אין אמת אחת
אני מניח שסיפרת למעביד משום שהיה לך קושי בעבודה, עובדה שאת מציינת שהיה שיפור ביחס אלייך. יכל מאוד שהיחס שקיבלת נבע מפירוש לא נכון של הקשיים שלך, יכל להיות שהמעסיק חשב שאת מזלזלת בו או בעבודה וכאשר הבין שיש בעיה אחרת, שזה לא משהו אישי נגדו, הוקל לו.
עיתוי - כדאי שלא לספר ביום הראשון לעבודה. צריך לדעתי לצבור מספיק ותק ומקצועיות בכדי לספר. גם אם הממונה לא מכיר את עולם הפרעות הקשב ואולי אפילו סולד (מחוסר ידע לרוב), ברגע שהוכחת את עצמך, הדברים ייראו באור אחר
אופי המנהל - יש מנהלים שגם אילו הייתי עובד 20 שנה אתם לא הייתי מספר, ויש כאלה שיותר רגישים ומבינים, לאו דווקא להפרעות קשב וריכוז, אלא גם למצבים אחרים (בעיות בריאות , בית, משפחה , חבר, חברה, הרים, אחים)
בסופו של דבר גם המנהל או המנהלת צריכים להוכיח את עצמם, גם להם יש מנהלים, ואם זה בעל הבית, הוא סופר כמה כסף נכנס. וכל עוד את מסייעת למנהל לעשות את העבודה שלו , אין בעיה.
יש מנהלים שבאופן עקיף יעדיפו מישהו בעל הפרעות קשב וריכוז ויראו בזה יתרון , אני עובד בתחום המחשבים, ויש לא מעט עובדים שמטפלים במקרים מיוחדים שדורשים פתרון יצירתי שאף אחד אחר לא הצליח להתמודד אתו. המנהלים יודעים שיום אחד "האנשים הללו" יכולים להעביר יום שלם עם תפוקה אפס ולמחרת להביא הספק של כמה ימי עבודה, ולטפל בבעיות שאחרים לא הצליחו להתמודד אתם.
אני הרבה שנים בשוק העבודה אבל רק לפני 8 שנים אבחנתי את עצמי, עברתי אבחון מסודר, היה מקרה אחד שסיפרתי למנהל על הנושא. הוא מאוד העריך את העבודה שלי, הסתדרתי חברתית, היו שתי סיבות מדוע סיפרתי לו:
1. בזמן שהייתי מנסה להתרכז בעבודה, הוא היה הרבה פעמים שואל אותי שאלות, שאלות טובות ונכונות בעניינים מקצועיים, זה לא נעשה להציק. והסברתי לו שקשה לי להיכנס לריכוז ואם מוציאים אותי ממנו, זה מנתק את קו החשיבה ולוקח לי הרבה זמן לחזור חזרה לאותה נקודה
2. בקשתי ממנו שייתן לי עד כמה שניתן עבודות פחות משעממות. ואכן כך היה, בכל פעם שהיה משהו מיוחד, שהוא היה מעביר זאת אליי. וזה לא בגלל שיש לי הפרעת קשב וריכוז, אלא בגלל שהוא ידע שאני אוכל להתמודד עם העבודה הזאת
במקרם אחרים לא סיפרתי, כי חשבתי שזה במקרה הטוב לא יועיל.
אחת הבעיות עם הפרעת קשב וריכוז היא שלא רואים אותה. אם נניח וקיבלו לעבודה מישהו שיושב על כיסא גלגלים, אין לי ספק שרוב האנשים יראו בעין יפה יותר את הנכות הפיסית שנראית לעין, מאשר משהו שהוא יותר התנהגותי, נפשי , לא בטוח שהשתמשתי במילים הנכונות, אבל בכל מקרה זה משהו שלא רואים אותו.