קשה לי היום...
אני כותבת לכם אחרי יום קשה שהיה עם הבן שלי. זה התחיל בביה"ס, שם היו שוב מכות וחוסר השקבה למה שאומרים לו. אחרי שחזרנו הבייתה, הסתבר שהוא "שכח"/לא לקח את הריטליןSR שלו. לא כעסתי כמובן, אבל הבנתי מה קרה ומדוע. דיברתי איתו בעניין, והוא אמר שהוא לא זוכר למה לא לקח, וסיכמתי איתו שמהיום אנחנו נקפיד יותר. בד"כ אני מניחה לו את הכדור יחד עם ארוחת הבוקר שאני מגישה לו, ולא היה מקרה כזה בעבר-והיום זה קרה. בערב שוב הייתה לו התפרצות, קשה לו להתמודד עם תסכולים שנראים למישהו מבחוץ שלא מובנים. התגובה שלו הייתה די קשה, הוא יצא מהבית בצעקות, ירד למטה בגשם ולא רצה לחזור. אחרי זמן מה, חזר ושוב התחילו הוויכוחים והוא אמר כל מיני דברים בסגנון של"חבל שנולדתי" והלוואי שאני אמות וכו'". בד"כ זה לא קורה איתו, רק שהכל נמשך מהבוקר והתסכול הגדול הביא לסיטואציה הזו. לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם ילד שבועט בי ומנסה להרביץ. קשה לי עם זה, כשאני יודעת שבתוכו הוא מצטער על כל רגע, ולא יודע בדיוק מה לעשות עם עצמו. אחרי שאחיינית שלי שוחחה איתו, הוא נרגע ובא להתנצל. בכה, חיבק ונישק אותי ואמר שהוא אוהב אותי. כמובן שהחזרתי לו נשיקות וחיבוקים ואמרתי שאני תמיד אוהבת אותו וגם אני בכיתי. אך המצבים האלו מוציאים ממני כל כך הרבה כוחות שלפעמים נראה שהכל נורא. הוא ילד מקסים, חכם, אוהב, מבטא רגשות והוא הכל בשבילי בחיים. אך מה עושים ברגעים האלו? איך מגיעים אליו ומרגיעים אותו? קשה לי, ואני רוצה להיות שם בשבילו עם כל האהבה שלי. שירלי
אני כותבת לכם אחרי יום קשה שהיה עם הבן שלי. זה התחיל בביה"ס, שם היו שוב מכות וחוסר השקבה למה שאומרים לו. אחרי שחזרנו הבייתה, הסתבר שהוא "שכח"/לא לקח את הריטליןSR שלו. לא כעסתי כמובן, אבל הבנתי מה קרה ומדוע. דיברתי איתו בעניין, והוא אמר שהוא לא זוכר למה לא לקח, וסיכמתי איתו שמהיום אנחנו נקפיד יותר. בד"כ אני מניחה לו את הכדור יחד עם ארוחת הבוקר שאני מגישה לו, ולא היה מקרה כזה בעבר-והיום זה קרה. בערב שוב הייתה לו התפרצות, קשה לו להתמודד עם תסכולים שנראים למישהו מבחוץ שלא מובנים. התגובה שלו הייתה די קשה, הוא יצא מהבית בצעקות, ירד למטה בגשם ולא רצה לחזור. אחרי זמן מה, חזר ושוב התחילו הוויכוחים והוא אמר כל מיני דברים בסגנון של"חבל שנולדתי" והלוואי שאני אמות וכו'". בד"כ זה לא קורה איתו, רק שהכל נמשך מהבוקר והתסכול הגדול הביא לסיטואציה הזו. לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם ילד שבועט בי ומנסה להרביץ. קשה לי עם זה, כשאני יודעת שבתוכו הוא מצטער על כל רגע, ולא יודע בדיוק מה לעשות עם עצמו. אחרי שאחיינית שלי שוחחה איתו, הוא נרגע ובא להתנצל. בכה, חיבק ונישק אותי ואמר שהוא אוהב אותי. כמובן שהחזרתי לו נשיקות וחיבוקים ואמרתי שאני תמיד אוהבת אותו וגם אני בכיתי. אך המצבים האלו מוציאים ממני כל כך הרבה כוחות שלפעמים נראה שהכל נורא. הוא ילד מקסים, חכם, אוהב, מבטא רגשות והוא הכל בשבילי בחיים. אך מה עושים ברגעים האלו? איך מגיעים אליו ומרגיעים אותו? קשה לי, ואני רוצה להיות שם בשבילו עם כל האהבה שלי. שירלי