קריאה בחופש

פלגיה

New member
קריאה בחופש

בעקבות הדיון בפורום "להיות הורים" אני שואלת גם כאן: הילדים קוראים בחופש? צריך להכריח אותם? צריך לפתות אותם בפרסים כדי שיקראו? המורה בבית הספר נתנה להם משימות קריאה לחופש? ובכלל - איך גורמים לילד להתחיל לקרוא ספרים?
 

לאה_מ

New member
אני לא מכריחה, אבל באמת כמות הקריאה

שלהם ירדה פלאים במהלך החופש. הבן שלי צריך להכין דו"ח קריאה באנגלית, ולכן הוא קורא עכשיו ספר באנגלית. בגלל שזו משימה שלו, אני בטוחה שהוא יסיים את הספר ואת הכנת הדו"ח עד סוף החופש. מלבד זה הוא קרא, מתחילת החופש, נדמה לי 2 או 3 ספרים בעברית. בטח לא יותר מאשר במשך השנה. אולי אפילו קצת פחות. הבת שלי בקושי קוראת. מתחילת החופש היא גמרה ספר אחד, והתחילה עוד שניים או שלושה, את כולם הפסיקה בטענה שהם לא מעניינים אותה (אמרתי לה שכשקוראים עמוד פעם בשלושה ימים, זה באמת לא מעניין, ושאם היא רוצה לבדוק אם ספר מעניין אותה או לא - כדאי שתקרא ברצף כמה עשרות עמודים, ורק אז תחליט, אבל היא לא השתכנעה). היא טוענת שאין לה זמן
 
תשובה לשאלתך

אין צורך לפתות אותם בפרסים אלא להרגילם לקריאה מגיל קטן מאוד, הייתי ממלצה לך אם המחנכת נתנה להם לקרוא תנסי לשבת איתו כל יום חצי שעה ולנסות לקרוא יחד רונית-יועצת חינוכי בתפקידי
 
לא ראיתי את הדיון המקורי (וניצלו"ש)

בחופשה השנה הבנות שלי קראו פחות מאשר בדרך כלל, אבל מסיבות שאינן קשורות להעדפתן (היינו מעט מאד זמן בבית ולא היתה להן גישה לספרים). מעולם לא הכרחתי והן אוהבות וקוראות הרבה מאד. האמצעית שלי קוראת כמעט כל מה שניתן להניח עליו את ידה (חוץ מספרי הארי פוטר שלא היתה מוכנה אפילו לנסות.) שאלתי בפורום אחר ומעניינת אותי התייחסותכם, ולכן אני שואלת גם כאן: למי שלא מכיר אספר שבתי עולה לכתה ה', למרות שהיא בת שמונה וחצי, כי דילגה על כתה אחת, והיא ילידת סוף השנתון מלכתחילה. הכתה קיבלה פרוייקט אחד לקייץ, כהכנה לנושא לימודי לשנה"ל הבאה (לא ידוע לי איזו תכנית), לקרוא את הספר הבכור לבית אב"י. השבוע הבת שלי הביאה את הספר מהספריה. מבט אחד הספיק לי כדי להיזכר כמה קשה הסיפור הזה, במיוחד בעיסוק הרב של באבל ובמוות של אם הגיבור ושל אחרים במשפחתו. הספר כתוב קשה מאד גם מהבחינה הטכנית (אותיות קטנטנות שגם לי קשה להנות מקריאתן, וחלוקה מזעזעת לפסקאות ולפרקים) ותכנו קשה עוד יותר. באמצע שנת הלימודים הקודמת הכתה קראה את הספר שרה גיבורת ניל"י - גם אז כחלק מנושא לימודי. בפעם הקודמת התקשרתי למחנכת וביקשתי אישור לספר את הסיפור בלי שתחוייב לקרוא אותו בספר. גם אז היה מדובר על תוכן קשה וסיפור עצוב מאד. החשש שלי הוא שגם הספר הנוכחי אינו מתאים לרמה הרגשית של בתי. היא ילדה רגישה מאד, ואני מרגישה שתושפע מהסיפור הרבה יותר ממה שהתכוונו מלכתחילה. אני מתלבטת אם להתקשר שוב למורה,אם לתת לה לקרוא למרות החשש שלי, - מה דעתכם? והבהרה אחת: היה ברור לנו שיש מחיר לדילוג, ואנו מתמודדים איתו כל יום, ועדיין המצב הנוכחי טוב פי כמה מזה שציפה לה לפני הדילוג. השאלה שלי היא ספציפית ולא כשיקול בעד ונגד הדלגה.
 

פלגיה

New member
הדילמה לא קשורה רק להדלגה

כי הרבה פעמים ילדים נבונים שלא הודלגו, מגלים שהם סיימו את כל הספרים "לגילם" והם צריכים למצוא ספרים שבעצם מיועדים ומתאימים מבחינה רגשית לגיל מבוגר יותר. אני לא זוכרת את הבכור לבית אב"י כספר קשה במיוחד אבל אני מציעה לך קודם כל לקרוא את הספר בעצמך ואז להחליט. יש אפשרות גם לתת לה לקרוא חלקים של הספר, ולגבות את הקריאה בדיון ביניכן.
 
קראתי.

יש בו תיאורי מוות ואבל קשים, תיאורי עוני ומתחים זוגיים לא פשוטים. אני לא מתייחסת לנושא ולחיכוכים בין הגיבור לחבריו אלא למישור ההורים ובמיוחד לאבל ולמוות. נראה לי שבאמת נקרא אותו יחד.
 

אור2221

New member
הגיבור לבית אב"י הוא ספר קשה רגשית

גם אני קראתי אותו סביב גיל 10, ובכיתי רוב הספר. תיאורי המוות שם, במיוחד בסוף, הם קשים מאוד. אני בהחלט לא זוכרת עוד ספר ברמת הקריאה הזו שמתאר כל כך הרבה מוות של כל כך הרבה בני משפחה אחת, אמא ואחים, אחד אחרי השני. השאלה אם לבכות בגלל ספר זה בהכרח רע, והאם מחשבות עגמומיות בעקבות ספר זה רע. הספרים האהובים עלי ביותר הם ספרים שיבבתי בגללם.
 
נקודה חשובה מאד שלא חשבתי עליה

תודה. בינתיים ביקשתי גם מהבת הגדולה יותר לקרוא אותו (שוב) ולנסות לעזור להחליט. בסופו של דבר באמת נראה לי שנקרא יחד.
 

לאה_מ

New member
צודקת מאד.

ואני בכלל בכיינית גדולה ובוכה הרבה מאד בספרים (וגם צוחקת בקול רם). רק לאחרונה בכיתי מרה ב"יונה ונער" של מאיר שלו, וכשקראתי את "רודף העפיפונים" בן זוגי גער בי בשלוש לפנות בוקר שאכבה כבר את האור ואלך לישון, כי הבכי שלי מעיר אותו
 

Kalla

New member
היחיד שכבר קורא לבד

קורא המון!!! ולא ירדה כמות הקריאה בחופש אלא עלתה, במיוחד מאז בוטלה הקיטנה לאור המצב, אך גם לפני זה.
 
לא מכריח ולא מפתה

אבל אולי אצלי זה לא חוכמה - שניהם קוראים המון. אולי אפילו יותר מדי.
 
קראתי פעם ראיון מקסים עם מורה

צרפתי, שאמר שהדרך הכי טובה להאהיב ספרים על ילדים היא להקריא להם. במיוחד אחרי שהם רכשו את הקריאה, אבל עדיין לא קוראים מספיק בשטף בשביל ליהנות בלי להתאמץ. בשלב הזה הרבה הורים (כך הוא אמר) מצפים מהילד לקרוא, וכבר לא רוצים להקריא לו. אבל דווקא אז חשוב שהילד יהנה מהחווייה כדי שירצה להמשיך ולקרוא בעצמו. וכמובן, לקרוא ספרים מגניבים. הוא עצמו התחיל בזה שלילדים בכתה ג' הוא התחיל להקריא בכתה את "הבושם" של פטריק זיסקינד (כן!! לא ספר חינוכי בכלל, די מצמרר, אבל מלהיב ומגניב). הוא גם אסר מפורשות על הילדים לקרוא בבית את ההמשך, ואמר שהם חייבים לחכות להקראה שלו. כמובן שהם קראו את ההמשך מאחורי גבו ואח"כ באו והשוויצו לו שהם יודעים מה יקרה
אני מאוד התרשמתי מהגישה שלו.
 

פלגיה

New member
גישה מעניינת של "הפוך על הפוך"

אני לא בטוחה שזה תמיד יעבוד, אבל שווה לנסות.
 
זה היה בקונטקסט מסוים ../images/Emo13.gif

בקונטקסט של בית ספר, כשהוא כבר מקריא לילדים (שזה החלק הקריטי), ואומר להם "חכו לי, אל תמהרו" כשהוא *יודע* שהם *רוצים* לדעת מה קורה, כי הם כבר מתפקעים מסקרנות. והילדים ידעו טוב מאוד שפה אפשר להפר את "האיסור". זה היה סוג של משחק. מה היה קורה אם הייתי באה לילד שלא קורא והייתי אומרת לו "אל תקרא" והולכת? סביר להניח שכלום.
 
למעלה