קשה לי היום...

קשה לי היום...

ממממ לא יכולה לנדב הרבה פרטים עלי כי אני עדיין מוסווית... אבל היום זה יום קצת עצוב לי, בכלל גם כאמא לבן שילך לצבא, וגם על כל החיילים (רק מי שאמא או אבדה מישהו יכולה להבין) לפני כ 11 שנים כשהייתי בת 19, הייתי בקורס קצינות. תחזוקה יעודי.. כן אני מהמורעלות של הצבא.. ובחרתי בחיל התחזוקה, לוגיסטיקה בשם העכשווי מבין כמה חילות שנתנו לי.. היתה לי שם חברה מקסימה שהכרתי רק בצבא, היא נפלה בעת שירותה... למה אני מעלה אותה פה? היא אחת מאלו שהיו סימני הדרך שלי שהתעלמתי מהם, ושעכשיו התחלתי להעלות זכרונות ולהבין מי אני, מה אני אוהבת, מה אני רוצה.. היא היתה לסבית.. תמיד הסתכלה על גופי, ברוב הפעמים התקלחה איתי..היתה מביכה אותי בהערות שלה.. אבל היתה חברה טובה, תמכה בי ואני תמימה, לא התייחסתי לאף תמרור שניצב מולי, כי לא חשבתי שיש לי נטייה כזו להמשך לנשים זוכרת את היום שבו סיפרה לי שהיא אוהבת בנות, זוכרת את היום שבו צעקתי עליה שאוטוטו מסיימים את הקורס ושתתבגר ותפסיק לעשות שטויות זוכרת את היום ההוא.. זה היום בו התאבדה... זה היום שלא אשכח לעולם, היום שבו יצאתי הביתה לשישבת, כמה ימים לפני סיום הקורס וחזרתי בשבת ולא הבנתי למה כולם עצובים... זוכרת את יום העצמאות הראשון שלי שהצדעתי לדגל ובכיתי.. כמה בכיתי... קצינה יקרה.. מאז היית המלאך שלי. זוכרת אותך תמיד ולא אשכח את המתנות שנתת לי
בסוף נידבתי הרבה פרטים חחח.. רק שלא יזהו אותי
 
אכן יום לא קל..

אומנם חוזרת אליך בנסיבות אלו כשקיבלתי תגובה ממך גם בנושא אחר וקרוב.. (מין הסתם יותר קל אך כבד..) אך יום לא פשוט וגם כאמא לחייל, אך מחבקת אותך ומבינה לליבך ולצערי אלו חיינו ואנחנו ממשיכים הלאה. תחזיקי מעמד..
 

goodmood26

New member
קשה לאבד חבר/ה

במיוחד שאחרי המקרה את מבינה את ההשלכות יום קשה לכולנו במיוחד אם אנחנו מכירים כאלו שנפלו ולצערי גם אני מכירה כמה מהם המקרה הכי קשה שהיה לי זה שהייתי לוחמת ואחד הלוחמים שבאו לפלוגה שלי לזמן קצר היה איתי לאורך כול הימים ,יצאנו ביחד לפעילויות מבצעיות ובאחד הימים הוא התייעץ איתי לגבי עתידו אם הייתי יכולה לשנות את מה שייעצתי לו ולהחזיר את הגלגל אחורה הייתי עושה זאת ,בסופו של דבר הוא החליט להישאר בשטח כפי שייעצתי לו ולאחר תק' מאוד קצרה נהרג אין ספק שהייתי בהלם, לאחר המקרה ראיתי את אבא שלו בבסיס ששרתתי בו לא יכלתי להביט לו בעיינים הם היו כ"כ כואבות ועצובות רציתי להגיד לו סליחה ,סליחה שהמלצתי לו לצאת לשטח אבל לא הייתי מסוגלת לפתוח את הפה ולהוציא מילה . (זה לא שאני מאשימה את עצמי במקרה) כולי תיקווה לעתיד שלא יהיו עוד משפחות שידעו צער וכאב שכזה
 
למעלה