קשה לא מעכלת

24ר

New member
דפנה יקרה

אני משתתפת בצערך , מוות מפתיע ופתאומי משאיר אותך פעורת פה והקושי לעכל הוא עצום ,צר לי על ביתך הצעירה שגילת שאביה אינו נושם , בנות כמה הילדות האחרות? אני מסכימה מאוד עם העיצה לא לחשוב יותר מדי קדימה , גם לי הציעו זאת , העתיד מאיים ומפחיד ואם חושבים רק על הרגע הזה ועל הבא זה יותר קל , ומי יודע מה ילד יום , אני מחזקת אותך ומאחלת לך שתמצאי כוחות להתגבר על המשבר , כולנו באותה סירה ...
 
../images/Emo24.gif

עברתן מצב שכאילו נכתב לסרט , אבל הוא סרט החיים שלך ואת חיה אותו כיום אני מניחה שהבת שלך לא תשכח את זה לעולם , הטיפול יעזור לחזור לשפיות הבעיה זה זה הזכרון צילומי , וחויה שגם אני עברתי אבי ז"ל נפטר בידי בזמן שניסיתי לעשות לו החיאה ללא הצלחה וגם אצלך החויה שאת שומעת באוזניים , ואת רחוקה ולא יכולה לעשות כלום ועכשיו צריך להמשיך לחיות , להיות האמא של הילדים חזקה ומובילה את המשפחה למקומות חדשים אני בעד תנסי להגיע לקבוצות תמיכה שבה תוכלי לעבוד בסביבה תומכת על מה שאת מרגישה ותנסי לחיות כל יום בשביל אותו היום, ואת תמצאי את דרך הזהב , לחיות עם הזכרון , לחיות את היום יום זה רק ענין של זמן , איך אמרת את צעירה, והחיים שלך נמשכים ויש לפניך עוד המון עשייה
 

2א מאה2ה

New member
דפנה יקרה ../images/Emo201.gif

תנוחמי מן השמים .. עצתך נכונה , להסתכל בכל פעם רק על הצעד הבא .. לתת לשפיות לנצח לחזור להאמין בדברים הקטנים שהם אכן מתרחשים כמו שזכרנו.. כל הכבוד על ההתמודדות
 

drevivi

New member
ושוב תודה

תודה רבה לכל המנחמים ולמחזקים ממש כיף שיש מקום שאפשר לדבר עם אנשים שמבינים צר לי שכל כך הרבה חבו / חובים את מה שאני עוברת אבל כניראה שאלה החיים שיהיה לכולנו שבוע טוב ומבורך שבוע של עשייה הצלחה והתמודדות קלה שהשבוע יביא עימו כיוונים חדשים ודרכים חדשות בקיצור שיהיה לכולנו הרבה בריאות ואור דפנה
 
קשה לא מעכלת

קשה קשה עד מאוד. החור השחור הכאב החזק בלב. אפילו לא עברו שבועיים. הילדים כבר חזרו למסגרות: סטודנטית, חייל ותלמידת בית ספר . המחשבות מהרגעים האחרונים שהיו בבית. הזמן עמד מלכת לא עובר, חושבת רק עליך כיצד אני אצליח לשרוד? רק בן 53 ונלקחת מאתנו אני בת 47 באמת לא יודעת איך ממשיכים מפה הלאה?
 
החיים נמשכים , ואת ממשיכה לחיות

ותחשבי שלידים נותרה אמא שצריכה להמשיך לתפקד כאמא של המשפחה הוא לא איתך במציאות , אך האהבה שלו עדיין ממלאת את לבך ואת תמשיכי לחיות ולהנהיג את המשפחה כי את "אשה חזקה" כמו שאת הגדרת תביני את הספינה הזו רב החובל לא ינטוש כי השותף שלו נלקח , הוא ממשיך להוביל שואב כוחות מהשמים וממשיכים לארגן מה שצריך עבור המשפחה שבניתם בהמון אהבה ומפה שולחת לך כוחות הנפש וחיבוק ענק שתמשיכי להיות האמא שמטפלת בילדים כי רק את נותרת עבורם , והם צריכים את הדוגמה האישית שלך שאת חיה ופועלת , אומנם אמא כואבת ובוכה אבל חיה וקשובה לאפרוחים שלה
 

24ר

New member
קבלי כוחות

משתתפת בצערך ומבינה לליבך , בעלי נלקח ממני בחטף בחדר כושר ללא כל התראה זה קרה לפני חודש וחצי, אני בת 48 ירושלימית . מה שנראה לי שיעזור לי ביותר זו קבוצת תמיכה של אלמנות שהתמודדו ומגלות אופטימיות ודבקות בחיים , למרות כל חיפושיי לא מצאתי קבוצת תמיכה , וחשבתי דרך הפורום להציע להקים קבוצה כזו בירושלים . אם משהו מכם מוכן לתרום עיצה , ומעונין להשתתף בכזו קבוצה אנא כתבו לי ונחשוב איך לגלגל את זה הלאה
 

24ר

New member
קבוצת תמיכה

החלטתי להרים את הכפפה ולארגן קבוצה כזו בירושלים , מי שמעוניין מתבקש לכתוב וננסה להריץ את זה
 

פשו שי ת

New member
24ר יקרה

בביטוח לאומי יש קבוצת תמיכה ניסית לשאול שם? את צריכה לגשת לעובדת שיקום והיא תפנה אותך לקבוצה כזו אני אשמח לעזור לך אם תרצי לארגן קבוצה מחוץ לביטוח לאומי חגית
 

24ר

New member
פניתי לביטוח לאומי ולצערי אין

חגית יקירתי , ניסית גם בויצו בירושלים וגם שם אין. לכן חשבתי להקים בעצמי ובעזרתכן קבוצה , עוברים עלי ימים קשים מנשוא ולדעתי קבוצת תמיכה עשויה לתת הקלה מסוימת . אשמח לקבל ממך עזרה. באהבה ר24
 

פשו שי ת

New member
24ר

אשמח לעזור לך. אני לא זכיתי להיות בקבוצת תמיכה מכיוון שיש פעם בשנה והקבוצה שנפתחה לא התאימה לי לדעת העובדת שיקום אם נוכל יחד בעזרת ה' לפתוח קבוצה אשמח אני אהיה איתך בקשר חגית
 
מציאות חדשה וקשה.

יש לי וותק של כמעט שנתיים במציאות הקשה וההזוייה. אני פניתי לביטוח לאומי והיו לי שיחות עם עובדת שיקום כמעט שנה, זה תרם לי לשיקום. כ"כ הייתי בקבוצת תמיכה בביטוח לאומי חצי שנה, הקבוצה המשיכה ביוזמתה את המשך הקשר, אנחנו נפגשים פעם בשלושה שבועות לשעתיים, מציפים את הבעיות והקשיים. וממשיכים הלאה. נוצרו בנינו חברויות. השבת אני מארחת חברה מהקבוצה עם ילדיה. אני בהחלט יכולה לסייע. צרי עימי קשר במסר. מחבקת אותך בחום. צילה
 

yamkachol

New member
../images/Emo201.gif משתתף בצערך.

את באמת בתקופה מאוד קשה, עם הרבה שאלות ללא תשובות. התקופה הזו באמת מאופינת במילותיך "... לא יודעת איך ממשיכים מפה הלאה?" עוד רגע, עוד דקה, עוד שעה ועוד יום , ועוד לילה... זו תקופה קשה, ועוברים אותה. כל אחד מוצא את דרכו. מוצא מה פחות איום ונורא. זכרי שזו תקופה עם הרגשה של "סוף העולם" - ואת מתמודדת, ועוברת אותה (כמו שחלקנו עשה, וחלקנו עדיין עושה). אח"כ פחות קשה. חגי
 

tul9ad

New member
סנקר היקרה

אני כל כך מבינה את כאבך, אני איבדתי את בעלי באופן פתאומי לחלוטין לפני שלושה חודשים בדיוק, אתמול היינו בבית הדין הרבני וקיבלנו צו ירושה כל הדיון בקבלת הצו החזיר אותי ליום האסון, זה כל כך נורא, אין מילים להביע את גודל הצער. אצלכם הכל כל כל טרי, אני זוכרת את עצמי אחרי שבועיים, לא ידעתי מי אני והאם אני בסרט, בחלום, הכל היה הזוי, אך לאט לאט מעכלים את גודל האבדה לצומדים להתמודד לבד עם הכל. כשאמרו לי את הדברים האלה, היה נראה לי שהם לא מבינים על מה הם מדברים, הכל כאב, הגוף, הנשמה, הלב איך ממשישכים אך החיים יותר חזקים מהכל, בדיוק כמו שאמרו לי
 

24ר

New member
עברו 6 שבועות

הכאב שלי מתעצם , בהתחלה לא הבנתי ,ככל שהזמן עובר אני מבינה את גודל האבידה ומבינה אלו חיים אחרים יהיו לי מעתה הכאב עצום וכל הגוף שלי בתחושה של מחלה. האם אצא מזה? ומה עושים בינתיים. מחפשת נחמה ולא מוצאת....
 

tul9ad

New member
יקרה ואהובה,

אין באפשרותי להגיד לך מה עושים,כל אחד מתמודד עם השכול הנורא הזה אחרת, מה שאני כן יכולה להגיד לך שהכאב הנורא והקורע הזה שמלווה אותך עכשיו ירג בעוצמתו, הוא תמיד יהיה שם, הכאב והשברון, אך בצורה כזאת שכבר אפשר לנשום, שהלב לא כואב עם כל נשימה, כרגע את נמצאת בשלב ההלם, הכל שחור ולא מציאותי, אך עם הזמן ברגע שמפנימים או מצליחים להפנים את האין, מתארגנים ומנסים להמשיך הלאה. החשוב ביותר לא לשקוע, לעזור לעצמך להמשיך הלאה, הפורום הזה מאוד עוזר לי כאן אני מרגישה שאני יכולה לפתוח את הלב ולדבר על הכל, בלי שישפטו אותי אז גם אני כאן בשבילך עם חיבוק ענק, וכל פעם שתרצי לדבר אהיה אוזן קשבת רק אנשים שעברו טראומה דומה יכולים להבין את גודל הצער, את החסר של האדם היקר שליווה אותך חיים שלמים ופתאום איננו. אזרי כח, ומותר לך להשבר, ומותר להתפרק ולבכות, אותי זה היה משחרר ולאחר בכי הייתי אוזרת כח להמשיך הלאה, עד הפעם הבאה.
 

24ר

New member
ל- TUL9AD

אני מודה לך על הדברים הם מנחמים כשאומרים לי שעם הזמן באה גם קצת הקלה זה מנחם , אני רוצה להמשיך לחיות ולהנות ויודעת שגם בעלי היה רוצה בכך , אני מקווה שאמצא כוחות ואחזור לחיות , היום יצאתי עם חברה והבטתי בקנאה במשפחות בהן יש אבא ואמא הבטתי בקנאה בזוגות, וחשבתי לעצמי הרי גם אני רק לפני שישה שבועות הייתי שלמה ומאושרת והחיים הובילו אותי למצב כל כך עגום . איני אוהבת את התחושה של הקנאה באחרים היא זרה לי וממש לא נעימה . מקווה לימים טובים יותר.
 

פשו שי ת

New member
24ר יקרה

התחושה שלך כלכך מוכרת אפילו אני אחרי כמעט 4 שנים מביטה בקנאה במשפחות שלימות כשאני רואה אבות שמשחקים עם ילדיהם בגני משחקים ליבי נצבט... אתמול קרה משהו שגרם לי טלטלה קשה הנסיך הקטן בא אלי עם תעודת זהות(החלק עם התמונה)של אביו שמצא באחת המגירות ואמר: אמא את זה מצאתי וצריך לתת את זה לאבא,,, שאלתי אותו : איפה אבא שלך? בהתחלה אמר בבית שלו וכששאלתי איפה הבית שלו? הוא מיד השיב: בשמיים עלתה לי מחשבה ואמרתי לבן הגדול שצריך אולי לקחת אותו לבית העלמין ואז יראה איפה הבית שלו.... אולי הוא קטן אבל חשוב שידע קשה לי המחשבה שמעכשיו יתחילו השאלות שלו אמרו לי כשהוא יגדל תצטרכי ללכת לפסיכולוג כדי ללמוד מה ואיך לענות לו... שולחת לך חיבוק חגית
 
פשושית יקרה

התבונה שלך והאינטואיציות כל כך מרשימות שאת יכולה ללמד פסיכולוג מה ואך ..הוכחת זאת עד היום והמשיכי בדרך זו . המעריצה שספר אחת שלך
 

פשו שי ת

New member
טלי יקירתי

האמת שאני ופסיכולוגים לא הולכים יחד- מנסיון לא מוצלח(כישלון)אין לי אמונה בדרך שלהם וכגננת למדתי מעט פסיכולוגיה ...,. אני יחד עם ילדי הבוגרים מהיום הראשון שנולד הנסיך מדברים איתו על אבא הוא יודע ורואה למרות גילו הצעיר מאד שיש הבדל ביננו למשפחות שלימות ואני יודעת שיגיעו בקרוב השאלות - אין בריחה אנחנו נשתדל לתת לו את התשובות המתאימות יותר מהפסיכולוג שאנחנו הרי שפני הנסיונות שלהם והם לא תמיד יודעים לעזור באמת...( לפי מה שאני ראיתי מכמה פסיכולוגים שביקרתי אצלם- לא מכלילה את כולם) זו הרגשתי ולכן אליהם לא אפנה לייעוץ... תודה
אוהבת ומחכה לראותך במפגש חגית
 
למעלה