצליחה לשלוט בדמעות. הפרידות האלו הורגות אותי. נרגעת קצת כשעסוקה אבל ברגע שנגמרת העשיה שוב בא הבכי. מזמן לא הרגשתי כל כך משתגעת. אני יודעת שמחר יהיה יום חדש, אבל היום הזה לא נגמר. אני מחכה שיבוא הביתה ויודעת מראש, שכשיסע, יהיה לי יום אבל. למחרת השיגרה תופסת את מקומה. סליחה על ההתבכינות, אבל זה המקום, לא?

 

[האילתית 2]

כשנגמרת העשייה היכנסי לכאן

 

[י רדן]

פאוליקה../images/Emo24.gifזה המקום..

 

[סמדר בנ]

../images/Emo23.gif זה המקום

כאן מותר

לקטר, לצחוק, לחבק ומה לא. אבל פאוליקה - היכן המחשבה החיובית? אז כמה כיוונים: 1. הוא בקורס שרבים רצו להגיע אליו והוא כן הגיע. איך אומרים "בשביל כבוד צריך לעבוד" 2. היה יכול להיות יותר גרוע - למשל אם הייתם אמריקאים והא היה מוצב בעיראק?.... 3. היום יש קשר גם בזמן שהילד לא בבית (ברוך ממציא הסלולרי

). תחשבי מה ההורים שלנו הרגישו כשאנחנו נסענו לבסיס... אז, מחשבה חיובית, חיוך, לילד טוב - זה מה שחשוב. נ.נ - כל זה נכתב ע"י אמא שמחכה כל ערב לצלצול הגואל ומלטפת את המיטה הריקה של החיילת...

 

[אימשל2]

מזדהה לגמרי כי כבר יום שני ועדיין

נאחס לי על הנשמה. נראה לי שזה אולי מינון קטלני של עומס עבודה, יחד עם תקלות פשוטות של היומיום וקצת תוספת לעומס הריגשי. הלחץ בעבודה השאיר אותי עד מאוחר בערב, או מוקדם בלילה אם תרצו, במשרד. הגעתי לאוטו בחניון כדי לגלות שהמצבר שווק חיים. יכול להיות שבגלל דעתי המוסחת לא שעיתי לצפצופי ההתראה הצורמים ולא כיביתי את האורות?! או שסתם ביש מזל?! אמש, השארתי את האוטו בחניון כדי להתמודד איתו היום, ונסעתי באוטובוס. בוקר חדש ואין לי כח להתמודד עם משהו פשוט כמו לחפש מישהו עם כבלים (אוי לאותה בושה, אני לא דאגתי שיהיו לי באוטו) כדי להתניע ולסוע למוסך (חברת הביטוח שלי חוסכת ושרותי הגרירה שלה לא כוללים החלפת מצבר בבית הלקוח). מה גם, שאני לא יודעת איך לתמרן בין העבודה הלוחצת שצריכה להיגמר ושעות הפתיחה של המוסך. מצחיק איך שדברים פשוטים של יום יום, שעשיתי כלאחר יד בעבר, פתאום קשים לי. לא ברור לי מה הטריגר שנדרך שעושה לי את זה. אני חושבת שזה שהבן בקורס צניחה, איך שהוא יוצר עומס יתר על המערכת והיא קצת מג'עג'עת. כמו שאמרה סקארלט אוהרה "מחר יום חדש" ועם אוטו נוסע החיים יראו בוודאי הרבה יותר טוב.

 

[שויו]

אימשל2, מקוה שעוד היום הזה יאיר לך

את פניו. מכירה את ההרגשה שלך טוב , איך "מתישב " משהו שקשור בדר"כ לילדים , על עומס וגורם למערכת שלי להתבלבל או איך אמרת? לג'עג'ע. ליבי איתך ואני מקווה שהבן יהנה ויסיים את הקורס בהצלחה ובשלום.

 

[oshiko]

../images/Emo50.gifבקורס הצניחה

לא ידעתי שהצנחנים עושים את זה בשלב כל כך מוקדם. גם לי המצב גורם לפעמים להיות שלימאזל. היו לי כמה ימים כאלה בסוף שבוע שעבר - איבדתי כרטיס אשראי ורישיון נהיגה, שכחתי את תג הכניסה לעבודה, שרפתי בבית נורה, ושברתי שתי כוסות - הכל במהלך סוף שבוע אחד. אין ספק שהדאגה גורמת לאנשים להיות קצת אסטרונאוטים. או אולי זה פשוט רמז - "שאלה יהיו הצרות הכי גדולות שלנו".

 

[סמדר בנ]

איחולי הבראה ל-../images/Emo73.gif

השילוב של עומס בעבודה עם דאגות לילדים הוא בהחלט מלחיץ מאוד. אני מכירה את התחושה שלא מספיקים ופתאום קורה משהו, וזו מן הרגשה של חוסר אונים. אז אם את לחוצה, וותרי על הרכב לעוד יום, תידחי את גורם הלחץ הזה ליום שיהיה לך יותר פנאי. לא נורא, יש אוטובוס ויש מוניות. והבן - הוא עושה בטח חיים, קורס צניחה נחשב לקוס כייפי - וחיילים מתים להגיע אליו (מקבלים כצ'ופר חיילים מצטינים מיחידות אחרות).

 

[אימשל2]

אכן קורס הצניחה "סבבה" - להם

לי משום מה, ללא הסבר נראה לעין, זה עושה סלטו לקדימה ופליק פלאק לאחור בבטן. אולי סתם התרגשות בשביל הבן. אכן דחיתי את הטיפול באוטו עד עכשיו כדי לשחרר לחץ. סיימתי קודם את המטלות הדחופות ביותר והעברתי הלאה. כך פיניתי לי חריץ זמן. מקווה שאצליח להגיע לחשמלאי לפני סגירה. מקסימום, עוד יום בלי האוטו. אומנם מכביד למכורים כמוני, שזהו סט נוסף של רגלים עבורם. אבל עם נכות כזו אפשר להסתדר. אושיקו, כן זה בהחלט נועד להסביר לנו את סידרי העדיפויות: עדיף רופא של אוטואים על רופא של אנשים.

 

[האילתית 2]

שיהנה מהקפיצה מה../images/Emo160.gif

לא מבינה מה כיף בזה.איכמנים לפני ,סלטות תוך כדי, פשוט לא ברור. אמרתי לבן שלי של יש פחד מנפילה מהשטיח לא ממטוס.ההסבר שקבלתי זה השקט העילאי בזמן באויר. הוא עושה בשבוע הבא קורס צלילה 2 והוא אומר שהשקט הוא החוויה האמיתית בצניחה ובצלילה.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

החלום שאני בהחלט מתכוונת להגשים -

הוא צניחה חופשית עם מדריך. ממה שראיתי - זו חוויה של פעם בחיים. כל "הרמיזות" שלי למשפחה בעניין, לפני כל יומולדת - ממש לא עושות רושם. האופציונר טוען שכבר יצאתי לגמרי מדעתי והוא לבטח לא מתכוון להשתתף בעוד "שגעון" שלי, והילדים טוענים שכבר עברתי את הגיל. אז אני אצטרך להרשם לבד ולקפוץ לבד - ונא באוזן לכל המפקפקים

 

[האילתית 2]

כל אחד והחלומות שלו../images/Emo70.gif קבלי ../images/Emo79.gif

חלומות מתגשמים הראל מויאל, הראל סקעת ועדי כהן לחן: צביקה פיק מילים: מירית שם אור התקווה כבר ארוזה בתוך קופסא ורודה והכל נראה מוזר בארץ לא נודע הגלגל שוב מסתובב מעל מסך עשן והאור המהבהב זוהר עלי עכשיו. לפעמים חלומות מתגשמים לפעמים, כשהלב עוד תמים לפעמים, בליל קיץ חמים לפעמים חלומות מתגשמים. השבילים שמובילים לארץ החלום נפתחים ומגלים את כל רגעי התום, אורות הכרך דולקים עכשיו בכל חדרי הלב, בתוך תוכי יש הרגשה של אושר מתקרב. לפעמים חלומות מתגשמים לפעמים, כשהלב עוד תמים לפעמים, בליל קיץ חמים לפעמים חלומות מתגשמים. פרחי הלב מתעוררים במיליוני צבעים, והשמיים זוהרים מול שער הפלאים עוד דקה בחשיכה, והמון קולות, אולי עכשיו, אולי מחר, אקום אל תוך חלום. לפעמים חלומות מתגשמים לפעמים, כשהלב עוד תמים לפעמים, בליל קיץ חמים לפעמים חלומות מתגשמים.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

אילתית, המון ../images/Emo51.gif

 

[טנצר בן עמי]

אמא של מילואימניק, אם תרצי אוכל...

לסדר לך כזו צניחה במועדון בחוף הבונים.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

../images/Emo140.gif טנצר - באמת? איך, מה, כמה, למה

אני אשמח לעוד אינפורמציה - כאן, אם יש עוד מתעניינים/ות, או במסר אישי. בכל מקרה - המון תודה,זו הצניחה הזאת שגם מצלמים אותך תוך כדי? אני מתה לראות את הפרצופים של כל בני משפחתי היקרים כשאחזור עם התמונות...

 

[paulika]

בוקר טוב לכולם

אימשל, מקווה שהסתדרת עם האוטו ושאת מרגישה יותר טוב. אצלי ירד מפלס הצער. הילד צלצל אתמול, מורל בסדר, קיבל עונש לעשות 120 שכיבות שמיכה או איך שקוראים לזה , כי צחק כשהמדריך לימד משהו, בגדול הכל כרגיל. גם אני חזרתי לעצמי ואפילו הספקתי ללכת לחדר כושר הבוקר, מה שלא עשיתי כבר 3 שבועות. אז כמו שאמרת, יום חדש הגיע

 

[oshiko]

מי כמוני יודע ...

לפעמים הבדיחה בהחלט שווה 120 שכיבות סמיכה. אני עשיתי בצבא המון כושר בזכות הפה הגדול שלי ... אגב, שכיבות סמיכה, שורש סמך; הגוף נסמך על הידים. לא שמיכה, ולא כרית, ולא ציפיות ...

 

[paulika]

ואני חשבתי שזה שמיכה, שאתה

נשכב כמו שמיכה על הארץ (אני לפחות ככה נשכבת). תודה על התיקון

 

[אמשל מילואימניק טחון]

../images/Emo6.gif פאוליקה, אולי חשבת שזה "שמיכה"

בגלל התרגיל הידוע שעושים החבר'ה בצבא, בעיקר בטירונות ובקורסים, למי שמוגדר כ"סוציומט", דהיינו, לא משתף את החברים בחבילות שמקבל מהבית, מתחנף למפקדים ודופק את החברים. במצב כזה, נדברים החבר'ה לעשות לו בלילה תרגיל שמיכה - קופצים עליו בלילה, זורקים עליו שמיכה, כדי שלא יזהה מי ומי בתעלול - ומפליאים בו את מכותיהם וגם את בעיטותיהם. אני יודעת שעשו את זה בזמנו גם בפנימיות הצבאיות וגם בצבא ואפילו במחנות עבודה של תנועות הנוער. מעניין אם זה עדיין קיים...

 

[paulika]

האמת, כשאני מנסה לעשות שכיבת

סמיכה, בשניה אני שוכבת כמו שמיכה. בעצם הטעות באה מזה שפשוט אף פעם לא חשבתי באמת למה הכוונה. נתקע לי בראש שהכוונה לשמיכה ונתקעתי עם זה..