קריירת הסולו של ג'ון

[ליאור282]

קריירת הסולו של ג'ון

מאוד פופולרי בפורום לדבר על קריירת הסולו של פול ולהשמיץ אותה בדרך כלל (מישהו אמר אשתו הראשונה של ג'ון??).. מה לגבי קריירת הסולו של ג'ון?? האם היא התעלתה לרמה של מה שעשה בביטלס?? דעתי היא שקריירת הסולו של ג'ון דומה מאוד לשל פול מבחינת הירידה ברמה אבל ההבדל הוא שהיו לו שתי יציאות ברמה ביטלסית, אימג'ן ו-וומן..

 

[תרנגול הטרוזיגוטי]

שתי יציאות?!

טרחת בכלל לשים איזה דיסק שלו במערכת? לא יודע מה איתכם, אני מאוד אוהב אותה. את הקריירה. שמע שירים כמו ווצ'ינג דה וילס, נובדי טולד מי, מינד גיימס, ג'לס גאיי, הו! יוקו, וורקינג קלאס הירו...בחייך, הרשימה עוד ארוכה. תראה, זה עדין לא מה שהיה בביטלס, אבל להשוות לפול?! אפילו פול נחרד ממה שהוא יצר...

 

[ליאור282]

תראה..

דבר ראשון, כל הדיסקים שלו עברו אצלי במערכת.. דבר שני, עם כל הכבוד למיינד גיימס והו יוקו איפה הם ואיפה שירי הביטלס... והם לא עולים בשום דבר על באנד און דה ראן וליוו אנד לט דיי, לטעמי לפחות...

 

[תרנגול הטרוזיגוטי]

תראה..

אם אתה משווה את אימייג'ן ווומן לשירים של הביטלס, למה אני לא יכול לעשות את זה עם מיינד גיימס והו! יוקו? לדעתי, כל השירים המלנונים שציינתי קודם- מצויינים, אבל אני לא רץ להשוות את זה לביטלס, כי אין טעם בכך. ביטלס זה ביטלס. לנון&מקרטני זה לנון&מקרטני, ואף אחד מהם לא יצליח לעשות מה ששניהם עשו יחד. ולא שללתי לגמרי את פול. יש לו שירים שאני מאוד אוהב כמו הופ אוב דליברנס, נו מור לונלי נייטס, מול אוב קינטר..., אבל מצד שני יש לו גם שירים שאני מאוד לא אוהב ולא יודע אפילו איך לקרא להם. זה עניין של טעם כמובן, לדעתי- ג'ון לוקח. ברברס.

 

[רענן פוגל]

תראו לדעתי...

כל קריירות הסולו היו מצויינות... פשוט כשארבעת הגאונים האלה עובדים ביחד זה יוצר משהו מדהים! לא יאומן!! הם עבדו יפה מאוד בקריירות הסולו שלהם... אני אישית התחברתי הכי לג'ון אבל על טעם וריח אין להתווכח...

 

[israely1]

לעומת זאת

אני תיפוס שמטורף על וינגס ועל קריירת הסולו של פול אבל בהחלט על טעם ועל ריח אין מה להתווכח

 

[סינתיה לנון]

הופ אוב דליברנס../images/Emo122.gif

איזה צחנה, בחיי. ופייפס אוב פיס עם להקת פרחי רעננה או משו כזה.

ובל נשכח את השיר האלמותי- 'קאמינג אפ'! (לייק איי פלאואר

)

 

[daniel9977]

עינב תרגיעי../images/Emo46.gif

 

[סינתיה לנון]

תרגיע אתה.

אני לא מטילה על דבריך צנזורה, מדוע אתה מטיל על שלי? ולמה אתה לוקח את זה באופן כל כך אישי? זה נתון לטעמו של כל אחד. ורק לשם ההבהרה- אני לא מזלזלת בקריירה אני פשוט מאוכזבת ממנה. יש הבדל גדול.

 

[Another Girl]

היא לא צריכה להרגיע,כמו כולם היא

יכולה וצריכה להגיב כרצונה. היא לא קיללה,העליבה או פגעה כאן אישית במישהו מהפורום.

 

[Another Girl]

דוגמאות לא טובות נתת.

"מיינד גיימס" ו"או יוקו" הם במקרה שני שירים מצויינים, מתוך שני אלבומים מצויינים. מה שלא ניתן להגיד,למשל, על Band on the run (השיר) ו-ebony and ivory. ג'ון לנון, בשנים המועטות שניתנו לו לחיות בין הפירוק לרצח, הוציא שורה של שירים (אפילו לא תייחס לאיכות שלהם כאלבומים,כשירים נטו) שהיו מפארים בכבוד אלבום מאוחר של הביטלס, כמו imagine,woman,mind games,give me some truth ועוד רבים וטובים. גם לג'ורג' הריסון היו את היציאות שלו, במיוחד בשנים הראשונות שלפני הפירוק, עם שירים מדהימים שחשפו אותו כיוצר רגיש וייחודי. כן,אני בטוחה שאם נחפור, נמצא כמה שירים נידחים של פול שיהיו נחמדים,קליטים,חביבים, אתה יודע מה? אולי אפילו טובים. אבל מגע הקסם (המסתורי) המקארטניסטי של התקופה, אותה תיארת כמאפיינת את היוצר הטוב ביקום בעינייך, אבד למר מקארטני ב-1970 ולא נמצא שוב. למוצא הישר יוענק האלבום McCartney II באריזה מהודרת.

 

[סינתיה לנון]

../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

זה בדיוק העניין. שצריך לחפור.

 

[daniel9977]

הדוגמאות שלך לא טובות עוד יותר....

השירים Band On The Run ו-Ebony & Ivory הם שירים נהדרים של פול מקרתני. מלודיים, קצביים, קליטים באוזן, שעושים חשק להמשיך ולזמזמם את השיר הרבה אחרי שהוא מסתיים. זאת ועוד, שני השירים האלה זכו להצלחה אדירה הן באנגליה והן בארה"ב. Band On The run הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי וכבש את המקום הראשון במצעד האמריקאי. Ebony & Ivory כבש את המקום הראשון הן במצעד הבריטי והן במצעד האמריקאי. כמו כן, אין לשכוח את המסר החשוב שהשיר הזה מנסה להעביר: הרמוניה גזעית בה חיים זה לצד זה שחורים ולבנים יחדיו.

 

[Another Girl]

אה,בטח.

מי שוכח את המסר החשוב של אחווה בין גזעים,שלום בין שחורים ולבנים שיחיו ביחד ובלה בלה בלה. אם אנחנו כבר נכנסים לעניין- למה שלא נכניס את Imagine? שיר שכל כולו מסר אחד גדול לשלום ואחווה בעולם. ההבדל בין השניים- האחד טוב ונוגע והשני הוא קיטש מוחלט ומזעזע. ולא, ממש אין לי חשק להמשיך ולזמזם אותו לאחר מכן,אם יתפסו אותי מזמזמת אותו זה יהיה בגלל שהוא נדבק אליי,לא עלינו. Band On The Run זכה להצלחה אדירה גם באנגליה וגם בארה"ב? גם בויזון,בריטני ואן סינק. אז? הצלחה לא תמיד מרמזת על איכות. אף אחד לא רמז שפול אינו מצליח. אבל ההצלחה והאיכות במקרה של האדון הם שני דברים נפרדים ודיון זה כלל אינו מתייחס להצלחה מכירתית אלא לאיכות אמנותית.זה שיר חביב אבל מכאן ועד לאיכות הדרך רחוקה.

 

[ליאור282]

דרך אגב...

בהודעה המקורית שלי כתבתי בנד און דה ראן וליו אנד לט דיי, לא התייחסתי כלל לאבוני אנד איוורי, שיר שאני לא משתגע עליו... אבל שוב, גם אצלך יש איזה נימה מתנשאת כלפי השיר הזה שאני לא כל-כך מצליח להבין אותה.. יש קצת תחושה שג'ון הוא חסין מביקורת בעוד בפול אפשר לזלזל חופשי וזה שוב מתחבר למה שכתבתי קודם לגבי הרצח וההשפעה שלו על התדמית של ג'ון ופול.

 

[סינתיה לנון]

ג'ון ממש לא חסין מביקורת. להיפך.

להזכירך אני זו שכתבתי שגם הוא לא הצליח לשחזר את הצלחתו מהביטלס. אני הראשונה להגיד שקריירת הסולו איננה מגיעה לרמתו המוקדמת. מאידך, אני חושבת שהיא מבורכת בכמה יצירות נפלאות שאינן מבזות אותו כאומן ומסבות לי, כקהל שומע, עונג רב. משום מה, אלו אתם שמתנפלים כל פעם שמישהו אומר משהו שלא נראה לכם על קריירת הסולו של פול, כאילו פגעו בציפור נפשכם. זו דיעה. וכל דיעה אם היא בגדר הטעם הטוב- היא לגיטימית. אני מקבלת כל ביקורת על קריירת הסולו של ג'ון והיא אינה חסינה מבחינתי. וזה לא ענין של התנשאות. סלח לי אם אני חושבת שדואט עם סטיבי וונדר, ומכירת הזכויות למייקל ג'קסון אינן פסגת השאיפות. לעיתים יש לי הרגשה שאני מעריכה את השירים של הביטלס, יותר ממה שמקרטני בעצמו מעריך אותם. תשאל את עצמך אם לנון, (לו היה נשאר בחיים) היה עושה דואט עם מייקל ג'קסון או לחלופין מופיע בסופרבול. אני חושבת שהתשובה ברורה.

 

[ליאור282]

הוא לא מכר למייקל ג'קסון כלום..

להיפך, הוא כעס מאוד ונאבק והפך ל"אוייב" של מייקל ג'קסון בעקבות העניין הזה. לפול מקרטני היה ויש יותר צורך באהבה ובפופולריות מאשר לג'ון לנון, הוא מאוד רגיש לביקורות ולמה שאנשים אומרים בניגוד לג'ון ששם *** על כל העולם,פול רוצה להצליח, הוא רוצה למכור וזה גרם לו לעשות מספר טעויות, הדואט עם מייקל ג'קסון היה אחת מהטעויות האלה, ללא ספק... לגבי ההופעה בסופרבול, אני לא כ"כ מסכים, בארה"ב זה נחשב לכבוד גדול מאוד ובוודאי שלא פחיתות כבוד..

 

[yuliyul]

../images/Emo45.gif אני מסכימה!

 

[Another Girl]

אבוני אנד אייבורי היה דעה שלי.

לא כל דיעה מוחלטת ונחרצת היא מתנשאת. וחלק מהאנשים צריכים ללמוד שלא כל דיעה ששונה משלהם היא שגויה, או מתנשאת, או מהווה עלבון אישי כלפיהם, אחרת מצב הדמוקרטיה היה רע ומר. ג'ון אינו חסין מביקורת. שים לב, שההודעות שלי נגעו לנושא ההערכה (המוגזמת,בעיניי, אבל זה לגיטימי) כלפי קריירת הסולו של פול מקארטני ועל כך שהיא טובה יותר או משתווה לזו של ג'ון לנון. והיא לא. זה לא אומר שהקריירה של האחרון מושלמת, או קרובה למושלמות, אבל סתמית ומבוזבזת היא לא. וכן, הרצח באמת סתם סופית את הגולל על הקריירה של ג'ון ושם מעין "הילה" על היצירה העצמאית שלו עד הרצח. מה לעשות שרוב היצירה שלו במהלך הזמן הזה הייתה הרבה יותר טובה ממה שמקארטני יצא במהלך כל הקריירה שלו. ואגב,רק כדי לסבר את העין: אני לא לנוניסטית. זה לא אומר שאני בהכרח מקארטניסטית,אבל גם לא לנונסטית. אני אוהבת את כולם.

 

[סינתיה לנון]

אני גם אוהבת את כולם!../images/Emo24.gif

Love & Peace! ופול מקרטני הוא גאון אמיתי. שלא תבינו לא נכון. רק כואב לי שהחומרים שהוא הוציא לאחר הפירוק אינם מאפשרים לי להנות ממנו באותה המידה שנהניתי ממנו פעם. ואני אוהבת גם במבה!!! וגם צמר גפן מתוק על מקל מהלונה פארק!!!! וגם את בובה כשהיא עושה לי "נעים בשיער". וגם ריח של גשם. וגם את הנוף היפה הנשקף מהבית שלי. וגם שירים שעושים לי צביטה בלב. ואני אוהבת את החברים שלי. אחד אחד. ובכלל 'אול יו ניד איז לאב'. זה באמת באמת ככה.