ג´יין אוסטן כתבה על זה רומנים
מה שמלמד משהו על ההיסטוריה של המושג בחברה המערבית. בימה"ב היו נהוגים באצולה האירופאית נישואים בשידוך ומשיקולים פוליטיים, ובבורגנות העירונית ובאיכרות - משיקולים כלכליים. (לא שלא היה מקום לחיבה / אהבה מוקדמת בין בני הזוג, אבל המניעים המקובלים היו כמו אלה שציינתי למעלה). הייתה תפיסה של אהבה רומנטית, אך הקישור בינה לבין מושג הנישואים היה רופף. במעבר מימה"ב לעת החדשה התפתח יותר ויותר הערך של נישואים מאהבה, והוא התפתח מ´למטה´ ´למעלה´ - האצולה הגבוהה איחרה באופן טבעי מכל המעמדות להפנים אותו. בספרים של ג´יין אוסטן שנכתבו במאה ה-18 על רקע האצולה האנגלית הזעירה, אפשר לראות תקופה שבה שתי התפיסות קיימות בגלוי זו לצד זו, והעיסוק בנישואים מורכב ומסובך. שיקולים כלכליים ומעמדיים מועלים בחופשיות ע"י חלק מהדמויות בלי שזה ייחשב ללא יאה או לא מוסרי, ויחד עם זה קיימת גם תפיסה של רצון לנישואי אהבה, וגיבורות הספרים מונחות ע"י רצון להינשא למי שאופיו האישי נראה להן. כל זה יוצר מצב מסובך באופן קיצוני. ההיכרות נעשית תחת כללים נוקשים של צניעות מינית, ולכן גם הפלירטוט מאוד מסובך. יש תפיסה שבנישואין נחתך דבר באופן חד מאוד (אין תקופות של מגורים משותפים כמו בימינו, והאפשרות של ´פירוק החבילה´ לא הייתה מקובלת כמו בימינו). כל זה מביא לכך שהמתח בין "להסוות רגשות בתחילת היחסים / לגלות רגשות בתחילת היחסים" הוא נושא בסיסי מאוד בספרים של ג´יין אוסטן. להיטות יתר גלויה עלולה להוזיל את מחירה של האישה, וגם מביאה לציפיות מוגזמות ומוקדמות מדי בחברה שבה מקובל להינשא בגלל כסף ומעמד, ולצעירה המתמכרת לרגשותיה ללא דיחוי נכונה לעתים קרובות לא רק אכזבה, אלא גם השפלה (מה שקורה למריאן ב"על תבונה ורגישות"), מצד שני, הסתרת רגשות מוגזמת עלולה לגרום לכך שהמסר ´אני מעוניינת´ לא עובר, והגבר טועה לחשוב שהוא לא רצוי (מה שקורה לאלינור ב"על תבונה ורגישות"). וקיים כמובן האופי האישי של הדמויות שמשפיע על השיקולים ודפוסי ההתנהגות בנושא הזה.
