קריר ולכן אני מעלה שרשור חדש
הי אנשים, פשוט קר פה מדיי (אמרו בחדשות שהיום היה היום הכי קר השנה so far, הגיע למינוס עשרים ומשהו בלי הרוח אחרי הרוח אני לא רוצה אפילו לדעת) (וכן כן לכם שגרים באוטווה יותר קר אני יודע
) בכל אופן אז לא יצאתי כל היום מהבית, ובדקתי מדיי פעם את הפורום - ושום דבר חדש אז החלטתי לפטפט עם עצמי. שני דברים בהקשר הישראלי: 1. חבר יחסית חדש שלנו פה, גם כן חדש בעיר גם כן הומו. הוא גר מרחק הליכה (במזג אוויר אחר) מאיתנו והתקרבנו דיי מהר. במקור הוא מירדן. חלק מהסיבה שהתקרבנו כ"כ אני חושב זה שהרגע התרבותי (כמה שלא נרצה להודות בזה) כ"כ דומה. בכל אופן לא הוא ובטח לא אנחנו בכלל חשבנו על זה שאנחנו עושים שלום עד שהוא ככה פטפט לו עם חברים וקביל ריקושטים לא עלינו על איך הוא מעז להיות בקשר עם ישראלים. הוא היה המום מהתגובה של החברים שלו (כמובן שלא כולם רק חלק קטן,וכמובן לא כאלה שגרים פה) ונכנס איתם לשיחות הסברה ושלום. למי שמחכה לפואנטה בסיפור הזה אז שיפסיק עכשיו. 2. יש משהו שאני מאוד אוהב וזה שירי פיגועים, ימי זיכרון, ימי שואה וכיו"ב. אני אוהב לנגן את הלחנים האלה (בפסנתר יש לציין). בישראל הייתה לי בעיה לעשות את זה למשך זמן (פרט לשיר פה שיר שם) כי היו כ"כ הרבה קונוטציות. בבית הורי תמיד אמא שלי הייתה משתדעת שאני מנגן שעות את שירפה אחים שריפה וכו...והשכנים כל הזמן לא היה נעים. הבוקר, במשך שעתיים ניגנתי וניגנתי את כל העצב שבעולם ולאף שכן לא מזיז לאף אחד אין קונוטציות ואין מושד מה אני מנגן. הרגשתי את חירות התרבות העברית. את יום השחרור. הוצאות התרבות מתבניות של מצוקה ודיכאון. פתאום השירים נהיו שירים בלבד בלי עול של הסטוריה ומוות. זהו עד כאן עידכוני להיום.
הי אנשים, פשוט קר פה מדיי (אמרו בחדשות שהיום היה היום הכי קר השנה so far, הגיע למינוס עשרים ומשהו בלי הרוח אחרי הרוח אני לא רוצה אפילו לדעת) (וכן כן לכם שגרים באוטווה יותר קר אני יודע
) בכל אופן אז לא יצאתי כל היום מהבית, ובדקתי מדיי פעם את הפורום - ושום דבר חדש אז החלטתי לפטפט עם עצמי. שני דברים בהקשר הישראלי: 1. חבר יחסית חדש שלנו פה, גם כן חדש בעיר גם כן הומו. הוא גר מרחק הליכה (במזג אוויר אחר) מאיתנו והתקרבנו דיי מהר. במקור הוא מירדן. חלק מהסיבה שהתקרבנו כ"כ אני חושב זה שהרגע התרבותי (כמה שלא נרצה להודות בזה) כ"כ דומה. בכל אופן לא הוא ובטח לא אנחנו בכלל חשבנו על זה שאנחנו עושים שלום עד שהוא ככה פטפט לו עם חברים וקביל ריקושטים לא עלינו על איך הוא מעז להיות בקשר עם ישראלים. הוא היה המום מהתגובה של החברים שלו (כמובן שלא כולם רק חלק קטן,וכמובן לא כאלה שגרים פה) ונכנס איתם לשיחות הסברה ושלום. למי שמחכה לפואנטה בסיפור הזה אז שיפסיק עכשיו. 2. יש משהו שאני מאוד אוהב וזה שירי פיגועים, ימי זיכרון, ימי שואה וכיו"ב. אני אוהב לנגן את הלחנים האלה (בפסנתר יש לציין). בישראל הייתה לי בעיה לעשות את זה למשך זמן (פרט לשיר פה שיר שם) כי היו כ"כ הרבה קונוטציות. בבית הורי תמיד אמא שלי הייתה משתדעת שאני מנגן שעות את שירפה אחים שריפה וכו...והשכנים כל הזמן לא היה נעים. הבוקר, במשך שעתיים ניגנתי וניגנתי את כל העצב שבעולם ולאף שכן לא מזיז לאף אחד אין קונוטציות ואין מושד מה אני מנגן. הרגשתי את חירות התרבות העברית. את יום השחרור. הוצאות התרבות מתבניות של מצוקה ודיכאון. פתאום השירים נהיו שירים בלבד בלי עול של הסטוריה ומוות. זהו עד כאן עידכוני להיום.