קשה לי... אפשר לקבל עצה או עידוד?
הילה שלי בת 5 חודשים, היא מאוהבת בי קשות (סליחה על הצניעות) ולכן אצל כולם היא צורחת (גם אצל אבא שלה). קיבלתי עצות מהבנות לגבי השינה שלה כשאני רוצה לצאת, עד עכשיו כשאני משאירה אותה ערה היא צורחת שעה בערך ובסוף נרדמת. הבעיה הפכה להיות קבועה: לפני שהיא נרדמת, אפילו אם היא מאוד עייפה היא לא מפסיקה לצרוח. כשהיא מפסיקה לינוק ואני מנסה אותה להרדים ביד או בעגלה היא נכנסת להיסטריה של בכי. אני בטוחה שהיא לא רעבה כי היא הפסיקה את היניקה ולכן אני מנסה להרדים אותה בכל דרך אפשרית (אני חושבת אולי שיניים - נותנת לה ג'ל, בודקת אם היא עשתה קיבה וכו') ובכל זאת הצרחות מתגברות. בסוף אני מתייאשת ומנסה שוב להניק והיא יונקת ונרדמת. הבכי ההיסטרי הממושך אחרי שהיא מפסיקה לינוק (כלומר היא לא רעבה) מוציא אותי מדעתי. אני מרגישה שאני לא קוראת אותה נכון, לא מבינה אותה ומתבאסת מחוסר האונים שלה ושלי. זה ממאיס עליי את ההנקה. תודה על "ההקשבה", אוריאן
הילה שלי בת 5 חודשים, היא מאוהבת בי קשות (סליחה על הצניעות) ולכן אצל כולם היא צורחת (גם אצל אבא שלה). קיבלתי עצות מהבנות לגבי השינה שלה כשאני רוצה לצאת, עד עכשיו כשאני משאירה אותה ערה היא צורחת שעה בערך ובסוף נרדמת. הבעיה הפכה להיות קבועה: לפני שהיא נרדמת, אפילו אם היא מאוד עייפה היא לא מפסיקה לצרוח. כשהיא מפסיקה לינוק ואני מנסה אותה להרדים ביד או בעגלה היא נכנסת להיסטריה של בכי. אני בטוחה שהיא לא רעבה כי היא הפסיקה את היניקה ולכן אני מנסה להרדים אותה בכל דרך אפשרית (אני חושבת אולי שיניים - נותנת לה ג'ל, בודקת אם היא עשתה קיבה וכו') ובכל זאת הצרחות מתגברות. בסוף אני מתייאשת ומנסה שוב להניק והיא יונקת ונרדמת. הבכי ההיסטרי הממושך אחרי שהיא מפסיקה לינוק (כלומר היא לא רעבה) מוציא אותי מדעתי. אני מרגישה שאני לא קוראת אותה נכון, לא מבינה אותה ומתבאסת מחוסר האונים שלה ושלי. זה ממאיס עליי את ההנקה. תודה על "ההקשבה", אוריאן