רועי החושב
New member
אני מאד אוהב את הספר המופרך הזה
למרות שאני לא מסכים עם אף מילה שלו.
הגישה שלו היא לפתות אותך לשים זין על הכל, אבל לא בצורה כזו שהחיים נהרסים אלא מבחינה פנימית, תוך מילוי החובות לעולם.
כלומר- הוא אינו נותן פורקן גס ליצר השלילה, אלא מכוון אותו לאיזשהו מימד רוחני. הוא מעדן אותו.
הוא נותן, לדוגמא, היררכיית חשיבות של הקרבת קורבנות, כאשר קורבנות פיסיים, פשוטים הם בתחתית, והקורבן העילאי הוא התשוקה עצמה, והוא קורבן פנימי.
כך שהאלימות של בהמת האמונה מופנית כלפי עצמה. זה כמו תסביך אשמה ביהדות ובנצרות, אבל במקום אשמה יש דחף להקרבת קורבנות לאליל.
כלומר התשוקה עצמה נתפסת לא בקטגוריות מוסריות (ביהדות- "הרהורי עבירה קשים מעבירה") אלא כמטבע שאפשר לשלם לאליל באמצעותו בעיסקה.
ומה שכרה של עיסקה בין האדם לאליל? מה רוצה האדם להשיג בכך שהוא מקריב את תשוקתו לאליל הברהמן ההודי שאינו אלא אידאה פיקס, סתם מושא שרירותי בלי משמעות לכשלעצמו?
הוא רוצה בדיוק את חוסר המשמעות, את הסתמיות. הסתם- בו מחפש האדם מפלט ומקלט. בחיים אין דבר סתמי, הכל מלא משמעויות. זה כנראה היה כנטל על אנשים מסויימים, עייפים, ולכן הם יצרו דת של סתמיות. בסתמיות יכול האדם לנוח.
הנוסחא הזו של מנוחה בסתמיות היא נוסחא רפואית. אנשים באים הביתה לאחר יום עבודה ורואים אופרת סבון או תוכנית ריאליטי- כי הסתמי מרגיע אותם.
להודים הקדומים לא היתה טלויזיה עם תוכניות ריאליטי ואופרות סבון, אז הם סגדו לברהמן. אותו דבר.
למרות שאני לא מסכים עם אף מילה שלו.
הגישה שלו היא לפתות אותך לשים זין על הכל, אבל לא בצורה כזו שהחיים נהרסים אלא מבחינה פנימית, תוך מילוי החובות לעולם.
כלומר- הוא אינו נותן פורקן גס ליצר השלילה, אלא מכוון אותו לאיזשהו מימד רוחני. הוא מעדן אותו.
הוא נותן, לדוגמא, היררכיית חשיבות של הקרבת קורבנות, כאשר קורבנות פיסיים, פשוטים הם בתחתית, והקורבן העילאי הוא התשוקה עצמה, והוא קורבן פנימי.
כך שהאלימות של בהמת האמונה מופנית כלפי עצמה. זה כמו תסביך אשמה ביהדות ובנצרות, אבל במקום אשמה יש דחף להקרבת קורבנות לאליל.
כלומר התשוקה עצמה נתפסת לא בקטגוריות מוסריות (ביהדות- "הרהורי עבירה קשים מעבירה") אלא כמטבע שאפשר לשלם לאליל באמצעותו בעיסקה.
ומה שכרה של עיסקה בין האדם לאליל? מה רוצה האדם להשיג בכך שהוא מקריב את תשוקתו לאליל הברהמן ההודי שאינו אלא אידאה פיקס, סתם מושא שרירותי בלי משמעות לכשלעצמו?
הוא רוצה בדיוק את חוסר המשמעות, את הסתמיות. הסתם- בו מחפש האדם מפלט ומקלט. בחיים אין דבר סתמי, הכל מלא משמעויות. זה כנראה היה כנטל על אנשים מסויימים, עייפים, ולכן הם יצרו דת של סתמיות. בסתמיות יכול האדם לנוח.
הנוסחא הזו של מנוחה בסתמיות היא נוסחא רפואית. אנשים באים הביתה לאחר יום עבודה ורואים אופרת סבון או תוכנית ריאליטי- כי הסתמי מרגיע אותם.
להודים הקדומים לא היתה טלויזיה עם תוכניות ריאליטי ואופרות סבון, אז הם סגדו לברהמן. אותו דבר.
