אולי זה האופי שלי אבל אני קצת מתחרטת שבכלל עשיתי את זה.
אני מבינה שהטיפול בעוברים הקפואים אם חס וחלילה יש בעיה הוא מסוכן לעוברים והם לעיתים לא שורדים.
לפעמים אני מצטערת על הבדיקה הזו.
בדיקות הקרישיות מוכנות אך אנו פיספסנו חודשיים. נחכנ כרגע לחודש הבא...
ויש אמא. מעבר לכך - בשבת ראיתי תוכנית מדהימה בערוץ 8 על הנושא הגנטי וחוקרים גילו (וזה לא חדש) שהגנים משתנים בסביבת רחם שונה, הם משתנים עקב מצב רגשי של האם ועוד הרבה דברים כך שלמי שמוטרדת- הגנים שלנו בכל זאת עוברים.
יום אחד בדיון על נושא התרומה עם הבן שלי אמרתי: לקחתי ביצית מאמא אחרת והפרעוש הזה התרומם כמו בת יענה בשילוב נמר ואמר לי: אבל היא לא אמא שלי, את אמא שלי ורק היה חסר שיוסיף: ושאני לא אשמע את ממך שוב או הבנת אותי? אמא'לה!!! נבהלתי מהמבט שלו
אין לך ממה לפחד חוץ מהפחדים הטבעיים שיש לכל אמא על הבריאות של הילד שלה ועל הבטחון שלו בחיים בכלל. אין לך ממה לפחוד ואת גם לא תפחדי כי האהבה של הילדים שלנו והטבעיות בה הם רואים אותנו, אין מחזק ממנה, אי אפשר לעמוד מול האהבה הטוטלית שלהם. בעלי יכול לשבור משהו וגם אני אשבור אותו והילד שלי תמיד מאשים את האבא שלו ואומר לו: אמא עשתה את זה בלי כוונה אבל אתה!!! אתה!!! ואנחנו נקרעים ואיך בעלי אומר: אני מסתובב בעולם עם הקרניים והקילשון ואת עם הבייגלה של המלאכים מעל הראש. אמא זאת אמא ולא יעזור לך כלום!!1. יאללה צאי לחיים ותביאי חיים, ואם אני טועה, קחי אותי לבית משפט.
ולכולכן פה יהיו ילדים משגעים ומדהימים, מבחינתי אין אפשרות אחרת. נכון נבחרנו לעשות זאת "הפחות" קלה אבל, רק נשים חזקות ולביאות בנשמתן נבחרות להתמודדות שכזאת. זאת הדרך שלנו להתחבר בעולם הזה, בחיים האלה(כמו שהבן שלי אומר) ולא הייתי מנדבת את הביצית שלי כי אחרת לא היה לי אותו. הייתי רוצה לבוא לחבק ולהעביר לכל אחת את מה שאני יודעת וחוויתי מהסיבה הפשוטה שאני יודעת מה מחכה לכן בסוף הדר (שהיא רק התחלה). אז דיק בלקם, לא להתייאש כי אני פה להשגיח