קריירה ו- ocd

[raskolnicov]

קריירה ו- ocd ../images/Emo7.gif

ה-אוסידי הפרטי שלי די מנע ממני במהלך חיי הלא כל כך קצרים, לתת ביטוי או להגשים את כישורי האישיים בתחומים בהם חלמתי לעסוק. כך שאני חיה כרגע בתחושה שהחיים שלי הם לא החיים ה"אמיתיים" שיכולתי לחיות. כל פעם שאני מנסה לעשות צעד לשיפור המצב אני נתקלת בחרדה המשתקת שאותה מחשבה אובססיבית ממנה אני סובלת תתקוף אותי ברגעים בהם אצטרך להוכיח את עצמי. בשורה התחתונה המצב הזה מונע ממני להתקדם בחיי בקצב הרצוי לי האם תחושה זו מוכרת לנוכחים?

 

[.אחת]

זו תחושה מאוד מוכרת לאנשים עם

OCD. יש רמות שונות של OCD ורמות שונות של אפשרות התמודדות. אני מכירה כמה אנשים שזה פגע להם בלימודים בתיכון, ויש אנשים עם OCD שלא יכולים בכלל לעבוד ונעזרים בביטוח לאומי. לעומת זאת יש כאלה ששומרים את הOCD עמוק בתוך הראש וזה כאילו לא מפריע להם לתפקד, ואף אחד לא היה מנחש בכלל (אני מכירה אנשים מהסוג הראשון ואני עצמי שייכת לסוג השני, כלומר הייתי שייכת עד ההתפרצות בצבא) ויש כמובן ספקטרום שלם באמצע, וגם תקופות בחיים שמשתנות כלומר שלפעמים זה מפריע יותר ולפעמים פחות, למשל הסיפור של רועי10 עם הצבא.אמרת שאת מנסה לעשות דברים כדי לשפר את המצב, את יכולה לפרט?

 

[.אחת]

רציתי להרחיב על משהו, אלו ששומרים

את זה בתוך הראש, זה רק כאילו לא מפריע להם לתפקד. כלומר ללא הOCD הם היו יכולים לתפקד הרבה יותר טוב, והיה להם גם יותר זמן פנוי. הם מצליחים איכשהו לתפקד כמו הנורמה או אפילו מעל אבל זה דורש מהם הרבה יותר. רק שכשאתה בתור הOCD אתה לא יודע איך זה להיות בלי זה, כמה זמן פנוי מתפנה, איזה לחץ יורד. הרי עם OCD חלק גדול מהזמן אנחנו בעצם עושים MULTI TASKING. גם עושים כל מה שכולם עושים, וגם עושים כל הזמן במקביל את הטקסים שלנו וחושבים את המחשבות שלנו.

 

[KOMA2]

קלעת בול אחת!

אני מהסוג ששומרים הכול בפנים! היו לי תקופות שזה היה דורש ממני כזאת כמות אדירה של אנרגיה שהייתי מרגישה בסוף היום כל כך מרוקנת וחלשה שלא יכולתי ללכת לשירותים. עכשיו אני יודעת כמה זמן התפנה,כמה יותר קל לי לנשום וכמה התחלתי להנות מהדברים הקטנים של החיים.

 

[raskolnicov]

ואני מפרטת:

בימים אלו נרשמתי ללימודי תואר שני בקולנוע- דבר שרציתי לעשות כבר הרבה זמן אבל... ואני אמורה לעמוד בפני ועדת קבלה- מעין ראיון קבלה לחוג. איך ששמעתי את זה, טראח!ירד לי כל מעט הסרוטונין שעוד נשאר לי שם בסינאפסות ופשוט נתקפתי דכדוך\דכאון לקראת המאורע שיתרחש רק בעוד חודש מהיום. שהרי בלי קשר לכישורי וליכולת הרטורית שלי, ברור שבשעת המבחן הזו אני אאלץ להתמודד עם כל האובססיות משכבר הימים, ואז אני בטח אתחיל לגמגם או סתם לא אצליח לבטא את עצמי כראוי ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין. זה פשוט לא פייר!

 

[עמית_]

אבל....

עובדה שהצלחת להתמודד עם התואר הראשון....

 

[.אחת]

התכוונתי למה את עושה כדי לעזור

למה שגורם לך להרגיש את זה, מה את עושה כדי לצמצם את השפעת הOCD, או את הOCD בכלל? בקשר לראיון קבלה, אולי בינתים ספרים על ראיונות קבלה בנושאים אחרים יעזרו? יש כל מיני ספרים ומדריכים על ראיונות קבלה לעבודה, סך הכל זה קצת דומה, אולי זה יכול לעזור? אולי תחפשי מישהו שכבר התקבל לתואר שני איפה שאת רוצה ללמוד (אולי דרך פורומים של סטודנטים?) ותשאלי מה שואלים? הלא מוכר יותר מפחיד מן המוכר. ואולי ספרים על התמודדות עם חרדת בחינות יעזרו?

 

[עמית_]

חותם על כל מילה