קשה להיות "חרדי"?

[אחד שבודק]

קשה להיות "חרדי"?

שלום לכולם ישנה שאלה שמאוד מציקה לי בהקשר לעתידי כ"חרדי" [כן. ] ואשמח מאוד לשמוע חוו"ד מבעלי נסיון בשנים האחרונות עברתי תהליך מסויים של התפכחות מחשבתית וד"ל. שאלתי: הנה כרגע אין קיום התרי"ג מהוה בשבילי מטרד של ממש , אבל רואני אנשים בגיל מבוגר תוהים על הראשונות -על כך שלא התנתקו. האם בגיל מבוגר מתפתחת תחושת מיאוס במצוות שמקלקלת את הטעם בחיים שכאלו.?

 

[האיש במסיכת הדת]

שאלה מצויינת. ככל הנראה זה מאוד תלוי בגיל

לדעתי הגיל הקריטי להסתייגות מהדת הוא בים שלושים לארבעים. ומארבעים גם היאוש וגם דאגות החיים האחרות מאלצות את האדם להתמקד בהישרדות אישית וחברתית ומשאבי הנפש מופנים בכיוון ההשלמה החברתית והמשפחתית.

 

[האיש במסיכת הדת]

תוספת קטנה,

בהחלט שיש מצבים ותקופות שהאנוס גדוש ברגשי חרטה ותחושות החמצה קשות

 

[מורדת בדרך]

כול השאלה זה אם מאמינים

אם אתה מאמין בזה שאם תתפלל 3 תפילות ביום תניח תפילין ולא תצא עם בנות יביא לך אושר ושלווה ניצחי אז למה שימאס זה כמו אדם שלוקח תרופות כול בוקר להורדת לחץ דם יום אחד הוא יקום ויאומר נימאס לי? אך אם אתה מאמין בזה וזאת שגרת חייך למה שימאס? ברגע שאתה מבין שהכול שקר וזה כדוריי דמה אין סיבה שלא תפסיק. אני לא מכירה פה אנשים שקמו יום אחד בבוקר ואמרו נימאס לי בא לי להיות חילוני אלא אנשים שחקרו בדקו ואז החליטו שאין להם טעם בתרופת דמה.

 

[אגס 10]

מה תעשה עם ילדים?

נניח שבאמת אתה תסתדר טוב כל החיים עם קיום התרי"ג מצוות למרות שהתפכחת מהדת עצמה אבל מה תעשה עם ילדים בעתיד? האם תחנך אותם לדרך שהתפכחת ממנה? אני חושב שזה הדבר המכריע אצל רוב האנשים שאני מכיר שהחליטו לעזוב את אורח החיים החרדי למרות כל הקשיים.

 

[שראליס]

זה רק בהנחה שאם יצא בשאלה יוכל לחנך ילדיו

בהשקפה שלו אבל אם ממילא לא יהיו הילדים אצלו כמו שקורה על פי רוב אז לא שייך זה

 

[מילטון גון]

לא מחייב כלום כמובן

אבל אני מכיר יותר מסיפור אחד על יוצא שלא קיבל את הילדים למשמורת אך שמר איתם על קשר, ומשבגרו הם ביקשו לעבור לחיות איתו.

 

[שראליס]

נכון אבל לא שייך לומר שזה יהיה הגורם לצאת

בשאלה

 

[מילטון גון]

לא טענתי את זה

וגם לא נראה לי שזה מה שאגס התכוון לטעון, אבל חשוב להביא את השיקול הזה בחשבון.

 

[שראליס]

יתכן שהיא לא התכוון לזה

רק היו יכולים להבין ככה מדבריו ולכן הוספתי מה שהוספתי

 

[אגס 10]

ברור שדיברתי על המקרים שיש יכולת להשפיע

ברור שדיברתי על המקרים שיש יכולת להשפיע על חינוך הילדים.

 

[גבעת חול]

לי נשמע שהבחור רווק

והוא הרבה לפני הבעיה על משמורת ילדיו שלא נוצרו עדיין. חשוב שישקול היטב את ההשלכות שיש לשידוך, נישואים וילדים לתוך העולם החרדי והקושי הגדול (עד כמעט בלתי אפשרי) שיש לנשואים פלוס לצאת החוצה.

 

[אחד שבודק]

נכון מאוד

אבל דווקא לכן אני מרגיש שכל רגע שעובר מקדם אותי להכרעה בעל כרחי

 

[אנוסה888]

שלום לך

לפי הודעתך נשמע שאתה נמצא בסוג של "תפר", או "צומת דרכים" עם עצמך. מחד - התפכחת מחשבתית מהדת. ומאידך - אתה לא מוצא סיבה מספיק טובה לעזוב אותה. בנתיים אתה מפחד שאחד משני ה"צדדים" שלך ישתנה עם הזמן. אין כאן פרטים נוספים עליך, כמו גיל, מצב משפחתי, וסגנון. בכל מקרה, חיים בתוך "תפר" יכולים להיות זמניים בלבד. כל עוד שאתה חוקר ומנסה למצוא מנוח לכף רגלך, אתה בדרך הנכונה. עצתי לך, קח לך את הזמן, תשקיע בלחפש את הדרך שמתאימה לך. בזמן הזה אל תעשה שינויים מהותיים בחיים (כמו ילדים, חתונה, גרושין וכו'..). לאחר מכן, כשתהיה סגור עם האמת שלך. תוכל גם לבחור את הדרך לחיות איתה בשלום! בהצלחה

 

[אחרת9]

הילדים זו הבעיה האמיתית.

ובכלל לבנות חיים שלמים תוך כדי שפרות קדושות נשחטות מול עיניך כל הזמן. כי עם הזמן והנסיון אתה מגלה עוד עוולות ועוד שחיתויות ועוד דברים שקשה לך לשאת. אז כן, מאבדים את הטעם. במקרה שלי, זה היה ככה בדיוק. כבר לא היה טעם. אבק. לא משנה אם ביצעתי את פעולת המצוה או לא, לא יכולתי עוד לחוש התרוממות רוח או סיפוק כלשהוא מקיום מצווה. נכון שלפעמים אפשר להנות מההוי החברתי או מהאוכל וזה, אבל מה ההנאה בזה כשאתה יודע שאתה סוחף עמך עוד דור שלם לפחות למצולות?

 

[כוייפר תפוס]

למצולות? לבאר שחת.

 

[אחד שבודק]

אם ככה אז המצב טוב

לגבי הסיפוק, ברור שאם אחליט להשאר -אנסה לשכנע את עצמי שפחות או יותר יש איזשהוא גרעין של אמת מאחורי כל זה (משהו כמו ישעיהו ליבוביץ). ולגבי הילדים,בואי נהיה אופטימיים שעד אז נוכל לשלוח אותם ללימודי מקצוע בלי לריב עם כ-ו-ל-ם וגם אם לא, אז מה? אפשר לחשוב שלכל החרדים רע ולכל החילונים טוב?!

 

[חוטא נשכר]

כיוון חשיבה אפשרי

בגיל הרווקות ובהתאם לתנאים הסביבתיים יתכן מאוד שקיימת היכולת לעשות מעשה בכל רגע נתון ישנם מצבים בגיל מבוגר יותר - לאחר שהחיים כבר התבססו על אורח חיים מסויים - בהם אתה מוצא את עצמך כבול חיצונית אין לך את ה"פת בסלך". או אז אתה עלול לחוש מיאוס.