קר לך
״קר לך.״ הבחור בחולצה המשובצת ספק קבע, ספק שאל.
אלה הנהנה קצרות ומיהרה להסתובב. לא הייתה לה סבלנות לקרציות בדרך כלל, ובטח שלא עכשיו. עכשיו תשומת הלב שלה במקום אחר לגמרי. כלומר, בשני מקומות אחרים לגמרי. מקום אחד היה השולחן הקטן בעברו השני של הפאב והמקום האחר היה במפגש ירכיה, במקום בו הרטיבות הלכה וגאתה.
כמובן שלא היה לה קר. היה לה אפילו חם. אבל זה לגמרי לא היה עניינו. היא החזירה את תשומת ליבה אל השניים שישבו ליד השולחן. הגבר היה בנוי היטב, גובהו ניכר גם כשישב. אצבעותיו שאחזו בספל הבירה היו רבועות וחזקות, ניגוד מושלם לאצבעות הדקיקות המגלגלות את המטרייה שבכוס המשקה. מדי פעם היה מעביר את ידו על זיפי ראשו או מרים את גבותיו העבותות. ואילו הבחורה שמולו הייתה מגיחה מאחורי מפל השיער ששמטה על פניה, ושפתה התחתונה, הבשרנית, נשוכה.
הוויסקי בער במורד גרונה של אלה והשאיר טעם של עוד. היא סימנה לברמן, והמשיכה להתבונן. המגע האקראי של ידיהם, החזה הגברי שהתרחב, השדיים הזקופים שהובלטו, הברכיים שנגעו-לא-נגעו, פרצי הצחוק שהשתחררו ביחד עם המרחק שהצטמצם. ממבט למחווה, ממחווה למגע, האוויר ביניהם הלך ונטען. חומה בלתי נראית, אך מורגשת היטב, התרוממה בינם לבין סביבתם.
הגבר רוקן את כוסו בלגימה מתמשכת. עיניו סרקו במהירות את הבאר, פגשו לרגע את עיניה של אלה ושלחו גל חום במורד בטנה. לגמרי לא קר לה, אבל מי שיתבונן בחולצתה הדקה ונטולת החזייה בהחלט עלול לטעות. עוד כמה רגעים והשניים יצאו, יד חסונה על מותניים צרים, וישבן חצוף מתכדרר לקצב פסיעת הרגליים.
אלה שרטטה באצבעה מעגלים סביב שפת הכוס, אך כשהברמן ניגש, כיסתה אותה בידה. הספיק לה. השולחן ממול כבר התמלא מחדש. זמן ללכת. אויר הלילה קיבל את פניה במשב קריר. קשה למהר על העקבים האלה, אבל הצורך להתחמם האיץ את צעדיה כמו גם השריקות שהגיעו ממכוניות חולפות.
״קר לך.״ הבחור בחולצה המשובצת ספק קבע, ספק שאל.
אלה הנהנה קצרות ומיהרה להסתובב. לא הייתה לה סבלנות לקרציות בדרך כלל, ובטח שלא עכשיו. עכשיו תשומת הלב שלה במקום אחר לגמרי. כלומר, בשני מקומות אחרים לגמרי. מקום אחד היה השולחן הקטן בעברו השני של הפאב והמקום האחר היה במפגש ירכיה, במקום בו הרטיבות הלכה וגאתה.
כמובן שלא היה לה קר. היה לה אפילו חם. אבל זה לגמרי לא היה עניינו. היא החזירה את תשומת ליבה אל השניים שישבו ליד השולחן. הגבר היה בנוי היטב, גובהו ניכר גם כשישב. אצבעותיו שאחזו בספל הבירה היו רבועות וחזקות, ניגוד מושלם לאצבעות הדקיקות המגלגלות את המטרייה שבכוס המשקה. מדי פעם היה מעביר את ידו על זיפי ראשו או מרים את גבותיו העבותות. ואילו הבחורה שמולו הייתה מגיחה מאחורי מפל השיער ששמטה על פניה, ושפתה התחתונה, הבשרנית, נשוכה.
הוויסקי בער במורד גרונה של אלה והשאיר טעם של עוד. היא סימנה לברמן, והמשיכה להתבונן. המגע האקראי של ידיהם, החזה הגברי שהתרחב, השדיים הזקופים שהובלטו, הברכיים שנגעו-לא-נגעו, פרצי הצחוק שהשתחררו ביחד עם המרחק שהצטמצם. ממבט למחווה, ממחווה למגע, האוויר ביניהם הלך ונטען. חומה בלתי נראית, אך מורגשת היטב, התרוממה בינם לבין סביבתם.
הגבר רוקן את כוסו בלגימה מתמשכת. עיניו סרקו במהירות את הבאר, פגשו לרגע את עיניה של אלה ושלחו גל חום במורד בטנה. לגמרי לא קר לה, אבל מי שיתבונן בחולצתה הדקה ונטולת החזייה בהחלט עלול לטעות. עוד כמה רגעים והשניים יצאו, יד חסונה על מותניים צרים, וישבן חצוף מתכדרר לקצב פסיעת הרגליים.
אלה שרטטה באצבעה מעגלים סביב שפת הכוס, אך כשהברמן ניגש, כיסתה אותה בידה. הספיק לה. השולחן ממול כבר התמלא מחדש. זמן ללכת. אויר הלילה קיבל את פניה במשב קריר. קשה למהר על העקבים האלה, אבל הצורך להתחמם האיץ את צעדיה כמו גם השריקות שהגיעו ממכוניות חולפות.
