קרחון

[בוטן קלוף]

קרחון

הולך ונעלם
מול עיני.
נעלם והופך
לחלק הנסתר של הקרחון.
מעל למים ישאר רק הזיכרון
ויש ים פתוח עד לקו האופק,
אך חור נפער בבטני
בטן הספינה, ואתה
שהיית עוגן
הולך ומשתחרר וצף ממני ואילך.

הכאב סודק
את החומות השקופות.

 

[aiziq]

סיטואציה ותהליך מצערים מאד

כשאדם אהוב הולך ונמוג ( ככל הנראה צלילות דעתו דועכת) ולא סתם אהוב אלא כזה שמשמש עבורך כמשען איתן, כעוגן שאפשר לסמוך עליו...

אני נזכר בשירו הנהדר של אלי אליהו " הכנות לקראת מותך", מניח שבמקרה הזה שום דבר לא הכין את המעורבים בסיטואציה לכזאת התמודדות. אבל אהבה עושה את העולם לתחוח כמו שכתב עמיחי וקרקע תחוחה מצמיחה נחמות עליהן ניתן להישען.
חזק ואמץ,

איציק.

 

[כנרת לי]

כאבי גדילה

של הורים? שרואים את ילדם גדל ומשתחרר מהם והלאה.
וכמה מוזר שהילד הוא העוגן (עבורי, גם בשלשת עשׂורַי+, הורי הם העוגן

ובכל זאת, קשר עין, חוט המשי הדק, היוצא מלב ההורים אל ילדם, עדיין נשאר
וזו חויה בשבילי לקרא ש"יש ים פתוח עד לקו האופק."

"אך חור נפער בבטני
בטן הספינה, ואתה
שהיית עוגן
הולך ומשתחרר וצף ממני ואילך" -איזה תיאור מרגש, לשִילוּח הילד לדרכו. מ-ד-ה-י-ם.
כאילו החור הנפער מאבד את שיווי המשקל של ספינת הביטחון,
אבל לא, השילוח ההדרגתי והמודע הופך אתזה ל... לא יודעת למה, לא מוצאת ת'מילה ^^ בעעעע
(מעניין שהחור נפער בבטן ולא במקום אחר.. הבטן זה מקום המים, מערבולת הרגשות... אהבתי

ועכשיו משנפער החור, החומות שקופות והכאב עושה בהן....

אפשר [וכך הוא מן הסתם] שלא כיוונתי לדעת גדולים, אבל לפחות התנסיתי בשיר מאתגר

שוטי שוטי ספינתי...
לילה נפלא

כּנרת~~

 

[כנרת לי]

אוךךךך לו הייתי רואה קודם ת'תגובה של איציק

לא הייתי מביאה את תעתועי דמיונותי, שהם ההפך הגמור [לפחות לפי ראייתו של איציק. מתי לעזאזל אני אלמד לקרא שירה, מתי???)

*אבל זה בכל זאת מדהים איך באותו טקסט אפשר לראות דעיכה
ואפשר לראות פריחה ואומץ לשחרר (נו...משו להגנתי

 

[aiziq]

כנרת, גדולתו של השיר ששתי הפרשנויות מתקיימות בו

ראית ופירשת מדוייק וצמוד מאד לטקסט. את יודעת לקרוא שירה.
&nbsp
איציק.
&nbsp

 

[כנרת לי]

התבוננות שאהבתי מסכימה, ותהייה

יש מצב שמבוגרים בעלי ניסיון יראו יותר את הקמילה והסופניות בשיר?
ואילו אחרים שבעצמם במצב צמיחה זה מה שיקלטו, או זו לא שאלה בכלל,
או זו שאלה על כל טקסט או מה?

"את יודעת לקרא שירה" עשה לי להרגיש כמו להיות מלכה

ליום אחד

לילה~~

 

[aiziq]

כנרת אני לא יודע להכליל מכאן על תופעה

אבל בהחלט כשבדקתי את תגובתך אל מול הטקסט מצאתי שהפרשנות שלך מתקיימת ומתחייבת ממנו ממש כמו הפרשנות שהצעתי אני וזה מבחינתי המבחן היחיד. יש פעמים שאני קורא פרשנויות הזויות שכל קשר בינן לבין הטקסט מתקיים בדמיונו של הקורא וזו גישת קריאה שפחות חביבה עליי אבל למדתי לקבל אותה משום שאין ברירה- היא קיימת

ומאחר וקהל קוראי השירה כל כך מצומצם אין לנו את הפריבילגיה לבחור קוראים כפי טעמנו, אנו מברכים על כל אחד ואחת

&nbsp

 

[כנרת לי]

מאד איציק~~

 

[בוטן קלוף]

תודה כנרת, איציק ושמים

תודה על המילים המחזקות.
ותודה כינרת, על הקריאה המיוחדת - דווקא במקום של עצב הבאת לי קריאה של תקווה והיפוך תפקידים - אב ובן, שחרור אל העולם ושחרור מהעולם, שמחה מהולה בעצב ועצב מהול בשמחה.
לילה טוב.

 

[כנרת לי]

מסתבר שגם מחוסר הבנה

יכול לצאת משו טוב

לא יודעת מה לגיד, מבינה שעצוב, אבל אולי אם לוקחים כח לדור הילדים שלך,
אולי זו נחמה כי הכח בא מהדור שעוזב.

 

[שמים1]

חור עמוק של עצב נפער בתוכי

למקרא שירך .
התחושה הקשה וחסרת האונים לראות אדם אהוב הולך ומתפוגג
אלו רגעים קשים מנשוא אך יש להם את הכבוד והוד וההדר להיות ליד נפש אהובה
עד לשילוחה לעולם של נחמה .

חיבוק חם בוטן .

 

[moonlihgt]

יפה ועצוב

אהבתי את כתיבתך והיא מרגשת ונגעת ללב אפשר כמו לחוש את הקרחון והתמוססותו דרך מילות שירך, אהבתי גם שהשיר רגיש אבל לא רגשני מידי נו אני לא ממש יודעת להסביר את עצמי אבל הכוונה שלפעמים מתוך רגש אנחנו כותבים פשטני מידי וכאן לא נפלת למלכודת הזאת
רק לטעמי השורה בבטני ,בבטן הספינה,... זה מיותר וגם מבלבל רגע זה בטנך או בטן הספינה אני מבינה שאתה מדמה את עצמך לספינה אבל נראה לי צריך לכתוב את זה אחרת

 

[tagmdd]

קצה הקרחון

מה שכל כך יפה בעיני הוא השימוש בקצה הקרחון, שהרי מדברים על קצה הקרחון, דווקא כאשר אנו רואים רק קצה קצהו של דבר מה והנה עוד רגע משהו שהולך להתגלות, ואילו כאן נעשה היפוך כדי להמחיש איך משהו שהוא כל כך גדול נעלם ונותר רק קצה קצהו.

לגבי שתי השורות האחרונות, אנסה לומר משהו בזהירות...
נדמה לי שהן מתפרצות מתום הכאב העצום הנחווה כאן, כמעין משהו שלא ניתן לשלוט בו, משהו שמרגישים כי הוא חייב להיאמר. השאלה עד כמה הן יחידה שלמה עם יתר שורות השיר.

רק טוב...

 

[בוטן קלוף]

תודה על הקריאה!

שמח על התובנות וההערות.
לגבי שתי השורות האחרונות - אני מבין את השוני שבהן, שנראה כאילו מנותק ממה שקדם להן, אך דווקא בתחושה שלי הן קשורות מאוד. החומות השקופות הן גם הקרחון עצמו, שנסדק מעל ומתחת למים בגלל הכאב הזה (הפיזי והנפשי). אבל הכאב הזה גם סודק את החומות שלא איפשרו לדבר מחד, ולא איפשרו לכתוב מאידך. ובעצם כל מה שנכתב עד לשתי שורות אלו אפשרי רק בגלל הסדקים הללו.

 

[כנרת לי]

אהבתי את הדיוק

לגבי הקרחון. סוג של התבוננות דקה כזו...