במותם ציוו לנו את החיים ...
שבלונה לשונית תמוהה. קלישאה נבובה. אני מעתיק לפה, כמעט בשלמותה, הודעה שכתבתי לפני כשעה בפורום אינטימיות: ... ... כמו שלפני שבועיים לערך התקוממתיי כנגד הביטוי השבלוני "שלא תדע עוד צער", כך גם היום אני מתקומם, כנגד שבלונה נוספת. אין זאת, כי עיניין המוות מעביר אנשים על דעתם השקולה בדרך כלל. רמות הפאתוס עולות פלאים וסותמות את תאיהם האפורים. אמנם בצדק, שהרי באופן פרדוקסלי, כמו הלידה וביחד איתה, המוות הוא אחד האקטים המשמעותיים ביותר בחיינו. ועכשיו נחשוב. האם המוות הוא אקט? זה משהו אקטיבי בכלל? והתשובה די ברורה - לא! אלא אם כן האדם מתאבד, המוות שלו אינו מעשה פעיל אלא מעשה סביל. כמו לידתו. אין במיתתו שום דבר אקטיבי. קל וחומר שפטירתו איננה אקטיבית כאשר הוא לא מת מוות טיבעי אלא נהרג, או נרצח. במיתתו אין האדם עושה דבר במובן הפעיל. כפועל יוצא, בפרט, הוא לא "מצווה" לנו כלום. ואם כך - הביטוי "במותם ציוו לנו את החיים" הוא שטות מוחלטת. מה פרוש "במותם ציוו לנו את החיים"? אנחנו לא מצווים לחיות על פי קוד גנטי? צריך שמישהו ימות בדרך-לא-דרך בשביל שנהיה מצווים? אני מרגיש צורך קיומי לחיות בלי קשר לזה שמישהו נהרג. נכון שהצורך הזה עשוי להתחזק לנוכח פני המוות. אבל לאנשים שנרצחו או נהרגו או מתו לא היתה שום כוונה לצוות לנו משהו. הם רצו לחיות. הם לא רצו למות. הם לא רצו לצוות לנו מאומה. לומר שהם ציוו, זה כמו לבוא ולדבר בשמם. מי שמנו לדבר בשם המת???? מישהו שאל את המת אם הוא רוצה לצוות עלינו משהו? ואם כן - מי הוא בכלל, המת הזה, שיאמר לי אם לחיות או לא לחיות? אני צריך אותו בשביל לומר לי לחיות? עם כל הכבוד, אני יודע טוב מאוד גם בלעדיו שאני רוצה לחיות. ניתן לומר שהחיילים היקרים שלנו חרפו נפשם כדי שאנו נוכל לחיות. זה משפט מתקבל על הדעת. ודרך אגב, רובם לא חרפו נפשם. נהרגו במילוי תפקידם. לאו דווקא חרפו נפשם. לא עשו שום כלום גראנדיוזי. חלקם גילה גבורה מופתית. אבל רובם לא. זה היה תפקידם והם מילאו אותו. על הצד הטוב או הרע. כמילואימניקים או סדירים טובים. או טובים מאוד. או מצוינים. או גרועים. זה הכל, ברוב המקרים. אפשר לומר תודה, וצריך לומר תודה, ואנחנו מחויבים לומר תודה למחרפי נפשם במילוי תפקידם. כי נכון מאוד שבזכותם אנחנו חיים פה. אבל לבוא ולומר שהם ציוו לנו חיים? ממש לא! מוטב לומר שהעניקו לנו את חיינו השלווים בעורף. מוטב לומר שאיפשרו לנו את המשך חיינו. יהי זיכרם ברוך.
