אני בקושי מכיר ג'וג'יטסו אבל למורה שלי
לטאי-צ'י דאן-3 בג'ודו מחד, גוג'וריו קראטה מאידך וקנדו מצד שלישי, חוץ מקונג-פו. לדבריו, מה שנקרא "רך" בשיטות האלה ייחשב לקשה בטאי-צ'י, וההבדל הוא גם איכותי ולא רק כמותי.
שוב, זה עניין של גישה, לא רק טכניקה, ואולי צריך ללכת בדרך הזו כמה שנים כדי להבין את ההבדל. יש במרכז הישראלי לטאי-צ'י אנשים שעושים גם "כושר", כולל רקדנים מקצועיים, אבל (עד כמה שאני יודע) לא אקסטרים כמו קרוספיט. מצד שני, אין גם הרבה (אצלנו) שעושים גם טאי-צ'י וגם יוגה. גם שם, כנראה, יש משהו שמפריע להתמיד בשניהם לאורך זמן.
להבנתי, זה שוב עניין של גישה לאימון - אבל יוגה למדתי חודשיים בגיל 12, אז אני באמת לא מומחה. רק מדווח על מה שראיתי מאז התחלתי טאי-צ'י.